"מה שקורה בחוץ קורה אצלי, אין רגישה כמוני", שרה דניאל סאן קריאף ב"רגישה (אנדו-endo)", השיר הרביעי באלבומה החדש, "יש לאן לחזור". "מה אני מרגישה, לא התכוונתי להיות ה-קשה. ברוך שעשני אישה" - טקסט מחוספס המלווה בביט אלקטרוני שעושה חשק לרקוד. אבל מתחת להפקה נוצצת מסתתרת התמודדות מאתגרת. הזמרת מעידה שמאז ומתמיד הייתה רגישה במיוחד לסביבה, אבל מגיל 18 אותה הרגישות הזו קיבלה גם ביטוי פיזי. "הייתי מתמוטטת", היא מדברת על הנושא לראשונה בריאיון ל-ynet, "במהלך ההתקפים האלה הייתי מתפנה לבתי חולים והיו מזריקים לי מורפיום".
רק עשור לאחר שהתחילו אותם התקפי כאבים היא קיבלה את האבחנה הרפואית ששם השיר רמז אודותיה - אנדומטריוזיס. זוהי מחלה כרונית שעשרה אחוז מהנשים באוכלוסייה סובלות ממנה, בה תאים שאמורים להיות ברירית הרחם נמצאים במקומות נוספים בגוף וגורמים לכאבים קשים. "כשקורה משהו הורמונלי בגוף, ביוץ או וסת, יש התכווצות איומה. נשים יכולות להתעלף מרוב כאב, הגוף מכבה את עצמו". הכאבים הובילו את סאן קריאף לחוות חוסר אמון מהסביבה. "רבע שנה את בן אדם אחר. חלשה, איטית, ואת צריכה לתפקד. לעבוד. זו חברה פטריארכלית ומערכת רפואית בעייתית שאומרת לך 'את בסרט'. אבל את גמורה, את מתה".
עוד במדור מוזיקה:
מתי קיבלת את האבחנה?
"אובחנתי באיחור של עשר שנים אצל מומחית שאמרה לי גם בדיוק איפה ומה היא רואה. זה מסביר את הכאבים. הייתה בורות מוחלטת בנושא הזה ויש מחסור במחקרים ובדרכי ריפוי. אמרו לי 'ילדה, תיקחי גלולות ברצף', ואני אמרתי לא. אימא שלי חלתה בסרטן השד ונטלה גלולות. הרגשתי שזה לא הגיוני, שזה דיכוי הורמונלי - כשמו כן הוא. הייתי אצל מומחים גיניקולוגים, מטפלים אלטרנטיביים מכל תחום, הוצאתי עשרות אלפי שקלים על טיפולים וניסיתי הכול. אני בן אדם הוליסטי ורוצה לדעת על מה זה יושב. אני חושבת שזו מחלה שקשורה לנשיות, לאימהות, משהו קדום שאנחנו סוחבות איתנו כנשים. החוויה עם הכאב יכולה לדכא, לגרום לכיווץ גם באופי, להצטמצמות, לעצבות, לדכדוך".
את עדיין סובלת מכאבים?
"בטח. אבל היום אני מאוד אוהבת לקבל מחזור כי משהו בי מרפה. זה יושב על הרכות, אלמנטים שהם בבסיס שלנו ודוכאו כי אנחנו [נשים] צריכות להחביא, לשרוד. הייתי צריכה ללמד את עצמי להביא את הקשב את התקשורת, לפתוח ולרכך את כל האלמנטים האלה שאני מרגישה שהנשים מביאות איתן וחסרים בחברה. יש כלים להתמודדות - אני עושה יוגה שמכוונת לזה ועוזרת גם לנשים אחרות. אני מנסה להביא חוויה אחרת לגוף שלי, שבתקווה תשחרר את הזיכרון החושי של הכאב. צריך תמיכה של אנשים כמובן, אבל גם בפנים".
