שנה בדיוק אחרי הטבח הנורא של 7 באוקטובר, ודבר אינו כשהיה. הזיכרון העז פועם אצל כולנו, אולם עבור מי שמקדישים חייהם לניתוח ופרשנות, לא רק האירועים הקשים של אותה שבת שחורה עומדים במרכז הדיון - אלא גם כל אלו שהתרחשו אחריה, ומוסיפים להתרחש, ויצרו מציאות גיאו-פוליטית חדשה ומורכבת במזרח התיכון.
(צילום: ליאור שרון, ירון שרון)
במשדר המיוחד של ynet לרגל ציון שנה ל-7 באוקטובר, התכנסו נחום ברנע, רונן ברגמן ונדב איל - העיתונאים הבכירים של קבוצת "ידיעות אחרונות" - כדי לדון בשנת המלחמה מנקודת מבטם.
עבור ברנע, האסימון לא נפל בזמן אמת, אלא רק יום אחרי - כשנכנס לרכב ונסע דרומה, לכיוון קיבוץ בארי, משוכנע שצה"ל כבר טיפל באחרוני המחבלים. "רק כשיצאתי מהאוטו בבארי מול הקנים השלופים של החבר'ה משלדג, התחלתי להבין את מימדי האסון, המחדל, האירוע הזה, שבאמת אני לא חושב שיש משהו כדוגמתו בתולדות מדינת ישראל...הייתי בטוח שהקו הירוק מאובטח. הרי זה לא יכול להיות אחרת. ואני חושב שהטעות שלי הייתה טעות של הרבה מאוד ישראלים, כולל הישראלים בקיבוצים ובשדרות, במקומות האלה, שכל ציפיותיהם, כל ההנחה שעליהם הם גדלו, התחנכו וחיו, כל הדברים האלה התמוטטו במהלך כמה שעות".
ברנע מתאר את זה כ"מחדל שלא ייאמן, לא ייאמן. ליקוי מאורות הוא אחד הביטויים שמשתמשים בו, אבל אתה רואה איזה מין מצב שכמעט לא ניתן להסבר, איך הדבר הזה השתלשל כתוצאה מטעות שהדרג הצבאי, המודיעיני, וגם השב"כ, אחראים לה חד-משמעית. העובדה שלא היה לזה ביטוי פרסונלי עד היום, היא נושא כאוב בפני עצמו".
ברגמן מצדו מספר כי אנשים מרחבי העולם שואלים אותו "איך זה יכול להיות? מה, אתם יודעים איפה נמצא כל בן אדם בחיזבאללה בכל רגע נתון, אתם יודעים להפתיע אותו, אתם יודעים לזווד את הביפר או את מכשיר הקשר שלו, ועל החמאס לא ידעתם? זה חוסר אמון כל כך גדול שאפילו יש כאלה שאומרים 'רגע, אולי יש הסבר אחר לדבר הזה'. אבל אין לזה הסבר אחר. כמו שנחום אמר, זה כישלון מוחלט, טוטאלי".
ברגמן מסביר כי נתניהו צריך לקבל שלוש החלטות אסטרטגיות כואבות - שהוא מסרב לקבל. "אחת: נסיגה מוחלטת או מוחלטת מינוס הפרימטר. שתיים: הפסקת אש קבועה, שהיא תהיה קבועה לפחות לפרק זמן, כי המדינות המתווכות יהיו ערבות. שלוש: שחרור של רוצחים מהמתועבים ביותר שקיימים. נתניהו לא קיבל את ההחלטה הזאת, למעשה הוא קיבל את ההחלטה ההפוכה".
1 צפייה בגלריה
נכבה חדשה, באדיבות יחיא סינוואר. מתקפת חמאס ב-7 באוקטובר
(צילום: REUTERS/Yasser Qudih)
ברגמן קושר לנתניהו גם את עסקת החטופים שטרם נרקמה. "למה אין עסקה? כי נתניהו לא רוצה את היום שאחרי. הוא לא רוצה את היום שאחרי, ובאותה מידה הוא גם לא רוצה לסיים את עזה, מכל מיני סיבות".
