במלוא הכנות, קשה לפתח ציפיות יותר מדי גדולות לקראת סרט חדש של קווין הארט, ובוודאי לא כזה שהופעת הבכורה שלו היא בנטפליקס. ואכן "האיש מטורונטו" (The Man from Toronto) עונה על הציפיות הלא קיימות.
"האיש מטורונטו" - טריילר
במתכונת המוכרת משיתופי פעולה קודמים הארט בוחר בשילוב של קומדיית אקשן ו-buddy film. קומתו הנמוכה (מגרדת את ה-160 ס"מ מלמטה), והפרסונה הקומית הרעשנית שלו, הופכים אותו לחצי מצמד שבצדו השני נמצא שחקן שמפגין תכונות של דומיננטיות גברית – תוקפנות, עוצמה, גודל פיזי או שילוב של השלושה. כך ב"יוצאים לסיבוב" (2014) ובסרט ההמשך "שחק אותה שוטר" (2016) הארט היה מאבטח תיכון רכרוכי שצריך להוכיח את ערכו לאחיה השוטר של חברתו (אייס קיוב), ב"סוכן וחצי" (2016) הוא היה ה"חצי" – רואה חשבון שמצוות לחבר מהתיכון שהפך לסוכן-על (דוויין ג'ונסון).
ביקורות סרטים נוספות:
במקור "האיש מטורונטו" הופק על ידי חברת סוני והיה אמור להיות מוקרן מסחרית בבתי הקולנוע, אך הקורונה שיבשה את הדברים וכך הוא נקנה והתגלגל לפלטפורמה של נטפליקס. לכן אם יש נוסחה שעבדה והביאה לקולנוע את מעריציו של הארט, בנטפליקס מקווים שאותה נוסחה תביא כעת למספר צופים מרשים עוד יותר במסך הביתי. כמה גרוע יכול להיות "האיש מטורונטו" אם קבוצת הייחוס שלו היא "יוצאים לסיבוב" או "סוכן חצי"? ובכן, לטעמי הוא לא נופל משמעותית מסרטיו הקודמים של הארט, ואולי נדרשים מומחים אניני טעם לסוג הומור זה כדי לקבוע בפוטו-פיניש איזה מהם יותר גרוע. מה שבטוח שמי שלא חיבב את סרטיו של הארט בקולנוע לא יחווה התגלות במסך הביתי.
גיבור הסרט הוא לוזר בשם טדי (הארט). בפרולוג הקצר הקודם לכותרות הפתיחה הוא מצלם וידיאו חובבני שמטרתו למכור מוצרי התעמלות מפוקפקים. הוא משתמש במוצרים מול המצלמה ופעם אחר פעם זה משתבש ומוביל לפגיעה עצמית. אם צחקתם בשלוש הדקות הראשונות של הסרט, זה סימן טוב: עישנתם מספיק בשביל שיהיה סיכוי שתיהנו גם מההמשך.
טדי הוא עובד בשיווק של מכון כושר, אבל הפליירים שהוא מכין ומחלק ברחוב חסרים את הכתובת ומספר הטלפון של העסק. היוזמה העסקית הגדולה, שאותה הוא מנסה למכור בחוסר הצלחה לבעל מועדון כושר, היא של איגרוף נטול מגע פיזי בין המתאגרפים. הצעה זו מסיימת את אפיק התעסוקה המאוד לא מבטיח הזה. אין פלא שבחוג מכריו השם "טדי" הפך לפועל לתיאור של אקט של הכשלה עצמית.
למרבה הפלא הוא נשוי לאישה אוהבת, סובלנית ויפה בשם לורי (יסמין מתיוז), וכדי לפצות על חוסר יוצלחותו הוא מנסה לעשות מאמץ מיוחד להרשים אותה ביום הולדתה הקרב. טדי שכר בקתת נופש בעיירה (האמיתית) בעלת השם הבלתי אפשרי אונאקוק בווירג'יניה, ואמור להקדים להגיע לשם לפני לורי, כדי להכין את ההפעלות למבוגרים אותן הוא מתכנן. בגלל שהוא לא החליף את מחסנית הדיו במדפסת בבית, הוא לא קורא נכון ספרה אחת בכתובת של הבקתה, וזה מספיק כדי שייקלע לעולם של תככים, חיסולים וסכנת חיים.
הדמות השנייה היא של האדם המכונה "האיש מטורונטו" (וודי הארלסון), מחסל-על ששמו הולך לפניו, אך פניו אינן מוכרות לרבים. יש לו מפעילה (אלן ברקין) השולחת אותו למשימות ברחבי העולם, וכעת שולחת אותו למשימה שקשורה לתחקור אגרסיבי של אנשים, כדי להשיג קוד, כדי לעשות משהו שקשור לאיזו מזימה של זוג בכיר ומפוקפק מאחת ממדינות דרום אמריקה. זה באמת לא חשוב.
מה שחשוב הוא שהנסיבות יחברו את טדי הפאשלונר עם המחסל הסופר המיומן. טדי יגלה, בהדרגה, שהוא יכול להיות קצת יותר מוצלח, והמחסל את הצדדים המורכבים שלו (איש של שירה מהמאה ה-19, עם חלום לפתוח מסעדת שף). בעודם תקועים האחד עם השני, ה-F.B.I מפעיל את טדי, והמפעילה של "האיש מטורונטו" שולחת מחסל נוסף "האיש ממיאמי" (פירסון פודה) כדי שישלים את המשימה. בעלילה יש אלמנטים שמזכירים את הסרט הנהדר "מרדף חצות" (1988) של מרטין ברסט, אבל בלי כל הרבדים הקומיים והרגשיים ששולבו בו להפליא.
הבמאי האוסטרלי פטריק יוז נשאר ב"איש מטורונטו" באזור הנוחות שלו. אחרי מותחן המערבון האוסטרלי Red Hill (2010) הוא ביים שלושה סרטים על אנשים שיודעים להרוג – "הבלתי נשכחים 3" (2014), "שומר הראש והמתנקש" (2017) וסרט ההמשך "שומר הראש ואשתו של המתנקש" (2020). אף אחד מהם לא עורר ציפייה לקראת סרטו הבא. את התסריט כתבו רובי פוקס, תסריטאי עם קריירה ארוכת שנים, אבל מעט מאוד תסריטים שהופקו – ומה שהופק היה קומדיות ירודות שלא זכו להפצה בישראל (כמו So I Married an Axe Murderer הכושל של מייק מאיירס מ-1993), ותסריטאי צעיר בשם כריס ברמר שהרקורד שלו עד כה הוא שותפות בכתיבת התסריט לסרט האקשן הסביר "בחורים רעים לתמיד" (2020). וככה בדיוק נראה "האיש מטורונטו" – עבודה של במאי בינוני בתחום בו הוא התמחה, תסריט של שטאנץ קומי עבש המוצמד לאקשן גנרי.
יש ב"האיש מטורונטו" כמה סצנות אקשן סבירות – סצנת אקשן במטוס מטען, סצנה בבניין משרדים מעוצב, וסצנת קרב גדולה ב"שוט רציף" לקראת הסוף. כל אחת מהן תזכיר סצנות טובות יותר בסרטים אחרים, וממילא תישען על CGI מנטרל כל ריגוש אמיתי. זה לא משהו מיוחד, אבל רוב הפקות המקור של נטפליקס אינן טובות יותר מהסחורה הקולנועית שנמכרה לה על ידי חברת סוני. בקיצור, לחובבי הארט בלבד.
