אלישבע וייל בת ה-25 עדיין לא פרצה לתודעה, אבל נראה כי היא סוללת את דרכה להיות אחת השחקניות המבטיחות בישראל. בימים אלה היא מככבת בתפקיד הראשי בסרט "מישהו יאהב מישהו" של הדס בן ארויה, בהמשך תזכו לראות אותה בסדרה "אור הירח" על חייו של אביב גפן, שבה היא תגלם את שירה גפן, וגם סרט קצר בכיכובה, "הביקור" של מאיה קפלן, הוקרן בפסטיבל קאן האחרון.
מישהו יאהב מישהו – טריילר
זה אולי נשמע כמו תחילת דרכה של שחקנית צעירה שמנסה לפרוץ בתעשייה המקומית, אבל שום דבר אינו שגרתי בסיפור חייה של וייל. ב"מישהו יאהב מישהו", שעולה היום (ה') לאקרנים, היא עושה את אחד התפקידים הפרובוקטיביים שתראו בקולנוע הישראלי - עם סצנות מיניות, חשופות ואינטימיות בעירום מלא, שאינן מסתירות הרבה. לכן תתקשו להאמין שהרקע שלה הוא בכלל חרדי, ועוד חרדי הארדקור: היא גדלה בצפת עם 11 אחים ואחיות. בגיל 13 היא ברחה מהבית ובמשך שנתיים גרה ברחובות ירושלים, לצד חבורת נערים שגם עזבו את הדת ולא היה להם מקום בבית שלהם.
"נולדתי מרדנית ותמיד היו מלחמות איתי בבית", היא אומרת בנונשלנטיות כשאני שואלת אותה מדוע ברחה מהבית בגיל כל כך צעיר. "זה לא היה בגלל הדת. היינו 11 אחים, שמונה מהם קטנים ממני. אז מגיל ממש קטן בעצם הייתי אמא. באחד מימי העצמאות רציתי לנסוע לפגוש חברה בירושלים. אבא שלי הרשה לי אבל אז אחותי, שהייתה ילדה יותר טובה ממנה, ביקשה גם. מישהי הייתה צריכה להישאר בבית בגלל האחים והוא החליט שהיא תיסע. התחלתי לריב איתו, כעסתי, צעקתי ובכיתי והוא שלח אותי לחדר. ארזתי תיק עם בגדים ונסעתי לירושלים בטרמפים עם חברים".
ולא חזרת?
"לא חזרתי. יצאנו לעיר והיה שם קטע שאני ממש זוכרת באופן ויזואלי של צעירים שלבושים כמו חרדים אבל מתחת הם היו עם חצאיות קצרות וחולצות אדומות. יש את המעבר החוצה ממאה שערים ושם הורדנו את הבגדים ושמנו בארון חשמל. פגשתי בלילה הזה כל מיני ילדי רחוב ירושלמים והסתובבתי איתם כל הלילה. הם ישנו באיזה סקוואט (בניין נטוש, א"ט) וככה הכרתי את החיים האלה וזה קסם לי".
לא חיפשו אותך?
"בהתחלה ההורים שלי חיפשו, אבל היו להם גם 11 ילדים בבית. בדיעבד אימא שלי אמרה שהיה רגע שהיא הבינה שזה יהיה הדבר הכי טוב בשבילי. בסופו של דבר היא צדקה וזו באמת הייתה התקופה הכי טובה בחיים שלי אבל לפעמים אני אומרת לה 'ומה אם זה לא היה מסתדר?'".
אחרי שיום העצמאות קיבל אצלה משמעות מילולית חדשה, החל גם תהליך היציאה ההדרגתי של וייל מהדת. "לקח לי שנה לצאת מהדת. בהתחלה התחלתי ללבוש מכנסיים רחבים יחסית ואם אנשים היו מעשנים בשבת הם היו מעבירים לי שאכטה באוויר. שבת היה הזמן הכי חשוב מבחינתי, הייתי מתקלחת פעם בשבוע וזה תמיד היה בשישי ואת הבגדים הכי יפים שלי לבשתי בשבת. אבל לאט-לאט הרגשתי שזה כבר לא החיים שלי והתחלתי לשאול מלא שאלות. אני זוכרת שחברה שלי אמרה לי שאלוהים לא היה רוצה שאעשה את זה רק כי נולדתי לזה. היא אמרה לי 'צאי ואז תחליטי לבד, תראי איפה האמונה שלך'. ואז הייתה השבת הראשונה שהדלקתי את האור ועישנתי ולא קרה אסון".
