לא מזמן פרסם גורם בתעשייה פוסט שהזמין עיתונאים ועיתונאיות להסביר איך הם מתייחסים לציטוטים של אמנים בהודעות לתקשורת, וכיצד זה משפיע על היחס שלהם לדבר עצמו (שיר, אלבום וכו'). ובכן רצה הגורל וסטטיק החליט להכריז על אלבומו השני, "להרים", בתור אירוע שבו הוא "נפרד מהפופ, מאיך שהכרתם אותו עד היום". אומנם באמנות יומרנות זאת לא תכונה רעה - להיפך - אבל כדי לצאת בהצהרה כזאת ולצפות שייקחו אותך ברצינות, מומלץ לוודא שיש באמתחתך את Thriller 2 או לפחות אישור חתום ממדונה.
1 צפייה בגלריה
סטטיק
סטטיק
סטטיק
(צילום:משה נחמוביץ')
מן הסתם זה לא המצב, אבל האבסורד הוא ש"מרים" לא רק שאינו "פרידה מהפופ" אלא דווקא מפגש חוזר ולפעמים אפילו ממוחזר עם הפופ כמו שהכרנו אותו ממש לא מזמן, באלבום הסולו הראשון של סטטיק - "לירז". "פלאשים", למשל, נשמע כמו גרסה של "רונדלים", ואילו "מכשפה" עם עדי ביטי הוא וריאציה של "טרנטולה" עם אגם בוחבוט (לצד ציטוט קלישאתי של "למבדה" בפזמון). גם "רונדלים" וגם "טרנטולה" היו מהמוצלחים בשירי האלבום הקודם, כך שאין ממש תלונות כלפי שירים שמשחזרים את הנוסחה, רק שכל קשר ביניהם לבין "פרידה" ממשהו, הוא מקרי בהחלט.
בכלל, לא ברור למה דווקא סטטיק, אמן מוכשר שעיקר הקסם שלו הוא בקלאס עם אפס מאמץ, זקוק למסגורים מאולצים במקום להגיד "היוש, יש לי 12 שירים חדשים באורך פחות מחצי שעה, הם ממש אחלה אחרי חצי שנה של דיכאון, תיהנו". זה היה עוזר להתגבר, למשל, על רגעים של חוסר מקוריות כמו "אמא", שהטקסט שלו חזק ונוגע ללב, אבל העיבוד וההפקה רוכבים על Sprinter של הראפרים סנטרל סי ודייב. אפשר להתנחם בכך שגם השראה צריך לדעת ממי לקבל, והלהיט הנהדר הזה בהחלט עונה על הקריטריונים.
פרט מעניין אחר באלבום הוא שהשירים נטולי האורחים/ות חזקים יותר מהשירים שבהם סטטיק מארח את מיטב הכוכבים והכוכבות של הפופ המקומי, מעדן חסון דרך נס וסטילה ועד אודיה. דווקא איתם, וגם עם סטפן לאגר ב"טור דה פראנס" המיוזע, קשה להצביע על הברקה יוצאת דופן. לעומת זאת "קיצי" הוא קטע אר אנ' בי שמצליח להיות סקסי אך לא סליזי. "אש ומים" שבא מיד אחריו נפתח עם גיטרה בנוסח קולדפליי, וממשיך כבלדת אוטו-טיון חביבה עם טקסט מתוק (וקצת טו מאץ' אינפורמיישן) על הזוגיות עם רונה-לי שמעון ("איתך סיבוב שני כבר לא נראה כזה נורא").
למעשה, בתקופה שבה הליבידו די סובל מטעמים ברורים, "מרים" של סטטיק לא מרשים בגזרת להיטי המסיבות אבל כן מניף בגאון את נס התשוקה הבריאה לזוגיות וסקס וגם להורות: הן ב"מונקו" החביב עם הווייב הלטיני, והן ב"אש ומים" סטטיק שר על הרצון להביא ילדים ורמזים עדינים בנושא תצטרכו לחפש במקום אחר. נאחל לו בהצלחה ושימשיך לדבר על "פרידה" אך ורק בהקשר של סגנונות מוזיקליים.