8 צפייה בגלריה
"אני מנסה להביא חוויה אחרת לגוף שלי שבתקווה תשחרר את הזיכרון החושי של הכאב". דניאל סאן קריאף
(צילום: מני שטרית)
"היום זה לא מספיק שתהיה לך מוזיקה טובה, צריך להגיע לאנשים"
המפגש עם סאן קריאף מתקיים במושב בדרום הארץ, בבית עץ יפה שבו היא מתגוררת ושממוקם בשולי דרך כורכר, מוקף בצמחייה ובשקט ממכר. את ימיה היא מעבירה ביצירה של מוזיקה ובקידומה. "אני עושה עכשיו הכול בעצמי, אני צריכה להתעסק באומנות", היא מעידה. העבודה הקשה שווה את הרגעים בהם היא עולה הבמה, מתמסרת למוזיקה וזורחת: "אני זכיתי שהקהל בא, ומי שעובד איתי מאמין בדבר. צריך לעבוד כמו הביטלס - מנגנים שעות ולא יודעים מה ייצא. זה לא לתקתק גיגים. כולם היום רוצים לעשות את הכסף שלהם מהר וקל, לצאת לדיזינגוף לשתות בירה עם חברים. אני מבינה את זה, אבל מתישהו הנשמה זקוקה ליותר. לחיבורים ולדברים עמוקים. מי שמחפש את זה ימצא את זה אצלי".
מי שהתחילה לכתוב שירים בגיל שש, גילתה את עולם הקצב בגיל 11, ולפני שהתמקדה בקריירת הסולו שלה, פעלה בהרכבים מוזיקליים מגוונים בהם בלאק גורו, ששילב תיפוף מסורתי מסנגל וג'אז, והייתה חברה בלהקת טיפקס במשך שש שנים. "בקורונה, כשלא היו הופעות אמרתי 'אוקיי, זו הזדמנות'. הייתה לי שיחה עם קובי (אוז, ע"ט) ואמרתי לו שהלב שלי כבר לא שם וזה מרגיש לי לא אתי ונכון לעלות [איתם] לבמה, פחדתי פחד מוות. הלהקה הייתה האוכל שלי, הדלק שלי ושכר הדירה. זה היה סיכון".
8 צפייה בגלריה
"שנים רציתי לעבוד איתו. כילדה זיהיתי שזה צריך לקרות". דניאל סאן קריאף על העבודה עם תומר יוסף
(צילום: מני שטרית)
ההחלטה האמיצה נלקחה מנימי ליבה, בשיא המגיפה. אז היא מצאה את עצמה דווקא בהרפתקה מוזיקלית אחרת - עם המוזיקאי תומר יוסף (בלקן ביט בוקס). "במשך כל הסגרים והאיסורים היינו בסטודיו, עבדנו על האלבום", היא מספרת. "לפני כמה שנים שלחתי לו מייל והוא היה עסוק, הוא גם לא זכר את זה," היא צוחקת. "שנים רציתי לעבוד איתו, כבר כילדה זיהיתי שזה צריך לקרות. הגיעה אליו סקיצה של שיר שלי והוא הזמין אותי לאולפן. מאותו הרגע לא הצלחנו להפסיק [להקליט]. הכול עניין של טיימינג".
הסקרנות הווירטואוזית של סאן קריאף ניכרת בכל שיר באלבום, שמוציא את המאזינים למסע חוויתי חוצה ז'אנרים. סול ואר אנ' בי, מוזיקה אלקטרונית, גוונים ים-תיכוניים, עיבודים אקוסטיים ואפילו נגיעות אפריקניות ורגאיי. "היה לי חלום לעשות רגאיי ולא היה לי אומץ, מבחינתי מאז שבוב מארלי עשה את זה - זה משהו שאי אפשר לגעת בו. תומר נתן לי את האומץ וככה השיר 'כסף' נולד", היא מסבירה. "יש שירים שכתבתי לגמרי לבד, ויש שירים אחרים שתומר הביא את המרקם שלו. ממש אפשר לשמוע את זה". הזמרת מתוודה שדווקא בפעם הראשונה שהיא הביאה את הרעיון לשיר "עולם כזה", יוסף כלל לא התלהב - בלשון המעטה. "התעקשתי על זה ולא ויתרתי. אמרתי לו 'תנסה'. הוא נרתע ממה שהבאתי אבל זרם. הוא יודע להיות גמיש ולקחת את זה למקומות חדשים. בסוף זה שיר אדיר, זה הדואט שלנו".
