גלעד כהנא, בוא נתחיל בשאלה מוזיקלית: נניח שאתה מגיע להופעה של איל גולן במתחם ה-VIP בבלומפילד. מה אתה בוחר מהמזנון: וודקה בלוגה ב-1,560 שקל, ערק ב-860 שקל או פלטת חמוצי הבית ב-150?
"קודם כל, אני לא אלך על הפלטת חמוצים כי אני לא רוצה להוריד את הסאטלה של הבלוגה, שעליה אגב לא שילמתי 1,560 שקל כי באתי עם חבר ששילם. שנית, זה מתחם VIP או לא? כי אם זה אנשים חשובים מאוד, אתה לא אמור לא לשלם? אבל ברצינות, להוציא 1,600 שקל על וודקה זה שופוני ברמות-על. אני לא מבין אפילו על מה מדובר".
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
עוד כתבות למנויים:
בהופעה של הג'ירפות היית נותן שימכרו במזנון במחירים כאלה?
"זה לא היה קורה, ואתה יודע שלא. עניין של סטייל. אני יכול לספר לך על הופעה שהייתה לי ביום הסטודנט בדרום, ורגע לפני שעליתי פתאום מגיעים למאחורי הבמה כמה סטודנטים ואומרים, תקשיב, גלעד כהנא, אתה לא מבין, כוס בירה 40 שקל! ואני כזה, מה?! כי גם אני שותה רק בירה בהופעות. ואחד מהם אמר, נגמר לי הכסף, אתה עוד שנייה עולה ואני לא מספיק שיכור. אז איך שעליתי לבמה, ישר התחלתי לצאת על המזנון: 'חוצפה! אנשים פה אין להם כסף! בקושי מצליחים גם לעבוד וגם ללמוד! לא לכולם יש הורים!' קיצור, כשירדנו לא רצו לשלם לנו. אחר כך הגיעה נזיפה דרך משרד ההפקה. רק בלגן נהיה מזה. אז אני אומר: אם מישהו רוצה לשתות בקבוק יקר, אני אשמח שיזמין אותי כי אני רוצה לראות אם זה שווה את זה".
כהנא צוחק. הוא עושה את זה הרבה, ועושה את זה כמעט תמיד יותר מתוחכם ושנון ממך; כל שיחה איתו היא הזמנה להיות על הקצה, כי כהנא עלול לצאת - ובסבירות גבוהה ייצא - יותר כריזמטי, מבריק, פרוע ולא-דופק-חשבון מכל אחד אחר בחדר. זה תמיד מאמץ להדביק אותו. מאמץ מענג, כמובן, אבל לאחרונה משהו בהברקות של כהנא יצא משליטה; נדמה שסולן הג'ירפות, שחקן מבוקש לתפקידים גבוליים ("סיפור על אהבה וחושך", "האחיות המוצלחות שלי", "ככה זה", "האחיין שלי בנץ"), מי שכבר תקע יתדות במיינסטרים עם פינה בתוכניתו המנוחה של צביקה הדר ופרסומת פריים-טיים לחברת ביטוח, הולך מיוזמתו לארץ לא זרועה: לאלתורים, לזרם תודעה, להתפזרות.
"היד שלי הלכה, כולה התנפחה כמו שק שוקו, לא הצלחתי להחזיק אותה, עד שהמאפרת אמרה, 'אני לא ממשיכה ככה את הצילומים'. הייתי חצי שנה בגבס, שני ניתוחים, כל יום טיפולי הקרנות להמרצת הדם"
אחרי פודקאסט שבועי ב"כאן 11" בשם "חתירה אל ההווה" (עם עטר מיינר וכיום עם גיא מוזס) - שבמסגרתו כהנא פשוט עף אסוציאטיבית על מחשבותיו הפרועות ומאלתר התייחסויות לאקטואליה ולחיים עצמם, ואחרי מופע באותו שם ופורמט, ההפלגה במעלה זרם התודעה מעלה הילוך: עכשיו מגיע הסרט. ו"חתירה אל ההווה - חלק א'" (אין חלק ב'. ה"חלק א'" הוא פשוט חלק אינטגרלי משם הסרט), שישודר ב-7 ביולי ב-HOT8 וב-HOT VOD, לוקח את יכולתו הפנומלית של כהנא להבריק בכל נושא, ופה ושם גם להגזים ולהתיש (בעיקר בהופעות של הג'ירפות, כשכל מה שאתה רוצה זה שיסתום כבר ויעבור לשיר הגדול הבא) - ויוצא איתה לרחובות.
חכו, זה עוד מסתבך; בסרט - שיצר יחד עם הבמאי עודד פרבר - כהנא מסתובב ברחובות בדמותו של זקן הומלס מוזנח, שרוב הזמן פשוט נטפל לסביבתו או נושא נאומים גרנדיוזיים שאף אחד לא מקשיב להם. הכול באמיתי, מלבד דמותו של הזקן, והכול מתועד ומתועל ליצירה שכוללת אינספור רגעים פיוטיים ולפעמים מביכים, למשל כשההומלס של כהנא מגיע למיון איכילוב ומרעים: "סליחה, אני בגדול גוסס, זה משהו שאני מבקש אם אפשר להתייחס אליו!" ומבשר לרופאה: "תדעי לך שהבת שלי בגיל שלך. היא הייתה כמוך, מבולבלת וכועסת מאוד".