עבור נדב איל, חלק מהסיבות לפלונטר המדיני שבו נתון האזור נעוץ דווקא בממשל האמריקני והטעויות שעשה לאורך הדרך. "הממשל האמריקני ניהל את עצמו במהלך המלחמה הזאת בדרך כל כך לא קוהרנטית, בדרך נטולת אסטרטגיה אזורית. זה היה עצוב לצפות בזה כישראלי, וגם כעיתונאי שמסקר את האמריקנים הרבה שנים, והרבה מאוד מזה קשור לבחירות. אין החלטה שמתקבלת שלא קשורה לחלוטין לבחירות, פשוט ככה".
איל מציין כי קיימת "תחושה של מערכת פוליטית שבורה מאוד וחוסר יכולת להקרין כוח באזור, שראינו אותו גם בהתקפות על ישראל, בסופו של דבר. אתם בטח זוכרים את ביידן אומר Don't לחיזבאללה. ה-Don't שלו, נגיד, לא טפטף עד איראן, לא הגיע עד איראן. כוח ההרתעה של החשובה שבבנות הברית שלהם, הלך ונשחק, שלא באשמתם, אבל בסופו של דבר הרבה מתחת לאחריותם - לא נראה שיש להם חזון למזרח התיכון".
(צילום: ליאור שרון, ירון שרון)
ובכל זאת, למרות הכל, ברנע לא אומר נואש. "מצבנו יכול להיות טוב יותר באופן דרמטי משהיה בשישה באוקטובר, אם נלך לכיוון של הסדרה. נדב דיבר על חולשתו של הממשל האמריקני, אבל עדיין בכל זאת מחזיק מעמד אותו חזון שהם מציעים לנו, חזון שאומר ברית עם סעודיה, ברית עם המדינות הסוניות מול איראן - שיש לו משמעות גדולה מאוד, גם כלכלית, גם מדינית, גם מבחינת תחושת העוצמה והביטחון של ישראל. אני מזכיר לכולנו ש-7 באוקטובר זעזע משהו הרבה יותר בסיסי בישראל מהשאלה מה זה חמאס או מה זה חיזבאללה. היה זעזוע מסוים או פקפוק מסוים ביכולת שלנו להמשיך בפרויקט הציוני. והנה נפלה לידינו אחרי שנה הזדמנות לחזור אל המקורות. זאת אומרת, לחזור אל הפרויקט כפי שנבנה באופן מרשים ביותר לפני 76 שנה".
בשיחה אחרת במסגרת המשדר המיוחד של ynet, הפרשן אבי יששכרוף התייחס בין היתר למוח המרושע שמאחורי המתקפה ב-7 באוקטובר. "סינוואר כרגע הולך בדרך, כמעט הייתי אומר של טירוף. כלומר עזה בחורבות, אתה מסתכל על צפון הרצועה, על מחנה פליטים ג'בליה, אחד הגדולים שברצועה, ואתה מבין שהכוונה של ישראל ושל צה"ל היא להסתער על שער שטח צפון הרצועה, שזה שטח עצום, והכוונה היא לפנות אותו לחלוטין. זו הנכבה 23-24. כלומר, יחיא סינוואר במו ידיו הביא פה לניצחון במרכאות הגדול ביותר בתולדות הפלסטינים על היהודים - אבל גם לקטסטרופה, לאסון הגדול ביותר שהם ידעו מאז 1948".
(צילום: ליאור שרון, ירון שרון)
כתב "ידיעות אחרונות" ו-ynet ביהודה ושומרון, אלישע בן קימון, מזכיר שהאיום לא נשקף רק מעזה ומהצפון. "אנחנו רואים שיש כאן סוג של מלחמה", הוא אומר בהתייחסו לתסיסה באיו"ש, "המלחמה הזאת אולי היא לא לא בתודעה תמיד, כי לא מתמרנים בה באופן מיוחד. אבל מה שקורה ביהודה ושומרון זאת מלחמה לכל דבר, והיא עלולה גם להסלים".
בן קימון מסביר כי "זה סוג של נס שלא קרתה אינתיפאדה במהלך כל השנה הזאת, כי יש המון המון כסף, שנכנס יומיום וכל מטרתו זה להתסיס את האזור הזה, להתסיס את יהודה ושומרון, להוציא את הרחוב הפלסטיני, להתעמת עם לוחמי צה"ל בערים הפלסטיניות, בואכה אינתיפאדה. כלומר, זה שזה לא קרה עד עכשיו זה באמת אירוע מאוד מאוד משמעותי, אבל זה גם לא אומר שזה יכול לקרות כל רגע".