איך זה לתפעל את כל העסק בעצמך?
"היום זה לא מספיק שתהיה לך מוזיקה טובה, צריך להגיע לאנשים. אני בונה את זה ועובדת בטירוף ולא מקבלת שכר. יש מלא אמנים במצב הזה - גם הגדולים שבהם. אם היו לי אמצעים, המוזיקה הייתה מגיעה להרבה יותר אוזניים. לעשות אלבום זה משהו כמו 100 אלף שקל ולכי תעשי קידום עכשיו. זה מלא סיכונים, מלא התעסקות עם ייאוש, עם הביטחון העצמי ועם התמדה. אם נדבר על האלמנטים של יופי, טבע ושגשוג לצד צער וכאב - אני מרגישה שזה בא ביחד".
צריך אומץ לקום בבוקר ולבחור בזה כל פעם מחדש.
"זה חזק ממני, באמת. זה ברור שזה מה שאני צריכה לעשות, ושדברים שהם פה בשביל להישאר לוקחים זמן. אני ביושרה גבוהה לאומנות שלי ונאמנה לעצמי ולמה שאני רוצה להגיד, ויש לזה מחיר מסוים".
בשיר "מה שנחשב" נשמע שאת משננת לעצמך מעין מנטרה, "קבלי את עצמך, תפסיקי כבר לקדוח חורים, לא הכול אצלך, קבלי את זה". על מה זה נכתב?
"השיר מגיע מתוך חוויה על בשרי שדברים הם לא לתמיד, ועוד שנייה הכול יכול להשתנות. בכל רגע כל האפשרויות פתוחות בפנייך. אני לא חושבת שאנחנו בכלל מבינים, אני לא מבינה. אני לא חיה את זה שכל רגע אין לי מושג מה יקרה. כשבן אדם חווה אובדן, כאב או צער, חוויה טראומתית מאוד שמטלטלת את ההיאחזות שלו במציאות - זה חוסר אונים איום ונורא בשורש הקיום שלו, וזה יכול ללכת לשני כיוונים - פחד שכל רגע אני עומד לאבד משהו, או לבחור באהבה. ההיפך מאהבה זה פחד, ואני במין דואליות בין שני המקומות האלה. מה שמנהל אותי זה אהבה, היא מנצחת. אבל אני מאוד פוחדת".
סאן קריאף לוקחת נשימה וצוללת באומץ ובכנות כואבת לתוך אירוע קשה שהפך את חייה ואת חיי משפחתה לתמיד. לפני שש שנים, במהלך החופש הגדול של 2016, אחותה של סאן קריאף נדרסה בתאונת דרכים. "זה הדבר הכי אכזרי שאת יכולה לחשוב עליו. זה נורא. זה שינה לי את החיים. זה מפתיע אותי שזה קרה לפני שש שנים כי אני לא יכולה להתקרב למקרה הזה, זה גומר אותי. ממש. פשוט כל הזמן החוויה הזו חוזרת אליי מחדש, כאילו אני חווה אותה שוב".
