חוץ מכיף, יש גם לא מעט היגיון בלטוס עד לברלין כדי לראות הופעה של ניק קייב, פחות מחודשיים לפני שהוא מגיע לארץ לביקור החמישי שלו. לא מעט חובבי רוק ישראלים החלו את הרומן ארוך השנים שלהם עם הזמר האוסטרלי לאחר שצפו בו בסרט "מלאכים בשמי ברלין". אחד משני השירים שקייב והזרעים הרעים (The Bad Seeds) ביצעו בסרט הוא From Her to Eternity, שהוביל את אלבום הבכורה הנהדר שלו שיצא לפני כמעט 40 שנה.
"מכאן ועד הנצח" היא חתיכת הצהרת כוונות למוזיקאי צעיר שבדיוק פירק אז להקת פוסט-פאנק (The Birthday Party) והקים תחתיה אחת חדשה (The Bad Seeds). קייב שפעל אז על ציר לונדון-ברלין, גייס לטובת התחנה הבאה בקריירה שלו שחקן חיזוק מקומי בדמות הגיטריסט בליקסה ברגלד מלהקת איינשטירצנדה נויבאוטן - שגם אם תנסו, לא בטוח שתצליחו לבטא את שמה בלי טעויות בפעם הראשונה. המוזיקה שלהם הייתה מאתגרת למדי, לפחות כמו הגיית שמם.
התפריט שקייב החל להציע אז כבר היה יותר נוח: גיטרות פוסט-פאנק רועמות לצד בלדות פסנתר אפלות בתוספת כריזמה שקשה לעמוד בפניה. הלהקה של קייב תשתנה עוד כמה פעמים במהלך העשורים הבאים. גם הפוקוס המוזיקלי יקבל מספר תפניות לא צפויות. אך גם בפאזה הנוכחית של קייב - כשוורן אליס הוא האדם שמכתיב את הטון בהרכב, על הבמה ובאולפן - הוא נותר מוזיקאי אמיץ שתמיד מסקרן להאזין לו או לצפות בו. יש מעט מאוד קולגות של קייב שיצאו למסע המוזיקלי שלהם במקביל אליו שניתן לומר עליהם דברים דומים היום. קייב לא רק השתנה והתפתח, הוא גם השתבח מאוד.
From Her to Eternity הוא לא רק השיר הגדול הראשון של קייב (שבוצע כמובן גם בהופעה הנהדרת שלו בברלין), זו גם התחושה של רבים ממי שעברו לאחרונה או יעבור בקרוב בנתב"ג. בשדה התעופה של ברלין המצב הרבה יותר שפוי ובעיקר יעיל. העיר שמחוצה לו לא מזכירה במאומה את זאת שכיכבה בסרט ההוא מ-1987. אז הייתה בה חומה והופעות רוק אפלות - לפחות לפי הסצנות שבהן משתתף קייב בתפקיד עצמו. ברלין ההיא מהאייטיז לא קיימת, אך בהופעה של קייב בעיר המאוחדת יש לא פחות אנרגיות והרבה יותר אור. כשהוא עולה לבמה מעט לפני 19:30 באמפי עצום שנמצא בתוך יער, כשמולו כ-22 אלף צופים - השמש הנעימה עדיין בשמיים. גם כשהוא יורד ממנה, אחרי למעלה משעתיים מענגות ונטולות נפילות, היא עוד שם. אולי כדאי לאמץ את הקונספט הזה גם פה - לשמוע רוק אפל באור יום כמעט מלא.
5 צפייה בגלריה
מוזיקאי אמיץ שתמיד מסקרן להאזין לו או לצפות בו. ניק קייב בהופעה
(צילום: יח"צ Megan Cullen)
קייב של אמצע שנות ה-80 היה בחור רזה וגבוה עם שיער עורב ארוך ואנרגיות פאנק, שלובש וסט וחולצה מכופתרת. לנוכחי של 2022 יש שיער קצר יותר (ועדיין שחור) וחליפת שלושת חלקים. למרות הגרדרובה המוקפדת שלו, האווירה בברלין רחוקה מלהיות מחויטת. סט השירים בסיבוב הנוכחי של קייב באירופה - שיעצור ב-23 באוגוסט באמפי ראשון לציון - הוא חגיגה סוחפת שמשתדלת (וגם די מצליחה) לא לקפח אף אחת מהתחנות לאורך הקריירה הארוכה שלו: להיטים כמו The Mercy Seat ו-The Ship Song לצד קטעים חדשים למתקדמים (Carnage), בלדות פסנתר (Into My Arms הטוב שמושר במקהלה), המנוני רוק למיניהן (Jubilee Street, There She Goes, My Beautiful World), בלוז סוער מהניינטיז (Jack the Ripper), כמה עצירות חובה באלבום הכפול והאדיר Abattoir Blues/The Lyre of Orpheus, לצד החומרים מהאלבומים היותר מאוחרים שיצר עם אליס ובראשם Waiting for You המרטיט.