אחרי שנתיים ברחוב, וייל עברה למשפחת אומנה - אבל המעבר לא היה פשוט עבור הנערה המרדנית. "סבתא שלי עבדה במשרד בירושלים ולפעמים הייתי מגיעה אליה כדי לאכול צהריים או לקחת כסף. הייתה שם עורכת דין שעבדה עם סבתא שלי במשרד והיא סוג של התאהבה בי. בכל פעם שהייתי מגיעה לשם הייתי נראית יותר ויותר מוזנחת והן התחילו לנסות לשכנע אותי לעבור אליה. הן אמרו לי שיהיה לי חדר ובית גדול, אבל זה לא פיתה אותי. יום אחד היא התקשרה אליי ובאמת לא היה לי איפה לישון באותו הלילה אז באתי אליה. זה מצחיק כי היא לקחה את התיק שלי והפכה אותו על השולחן כדי לראות מה יש לי ומה צריך לקנות ואני זוכרת שנפל משם מלא חול ואיזה זוג תחתונים אחד. בסוף הייתי שם חודש, שבו היא ממש ניסתה לביית אותי וזה לא הלך טוב. זה היה חודש ממש קשה בשבילי והכל היה גדול עליי אז ברחתי".
משם היא עברה לגור בחווה עם נערות צעירות שגם יצאו מהדת. "אחרי שנה שהייתי שם הבנתי שבשביל העתיד שלי עדיף לי לחזור אליה. דיברנו ונפגשנו והיא באה עם חוזה כי היא עורכת דין. היה כתוב שם מתי אני צריכה לחזור, שאני חייבת לישון לפחות שבת אחת בחודש בבית ושאני חייבת ללכת לבית ספר, לעבוד ולהתנדב. זה היה תהליך מאוד קשה. בשנה הראשונה רבנו מלא, הייתי צריכה לשנות את מי שאני אבל עדיין הצלחתי לחתור תחתיה מדי פעם. עם הזמן היא הבינה שאני לא אהיה כמו הבנות שלה אבל לפחות אני לא אהיה ילדת רחוב. ואני גם למדתי איך להסתדר איתה - גרתי איתה עד גיל 18 ואז עברתי לתל אביב".
"הפכתי לשחקנית בכל נימי נשמתי"
ואיך הגעת לעולם המשחק?
"חשבתי שאני אהיה סופרת או צלמת אבל בגיל 17 התחלתי ללמוד בבית ספר לאמנויות. עשיתי מונולוג ואחריו המורה לתיאטרון באה אליי בוכה ואמרה לי, 'אל תעזבי את המקצוע הזה, את צריכה להיות שחקנית'. לא התייחסתי לזה במיוחד אבל אחר כך חשבתי שמשחק זה תחום כזה של נוודות ושזה יכול להתאים לאופי שלי, חשבתי שזה כמו קרקס. אז אמרתי אוקיי, אני אהיה שחקנית. אבל ככל שנכנסתי לזה הבנתי שאני כן צריכה להשתקע ושאני צריכה לעבור לתל אביב. כל אשליית הנוודות התנפצה, אבל הפכתי לשחקנית בכל נימי נשמתי".
וייל עברה לתל אביב והחלה ללמוד קולנוע במנשר. אחרי שנה היא עזבה כדי להתמקד במשחק ולקחה שני קורסים של משחק מול מצלמה והחלה להגיש את עצמה לאודישנים. את הדס בן ארויה היא פגשה לראשונה בברלין, כשהייתה בסבב עם סרט הביכורים שלה "אנשים שהם לא אני". "הסתובבנו שם איזה שבוע יחד עם חברים משותפים אבל כשחזרנו לארץ לא שמרנו על קשר. אחרי שנה יצא ששתינו היינו שוב בברלין ושוב היה חיבור".
כמו בסרטה הראשון, בן ארויה תכננה לגלם את התפקיד הראשי של אבישג, דמותה של אלישבע בתסריט. הסרט בנוי משלוש אפיזודות שקשורות אחת לשנייה. בראשונה צעירה נכנסת להיריון לא רצוי, בשנייה אבישג מנסה להשיג פנטזיה מינית שיוצאת משליטה עם בן זוגה מקס (לייב לב לוין), ובשלישית היא מתחברת לגבר מבוגר (יואב הייט), שלו היא עושה דוגיסיטר.
"היא הראתה לי את התסריט ממש בשלבים הראשונים שלו כדי שאגיד לה מה דעתי. במקרה הכרתי את לב (מי שמגלם את בן זוגה בסרט, א"ט) שבדיוק עבר לתל אביב ואמרתי לה שהוא נראה לי מתאים לתפקיד. ואז גם זרקתי לה שאולי אני אעשה את התפקיד והיא תישאר בתפקיד הבמאית. אז יצא שליהקתי את לב לתפקיד והוא הפך לבן זוג שלי ואת ההמשך הדס כתבה מרפרנסים מהחיים שלנו".
לא היה לך חשש להיחשף ככה בעירום?
"בקטע מטורף לא. אני מנסה לתרץ את זה בכל מיני תיאוריות, כמו שהגוף שלנו משתנה וזה יהיה נחמד שתהיה לי מזכרת. וגם הסרטים האהובים עליי הם לא מצונזרים כמו 'ירח מר' ו-Enter the Void ואני הכי אוהבת אותם. אני כל כך אוהבת קולנוע ולא חשבתי שתהיה לי הזדמנות לעשות פה בארץ סרט שהוא בדיוק הטעם שלי. וגם זה היה מול הדס שהיא חברה ומול לב שהוא היה בן הזוג שלי. וגם אני חושבת, שבגלל שעזבתי את המשפחה שלי, אז אין לי שום מחויבות לאף אחד מלבד עצמי. אני לא צריכה להתנצל ואני עושה את הבחירות שלי לבד ולכן קל לי יותר. בשביל קולנוע אני אעשה הכול, כולל לשים את הגוף והנשמה שלי. כשהמצלמה נדלקת אני מתמסרת לגמרי".