8 צפייה בגלריה
"ההפך מאהבה זה פחד. ואני במין דואליות בין שני המקומות האלה". דניאל סאן קריאף
(צילום: משה נחומוביץ)
כיום אחותה של סאן קריאף נמצאת בכפר שיקומי שנקרא עלי נגב, אליו מגיעים אנשים שעברו פגיעה מוחית. "אני חושבת שכל בן אדם חייב להיות שם, לראות את כל התינוקות שנולדו עם שיתוק מוחין - שנולדו למצב של אחותי, שהם נטושים. כשאני מנסה להמציא לעצמי סיפורים של, 'וואט דה פאק, כמה אכזר העולם הזה יכול להיות?', אז אני חושבת שאולי יש להם איזה תפקיד בעולם הזה. אני ממש צריכה להדחיק את הכעס והצער ביומיום כדי להמשיך לחיות. כל יום שישי אני מרגישה עצב תהומי ואני יודעת שזה קשור לזה. גם המשפחה שלי התפרקה וההורים שלי התגרשו. זה היה תהליך, אבל זה גומר הורים, גומר חיים של אנשים. קשה להמשיך".
8 צפייה בגלריה
"אם אתה לא עובר בתוך החוויות הקשות - החיים מכפכפים אותך". דניאל סאן קריאף
(צילום: מני שטרית)
"לכל אחד יש לאן לחזור - זה לא קשור לבית"
אלבומה החדש של סאן קריאף מתפקד כמעין אנטיתזה לביטוי השגור "אין לאן לחזור". כשהיא נשאלת לאן היא חוזרת, המוזיקאית עונה מיד וללא כל היסוס: "אליי. למקור הזה ולאור שיש בכל אחד. צריך לעבור דרך הדברים. אם אתה לא עובר בתוך החוויות הקשות - החיים מכפכפים אותך. זה קשה. לכל אחד יש לאן לחזור - זה לא קשור לבית". נושאי הבית והשייכות חוזרים ביצירתה של סאן קריאף, עוד מימי אלבומה הראשון ("תורי לומר", 2019), והמוזיקאית מעידה שמבחינתה מדובר במסע תמידי. "זה בפנים. זה המקום שאתה מרגיש ראוי, אהוב, שייך, לגיטימי, נתמך. יש אנשים שגדלים לתוך זה ויש אנשים שצריכים לבנות את זה בעצמם. עד סוף החיים אני אצטרך להיות על זה". אבל בהיעדר ביטחון במרחב, סאן קריאף משתמשת בקולה.
לפני שלוש שנים התארחה בתוכנית רדיו בכאן (אז תאגיד השידור הציבורי) ולאחר ששדרן הטריד אותה, הזמרת הגישה תלונה לנציגה הרלוונטית. כשאותה התלונה זכתה להתעלמות, סאן קריאף העלתה פוסט לפייסבוק שהצליח למשוך תשומת לב למראית עין. "זה דבר שקורה כל הזמן", היא מתייחסת להטרדות באופן רחב. "השדרן הזה חשב שהוא יכול לעשות מה שבא לו המון שנים וזה היה 'על התפר', לי זה היה ברור שזה לא והתלוננתי. לא הייתה התייחסות, מי שהיה אמור לטפל בזה לא עשה כלום. איך זה יכול להיות? בגלל זה כתבתי את הפוסט שקיבל התייחסות, אבל רק אחרי כמה שנים הוא הפסיק לשדר".
קשה לשרטט את הגבול בין דניאל סאן קריאף היוצרת לבין זו הפרטית. המוזיקאית בעצמה מעידה כי אין הפרדה ומתוך היצירה והשיחה איתה מצטיירת דמותה של אישה כנה, חזקה, רגישה - כזו שמניחה את כל הקלפים על השולחן, מתמסרת למשימה שלה כאמנית ומביאה את עצמה במלוא האמת. "אני לא אדם כזה מתמיד", היא אומרת, "רק במוזיקה ובזוגיות". מהקומה העליונה בביתה בוקעים צלילים ומנגינות - מי שאחראי עליהן הוא בן זוגה רפאל כהן, טכנאי סאונד, מיקס וגיטריסט.