5 צפייה בגלריה
בגלגול הזה - אליס הוא האדם שמכתיב את הטון בהרכב, על הבמה ובאולפן. וורן אליס וניק קייב
(צילום: יח"צ Megan Cullen)
הופעתו הקודמת של קייב כאן, לפני כחמש שנים בהיכל מנורה, הייתה מהופעות הטובות שכותב שורות אלה ראה בארץ. קייב - שלאורך הניינטיז שימש כמעין מנטור לסצנת הרוק המקומית - חזר אחרי כמעט 20 שנות היעדרות וסיפק ערב מושלם באתר שלא בדיוק קל להופיע בו. הערב ההוא התקיים בסְפֶרוֹת אחרות; לא רק עוד מופע רוק מצוין, אלא מעין אירוע דתי בניצוח שאמאן המהפנט את הקהל שהתאסף לכבודו. לא משנה היכן ישבת באותו הערב בהיכל - הרגשת שקייב שר רק לך. אלו שיגיעו בסוף אוגוסט לאמפי בראשון, יקבלו חוויה אחרת לגמרי, אך לא פחות מרשימה. אם האוסטרלי ישחזר את תצוגת השיא שלו מברלין, הקהל עומד לקחת חלק במופע הגדול והחשוב ביותר שיתקיים פה הקיץ.
זו מופע שיקסום לקהל הרב של קייב בישראל. הוא קל יותר לעיכול מקודמו וקייב, ולא פחות מכך גם הלהקה שמלווה אותו, נמצאים בשיאים. שלושת זמרי הליווי החדשים מעניקים תוספת גוספלית שמהדהדת יפה את הרוק הדתי של המוזיקאי. לאורך שעתיים וקצת הוא נע כמו קליע בין פסנתר הכנף לבין השביל הצר שהוצמד לקדמת הבמה. רוחב השביל הזה לא עולה על חצי מטר, אך האיש מצליח להלך עליו מבלי למעוד. בניגוד להופעתו הקודמת בארץ הוא לא מעלה הפעם אנשים לבמה, אך גם בלי זה הקהל ממלא פה תפקיד מרכזי. קייב מושיט ידיים ללא הרף ונותן לאחדים מהקהל לאחוז במיקרופון, אך האנרגיות מגיעות עד ליושבי השורה האחרונה במרומי האמפי. טנגו נהדר בין זמר לקהל ותצוגת תכלית מרשימה ביותר של אמן ותיק שיודע כיצד להניע את אלו שבאו לצפות בו.
5 צפייה בגלריה
שלושת זמרי הליווי החדשים מעניקים תוספת גוספלית שמהדהדת יפה את הרוק הדתי שלו. ניק קייב בהופעה
(צילום: יח"צ Megan Cullen)
לאורך השעתיים וקצת המופלאות האלו, קשה שלא לחשוב שהאיש הסופר-אנרגטי ושאינו צעיר שניצב על הבמה, שכל בשנים האחרונות שניים מילדיו. אתה חושב עליהם - וגם על ילדיך - כשקייב מבצע את O Children. לפני חודשיים, כשבנו ג'תרו מת, לא היה ברור האם מסע ההופעות הזה יתקיים. קייב כאדם מאמין, הבין כנראה שהתרופה הכי טובה ליגון היא פשוט להמשיך הלאה ולהיטען באהבה מהקהל שלו. בברלין הוא קיבל תועפות ממנה. גם בישראל, מדינה שהוא תמיד הרגיש בה בבית, הוא צפוי לקבל הרבה חום (וגם לחות). כמעט 30 שנה אחרי שנחת פה בפעם הראשונה הוא עתיד לחזור לכאן כשהוא באחת מהתקופות הטובות בחייו כפרפורמר. אם אתם עדיין שומרים על קשר עם המוזיקה שלו - מומלץ שלא תוותרו על האפשרות להתאחד עם קייב מחדש.
הכתב היה אורח של הפקת המופע.
