שנה וחצי נמשכה הפקתו של "אדבר איתך - שתי שפות. אהבה אחת", המופע המורכב הזה שעלה אמש (ד') באופרה הישראלית בתל אביב, ביוזמת מרכז התרבות הערבי-יהודי בית הגפן עם תזמורת המהפכה שבחיפה. איש לא העלה אז בדעתו שהמופע הזה יבשיל דווקא בימים האלה - כשיחסי יהודים וערבים רוויים בעוינות, בחשד ובהתרחקות. אבל אולי בשל כך היה בקונצרט הנפלא הזה גם משהו אופטימי. כאילו ביקש לומר שמעבר למציאות הקשה, אהבה ושירה הם אוניברסליים. ובכל שפה שתזמרם, הם יהיו חודרי לב.
זה היה מופע מלהיב, מרתק וגם מכמיר לב. מלהיב, כי שמענו שירים נהדרים בביצועים מצוינים ובעיבודים חדשים, ומכמיר לב, כי הערב הזה המחיש עד כמה יכולה הייתה להתקיים קרבה בין שתי התרבויות המוזיקיליות-לשוניות האלה, בשונה כל-כך מעידן האיבה והמלחמה הנוכחי.
כל השירים שנבחרו למופע הזה - גם העבריים וגם הערביים - הם שלאגרים מוכרים מאוד, נכסי צאן ברזל עבור המאזינים בשני המגזרים. כל שיר תורגם והושר על הבמה בעירוב שמקצתו שפת המקור ורובו בתרגום. ובדרך כלל הזמרים שרו בשפת ההופכית שלהם - כלומר, דיקלה ורביד כחלני שרו על-פי רוב בערבית, ונור דרוויש ואכּרם עודה שרו בעברית. את פעולת התרגום מתאר רועי אופנהיים, מנצחה של תזמורת המהפכה, כסוג של הכנסת אורחים הדדית. מעין אירוח לשוני-תרבותי שמאפשר לכל אחד מהצדדים להכיר מה הצד האחר שר, ולא פחות מזה כיצד אותו "אחר" מפרש ושר שיריו "שלו".
כל השירים לוו בעיבודים תזמורתיים חדשים שנכתבו עבור התזמורת ושניסו לחולל מעין פיוז'ן מערבי-ערבי, כולל שימוש בסקציית כלים אותנטיים - קאנוּן, עוּד, נַאי ודרבוקות.
שיאו של הערב היה ללא ספק ביצוע מרטיט לב ממש, כשהסופרן הערבייה המקסימה והמעולה נוּר דרוויש, שרה בערבית את שירו של ביאליק "הכניסי תחת כנפך". הביצוע הזה היה לא פחות מאשר נפלא. לא מעט דמעות זלגו בקהל, ובתום השיר כל האולם נעמד על רגליו והריע ממושכות לזמרת הנהדרת.
בין שירי האהבה העבריים ששמענו היה גם את "ניצחת איתי הכל" (עמיר בניון) בשפה הערבית, בביצוע מלהיב מאוד של הזמר החיפאי הצעיר-העולה אכּרם עודה. "ברית עולם" (מתי כספי) בדואט נהדר של כחלני ודרוויש. לכאורה שני קולות ושני סגנונות שירה שונים בתכלית - כּחלני, זמר נשמה תימני fאנקי מוחצן ומלא כריזמה; ודרוויש, זמרת אופרה ושירה ערבית אֹמנותית מופנמת ויפת-קול, ובכל-זאת הם התחברו היטב. "באה מאהבה" (יהודית רביץ) בדואט של כחלני בערבית, ועודה בעברית וגם "אדבר איתך" (חוה אלברשטיין) בדואט של דיקלה ועודה.