היום את ולב כבר לא יחד. איך יהיה לראות את הסצנות האלה?
"זה סבבה. יש לנו מן דיבור כזה של 'אנחנו אוהבים לנצח' ושאנחנו מעל הכול, והלוואי שיום אחד נמצא אחד את השני כי כרגע זה לא מסתדר. אבל אני לא יודעת אם זה נכון כי זו קצת פנטזיה כזאת".
הסרט עוסק גם בחיים הצעירים בתל אביב, שנראים מעט ריקניים ואבודים. בתוך מי שהייתה חלק בחברות רבות, איך את מסתכלת על החברה הזאת?
"לפעמים אני שמחה שגדלתי בבית חרדי כי יש בזה משהו מאוד מקרקע. אני בעיקר רואה אצל אנשים שגדלו בתל אביב חללים עמוקים של חוסר ודאות וחיפוש זהות. יש לי ביקורת על זה אבל גם סלחנות, אני לא שופטת את זה. בהתחלה הדס חשבה לעשות משהו על חבורת הדתל"שים שלי, כי אנחנו באמת מופרעים ועושים הכול אבל זה קצת נישתי. זה כאילו אין גבולות אבל דווקא יש - יש מוסר מאוד גבוה. הדס הגדירה את זה יפה, זה הדוניזם עם ערכים".
"זכיתי במשפחה שלי מחדש"
בימים אלה היא עוברת לפריז, כדי לנסות את מזלה גם שם. "אני לא עוזבת את ישראל, לשמחתי כל האודישנים מצולמים היום ולא צריך לבוא פיזית. לפני חודש לקחתי מזוודה עם כמה בגדים ואחרי יומיים כבר פגשתי מלהקת שמחפשת שחקנית ישראלית. הייתה לי גם פגישה עם הסוכנות הכי טובה בפריז והם עוד לא חזרו אליי. אני לומדת צרפתית והרגשתי שפריז מקבלת אותי בידיים פתוחות, כאילו שיש לי בית חדש עכשיו. הרעיון הוא להפוך את פריז ואת ישראל לשני הבתים שלי ושאני לא אהיה מחויבת לא לפה ולא לשם".
יחסית לכל בן אדם אחר שפגשתי, יש לך המון אומץ.
"תמיד אומרים לי שזה אומץ אבל אני לא חושבת על זה ככה. אחת הסיבות שעשיתי את כל מה שעשיתי זה כי קראתי מלא ספרים. אבא שלי חזר בתשובה והיו לנו המון ספרים בבית מהילדות שלו כמו ז'ול ורן וספרי בלשים. אני זוכרת שקראתי ספר על אדם מבוגר שאמר שהוא מתחרט שהוא לא עשה כל מיני דברים בחיים ואני אמרתי לעצמי שאני לא הולכת להתחרט על שום דבר. אז המוטו שלי בחיים הוא אם להיכשל, אז להיכשל בגדול".
הגעת למקומות מסוכנים עם הגישה הזאת?
"לא ממש. בגלל זה אני חושבת שאימא שלי חשבה שזה יעשה לי טוב כי יש לי איזה בסיס. כאילו הייתי יכולה להיות נרקומנית עכשיו, אבל אני לא באמת חושבת שזה היה קורה".
למה?
"כי כל הזמן היה משהו שהניע אותי. נגיד אני זוכרת שהיה איש מבוגר שהציע לי ולחברות שלי לשתות והן אמרו 'יאללה, אנחנו ננצל אותו. נשתה ונאכל ונראה לו שהוא חושב שאנחנו נעשה איתו משהו'. ואני אמרתי לא, אני לא מוכנה אפילו להיכנס לשם. וזה לא שלא עשיתי דברים מפוקפקים בחיים שלי אבל זה נגיד היה אזור קצת מלוכלך. עשיתי מלא סמים, ברמה שכמעט התפלפתי, אבל גם אז ידעתי רגע לפני לעצור את זה".
את בקשר עם ההורים שלך?
"עם אמא כן, אבל עם אבא שלי לא. ההורים שלי התגרשו לפני חמש שנים והיא גם עזבה את הדת ובעצם גם כל האחים שלי, חוץ מאחות אחת גדולה".
וואו, אז ממש זכית במשפחה מחדש.
"כן, זה מטורף. גם קלטתי שהיו לי מלא חסכים, וכשחזרתי לקשר עם המשפחה המון דברים התנקו אצלי".
הם יראו את הסרט?
"אימא שלי ואחיות שלי יבואו, וגם סבתא שלי. אני ואימא שלי כמו חברות עכשיו, יש בינינו חופש מוחלט. היחידים שאני לא רוצה שיראו זה הבנים במשפחה - האחים שלי לא יבואו להקרנה ואני גם מקווה שהם לא יראו את הסרט הזה, אבל עם הבנות אין לי בעיה".