"בגיל 30 הרגשתי איך אני הולכת להיות רווקה אמנית כזאת, דמיינתי שיש לי יותר זמן לעצמי, יש לי חתולים ורומנים ואני מסתובבת בעולם, Free Spirit. כבר בניתי לי את זה הכי אטרקטיבי שאני יכולה לדמיין, היה המון כאב. זה היה ויתור, פחד". במהלך התקופה הזו סאן קריאף נתקלה בכהן. "יש לו חיוך עם גומות כאלה שגורם לך להרגיש מאוד בנוח. כשדמיינתי את הגבר שלי תמיד עלתה לי תכונה של אדיבות. בן אדם שנכנס לחדר ובנוכחותו יש התרחבות במי שאת. את לא צריכה להצטמצם. הוא החזיק את האנרגיה בחדר". אך על אף שדרכיהם של השניים הצטלבו - הם לא שוחחו, וכהן עזב את הארץ.
8 צפייה בגלריה
"דמיינתי שיש לי יותר זמן לעצמי, יש לי חתולים ורומנים ואני מסתובבת בעולם, free spirit". דניאל סאן קריאף
(צילום: יותם מהלר)
חודשים ארוכים אחרי אותו המפגש החטוף, כהן לפתע חלם על חיים משותפים עם סאן קריאף. "הוא מתעורר מהחלום ואומר לחבר שלו - אני מאוהב במישהי שאני בחיים לא ישבתי והחלפתי איתה מילה", היא מספרת בחיוך. חודשים אחרי אותו החלום התפתח בין השניים קשר מרחוק של הודעות ושיחות, "זה הגיע למצב שכל יום אנחנו עושים שיחות זום במשך שלוש שעות, ואנחנו גמורים אחד על השנייה. הייתי בטוחה שבשביל זוגיות צריך להשתנות, להתפשר ואולי זה לא עובד חלק וזה לא נכון. עם רפאל זה קרה בדיוק הפוך".
כמה חודשים לתוך הקשר הווירטואלי, השניים התאחדו בארץ במפגש שסאן קריאף דאגה לתעד, "אמרתי אם זה הולך לקרות ביג טיים - זה חייב להיות מצולם, לנכדים. רואים את חצי השעה הראשונה של המפגש, וזהו. זה קורה, זה נכון". מאותו המפגש שהתקיים לפני כשנה וחצי - השניים לא נפרדו. "אני מספרת את הסיפור הזה ואני מתעכבת עליו כדי לתת תקווה ואני אומרת אמת - הייתי בייאוש, ויתרתי על זה ממש", בעיניה של סאן קריאף קורצת האהבה שבחייה. "יש משמעות לדרך ולטיימינג. זה בסדר לא להתפשר. כמובן שלא צריך להיות אנשים ביקורתיים, פשוט לבחור את הבן אדם עם החסרונות שמתאימים לך. זה מה שקורה כשמשחררים".
8 צפייה בגלריה
"אנחנו יוצרים רגעים כאלה של חיבור. זה חזק וזה כל כך חשוב ונדיר, זה בריאות". דניאל סאן קריאף
(צילום: יותם מהלר)
בשבועות האחרונים חוסר השקט בדרום וברחבי הארץ הזדחל לשגרה והציף את הימים בחרדה וחוסר וודאות. "אני מרגישה שיש איזשהו כאוס על מנת כנראה לארגן מחדש. זה משתקף דרך האקלים, הטבע ובני האדם, דרך השוואות ותפיסה של מה זה יופי, דרך כסף. עכשיו השאלה לאן אנחנו לוקחים את ההגה הזה מכאן".
אז מה עוזר לך להתמודד עם מה שקורה בחוץ?
"הטבע ומפגשים חברתיים מרגשים. כמו לראות שקיעה או לשבת בסטודיו של חבר, לשמוע אותו מאלתר כשאני מכינה עוגה ברקע. כל אחד מביא משהו מעצמו למרחב ונהיה ה'ביחד' הזה. אנחנו יוצרים רגעים כאלה של חיבור. זה כל כך חשוב ונדיר. זה בריאות".