ייתכן שלקוראי העברית, מקצת השירים הערבים פחות מוכרים, אבל בעולם הערבי מדובר בסופר-להיטים אהובים במיוחד ממצרים, לבנון ועיראק. כך למשל שרה דרוויש בעברית (בעיבוד מוטה טנגו) את "פרח בדמיוני" (زهرة فى خيالى) שירו הנודע של פאריד אל-אטרש , מגדולי היוצרים במוזיקה המצרית והערבית במאה ה-20. עניינו של השיר בגוויעת האהבה ובמזור שמביאה המוזיקה והשירה. בתרגום חופשי: "בדמיוני יש לי ורד שאותו אני נוטרת / ידיים זרות פגעו בו / מקסם העיניים פג / ותשוקתי אבדה / אז סלקתי את האהבה מלבי / ואת חיי הפקדתי במיתריי קולי ובמנגינותיי / שרתי כדי לרפא את פצעיי / מזמרת לציפורים, לפרחים ולענפי העצים".
ובסגנון שונה לחלוטין, אך פופולרי לא פחות, כותבים האחים הלבנונים אסי ומנסור רָחבַּאני. האחים היו ממש מעצמת תרבות מוזיקלית, כתבו אינספור להיטים, ומיסדוּ ז'אנר שנהוג לתארו כערביזציה של מוזיקה מערבית. אסי רחבאני היה גם בעלה של פיירוז - האלה המופלאה של השירה הערבית. היא שרה את רוב שיריו של בעלה, ושמענו אמש שניים מהם, משנות ה-60; "אני רואה את הים" (شايف البحر) ששרה דרוויש ("אני רואה כמה גדול הוא הַיָּם / אהבתי גדולה מִינִי-יָם / אני רואה כמה רחוק הרקיע / אהבתי מרחיקה אל מעבר לו"); ואת "אני לאהובי ואהובי לי" (أنا لحبيبي وحبيبي إلي) ששרה דיקלה.
לצד הקלאסיקות בוצעו אמש גם להיטים עכשוויים יותר כמו הלהיט "חביבי מאור עיניי" (حبيبي يا نور العين) שמוכר היטב גם בישראל, שבמקור מבוצע על ידי זמר הפופ המצרי עמר דיאב ושכתב המלחין הלובי נאסר אל-מזדאווי; שירים של הזמר-מלחין העיראקי קאד'ם אל-סאהר; ושירים משל הלבנוני מילחם ברכּאת, הפופולרי גם בישראל, כשלהרבה משיריו יש קאברים בעברית, אפילו בפיוטי שירת הבקשות בבקרי שבת בירושלים.
כמובן שלא הכול היה רק מושלם. התזמורת, כדרכה, הייתה גמישה ועירנית ושופעת מוזיקליות. אבל לטעמי, ואני מודה שזה רק עניין של טעם, במקצת העיבודים של השירים העבריים, ראוי היה להעצים יותר מאפייני המוזיקה הערבית. בוודאי שהיה אפשר לתת לסקציה האותנטית משקל בולט יותר, ולא לתת לתזמורת המערבית להאפיל עליה כל-כך. והייתה גם תקלת כוח עליון: דיקלה הייתה מאוד צרודה. בתחילת הקונצרט כמעט שלא הייתה מסוגלת לשיר, אף שהתאוששה במידת-מה בהמשכו.
"הפרויקט הזה מזמין קהל מעורב של יהודים וערבים לשבת יחדיו ולהקשיב למוזיקה המדברת לשני העמים", אומר המעבד המוזיקלי ניזאר אל-כאטר, אוצר-שותף של המופע. ואכן הערב הזה הוא פרי האג'נדה עתיקת היומין של בית הגפן, שבמשך עשרות שנים מייצר מפגשי היכרות בין-תרבותיים, ונותן במה לגיוון התרבותי של החברה הישראלית. "גם בימים קשים, בהם קל כל כך לשקוע בכעס, לאבד תקווה, 'להתפכח' – אנחנו מאמינים במפגש, בשיח הוגן ובשיתוף, גם כשהדעות חלוקות", מוסיף אסף רון, המנכ"ל.
כמתבקש, בסיום הערב עלו ארבעת הזמרים ושרו יחד את "לשיר איתך" (בועז שרעבי ושושנה דמארי). איחוד מוזיקלי ולשוני עברי-ערבי נהדר. אם אנחנו לא מסוגלים לדבר עם האחר, לפחות נוכל לשיר איתו. מופע נוסף יתקיים בהיכל לאמנויות הבמה בהרצליה ב-29 באפריל, ולא רק שאני ממליץ בחום, אלא גם מקווה שההפקה תצליח להרים עוד כמה קונצרטים.