לא מעט באזז ליווה את השקת הטרילוגיה הדוקומנטרית Jeen-yuhs: A Kanye Trilogy על קניה ווסט (יה) בפסטיבל הקולנוע סאנדנס. העניין המוגבר של הקהל, המבקרים והמעריצים התעורר בעיקר בזכות החלון האינטימי והנדיר לחייו של הראפר הנודע - שהבטיחו לפתוח היוצרים קודי (הסטנדאפיסט קלרנס סימונס) וצ'יקה אוזה שליוו אותו יותר משני עשורים. הסקרנות רק התעצמה כשקניה עצמו הודיע שהוא דורש לאפשר לו לצפות בגרסה הסופית של הדוקו, ולבצע בה שינויים בהתאם לרצונו.
הטרילוגיה של קניה ווסט - טריילר
אם לשפוט על פי הפרק הראשון שהוקרן לפנות בוקר (ב') במסגרת הפסטיבל, לפני השידור של הסדרה כולה (שאורכה 4 שעות וחצי בסך הכל) בנטפליקס בחודש הבא - לווסט אין מה לדאוג. הוא בידיים טובות ואפילו דואגות. סימונס, שנחשב למקורב לראפר מאז ההיכרות ביניהם לפני יותר מעשרים שנה בשיקגו, מנסה להציג את הדמות המורכבת של קניה, בלי לנצל את התדמית הפומבית והמטורללת שלה. כנראה שאי אפשר יהיה להתעלם מההתנהלות התמהונית שלו כפי שתועדה לא פעם בתקשורת וברשתות החברתיות, אבל הצדדים המטרידים באישיות לא בולטים בחלק הראשון שמבוסס כמעט אך ורק על החומרים שתיעד סימונס בין השנים 2000 ל-2002, כשאף אחד לא הכיר את קניה, או התעניין בו יותר מדי.
למעשה, תשומת הלב והפרגון שהעניק סימונס לקניה הצעיר באותה התקופה הייתה תוצאה של צירוף מקרים. היכרות אקראית שהפכה לחברות קרובה, בלי כוונות נסתרות ובלי לדעת מה צופן העתיד. וכך מה שהתחיל כמו הרפתקה של הסטנדאפיסט שרצה להתנסות ביצירה קולנועית, הפך להיות פרויקט דוקו עתיר מימדים ב-2022. הוא בסך הכל רצה לתעד את המעבר של ראפר אלמוני משכונות העוני של דרום שיקגו לעיר הגדולה ניו יורק, אך מצא את עצמו חולש על חומרי ארכיון רבים על מי שהפך 22 שנים אחרי לאחד מהכוכבים הגדולים והשנויים במחלוקת בעולם. אפשר להגיד שנפל בידיו אוצר, אלא שעכשיו השאלה שעשויה לעלות היא של מי האוצר הזה באמת?
למרות שאור הזרקורים מופנה באופן טבעי לווסט, הבמאי מכניס את עצמו לפרויקט ומנכס אותו. בתחילת הפרק הראשון הוא מספר על נסיבות ההיכרות שלו עם קניה בשיקגו, ומשתף קטעים מתוכנית שנהג להנחות בשם Channel Zero אשר נתנה במה לקהילת ההיפ-הופ המקומית. בזמן ההוא, קניה ווסט היה מוכר יותר כמפיק מוכשר, אבל סימונס מספר כי מאז ומתמיד משאלת הלב האמיתית שלו הייתה לבצע את החומרים שלו בעצמו. שופע ביטחון עצמי וכריזמה, הוא שבה גם את לבו של סימונס. כשקניה מספר לו על כוונתו לנדוד לניו יורק כדי לנסות ולפרוץ בנוף ההיפ-הופ המסחרי, קודי מוצא את עצמו בהתלבטות רצינית: האם ללכת בעקבותיו או להישאר? הוא מחליט לפרוש מתוכנית הטלוויזיה ולעזוב את עיר הולדתו כדי להמשיך לצלם את חברו שמפלס את דרכו לעבר מרכז הבמה.
המהלך של קניה השתלם בדיעבד וההימור מתברר כמוצלח, כך גם במקרה של סימונס שעוקב אחריו לכל מקום עם המצלמה. לאורך הפרק הראשון אנחנו לומדים להכיר את קניה המוכשר, הפטפטן, השאפתן והנחוש. קצת כמו הגרסה העדכנית שלו רק בלי התמוטטות העצבים, איבוד העשתונות והפוסטים המוזרים. הוא חדור מוטיבציה ומכוון מטרה. ומהי המטרה? בשלב ראשון הוא רק רוצה למצוא לעצמו בית, הבית הטוב ביותר בנמצא לאמני היפ-הופ באותה התקופה, הלייבל רוק-אה-פלה (Roc-A-Fella) של ג'יי-זי, דיימון דאש וקארים ברק. החומרים של הסרט הם גולמיים, כמעט ארעיים, אך הם מספקים תמונה מדויקת וכנה למדי לסטטוס הנפשי של קניה. אפשר לזהות אולי התקפי מאניה פה ושם, אך ברור כי הוא מתחזק אותם היטב, ואף נישא על האנרגיות שלהם. בצירוף כוח השכנוע והלהיטים הפוטנציאלים שיצר, הוא מצליח במשימתו וחותם על חוזה בלייבל ב-2002.
כאן גם מסתיים הפרק, במופע הנבחרת של רוק-אה-פלה בשיקגו ב-2002, במהלכו הוכרז על קבלתו של קניה למשפחת הראפרים המהוללת. ג'יי-זי עצמו מכתיר אותו ככשרון החדש ביותר של הלייבל קבל עם ועדה. זהו רגע מפתח בקריירה של קניה, אבל דווקא אז סימונס מפנה מבט למשפחה האמיתית של חברו, שכל כולה מתמצה באימו דונדה. האישה החמה והחזקה הזו היא העוגן שקניה נזקק לו ונשען עליו לאורך ילדותו וגם בשנות ה-20 לחייו. ביחד הם יוצאים לבית ילדותו של קניה בשכונות העוני של דרום שיקגו, ומשחזרים רגעים תמימים מן העבר. יש שם הרבה חיבה וקירבה, אבל נרמז שהבן המוצלח לא מעריך בכנות את תרומתה לאישיותו ושגשוגו.
מפה ואילך אפשר לשער איך זה ימשיך בפרקים הבאים, כשהראפר האלמוני יהפוך לכוכב על בזכות עצמו. אהבת הקהל, אהבתה של אשתו קים קרדשיאן ואהבתו של דונלד טראמפ התמזגו בעולמו, אבל ביקום של קניה ווסט כנראה שיש מקום רק לאחד - קניה ווסט. מהפרק הראשון אפשר להסיק כי סימונס ושותפו לבימוי צ'יקה אוזה, דואגים למתן אותו ולשמור עליו מעצמו. אבל לפעמים גם זה לא מספיק כשהוא גולש החוצה בסערה.