ג'ירפות - יש לי חור בלב בצורה שלך
ההומלס של כהנא ישן על מדרכות, ממלמל שברי זיכרונות מחייו המוחמצים, מלווה פה ושם בביטים ובשירים ומייצר מפגש חסר תקדים בין תיעוד, וידיאו-ארט, ספוקן וורד, אלטרנטיב מוזיקלי וקמצוץ "פספוסים". אם אתם נסחפים לתוך המסע הזה, כמו שקרה לי, זו שעה פיוטית ופוצעת; אם לא, אתם פשוט בוהים בתימהון ומגיעים לכהנא עם השאלה החשובה היחידה: מה. לעזאזל. חשבת.
"הזקן הזה הוא דמות שנולדה בי כשבית אבי חי עשה ערב על יהדות ופנה אליי. ואמרתי, למה אני? והם אמרו, רוצים שתביא את הזווית שלך", כהנא נזכר. "ואז הופיע לי בראש איזה מין זקן כזה, שהוא מין אין-נביא-בעירו. אחד שיש לו כל כך הרבה מה להגיד אבל אף אחד לא מקשיב. התחלתי להבין שהוא סוג של הומלס. מצאתי איזו חליפה בשבילו, התחלתי לבנות את הדמות. הבאתי שקית ניילון עם תפוז חצי מקולף, לחמנייה, קופסת ברודווי 80 וחתיכת עיתון. וביד השנייה בקבוק בירה, הוא תמיד שותה בירה. ובמופע של בית אבי חי ישבתי, וכשהופיעה איזו להקה קמתי באמצע והתחלתי למחוא כפיים כמו תימהוני, ואנשים מסתכלים עליי, לא מבינים מה קורה, והיה קרינג' כזה ו'מי יעזור עם הזקן הזה'. ופעם שנייה החלטתי לעשות את זה בצוותא, ואמרתי, נבוא שוב עם הזקן הזה, ואז אגב קרה עוד משהו מוזר: התפתחה לו צליעה".
מקסים. עכשיו ברצינות: למה שתעשה דבר כזה?
"רציתי הזדמנות לאלטר-אגו, והרגשתי שאני עוקר את עצמי מהקונטקסט שלי ונותן לעצמי חיים חדשים. וכשאתה אדם כזה, יש לך רישיון להכול. אני אשכרה יכול לנזול מצוותא לפרוזדור, להסתובב ליד הפחים בלונדון מיניסטור - בשום מקום לא אכפת לאף אחד, וזה יתרון אדיר. כשהופעתי עם הדמות במוזיאון תל-אביב הייתי נשכב בגלריות, ויש את הזקנות ששומרות על העבודות, והן אומרות לי, אדוני, אתה לא יכול לשכב פה, ואני עונה לה, 'אבל אני לא יכול לקום'. רגעים קטנים ויפים".
השלב הלא-מתבקש הבא היה, כמובן, לצלם סרט שלם סביב דמות ההומלס הזקן - וכאן כבר נכנסה לתמונה המאפרת ליאת שיינין מ"ארץ נהדרת", שעבדה על כהנא שש שעות לפני כל יום צילום, וכהנא ופרבר התחילו לצלם סצנות בלתי מתוסרטות. זה לקח להם חמש שנים של ייאוש וכמעט ויתור כדי להשלים אותו.
"הרבה קולנוענים אמרו לי, אני אוהב אותך אחי, אבל אתה לא יכול לצאת לסרט בלי תסריט, זה משהו שלא עושים! ואני כזה, אבל אנחנו פשוט עושים משהו אחר. הרגשנו שיש לנו משהו ביד ואנחנו לא יודעים מהו, אבל הוא עוד יתגלה. אחרי שנה וחצי אמרתי, לא נביא מזה סרט. זה לא קורה".
לא עזר, ואולי דווקא כן, כשמתישהו במהלך הצילומים, רוכב אופניים חשמליים התרסק ישירות אל תוך כהנא ההומלס במהירות מפחידה ושבר לו את עצמות אחת הידיים בצורה יסודית. התאונה מתועדת כולה בסרט, כהנא לא יוצא מהדמות לרגע, "אבל היד שלי הלכה, כולה התנפחה כמו שק שוקו, לא הצלחתי להחזיק אותה, עד שהמאפרת אמרה, 'אני לא ממשיכה ככה'. עודד דווקא היה שמח אם הייתי מת, שיהיה לו גרנד-פינאלה לסרט, אבל אחר כך הייתי חצי שנה בגבס, שני ניתוחים, כל יום טיפולי הקרנות להמרצת הדם, עד שהעצם חזרה. הכדורים הרדימו אותי אז ויתרתי עליהם וחודשיים הייתי בתופת של כאבים ולא ישנתי. תקופה קשה מאוד".
"אני יתום מגיל 30, אין לי גב כלכלי, אני צריך לשרוד ולעבוד כמו משוגע. לפרסומות סירבתי שנים. גם לגזור קופונים הייתי צריך ללמוד. כי להגיד 'לא' תמיד ידעתי. להגיד 'כן' זה חדש לי. זה קשור לביטחון עצמי"
וככה קרה שלפחות פעם אחת במהלך הצילומים הוא הגיע למיון באמיתי ולא בכאילו, ולפחות פעם אחרת הוא לא הצליח לצאת מהדמות. "הצליעה לא עברה לי. לקח לי ימים להיפטר מזה, הדמות פשוט נשארה. אמרתי לעצמי, די, צא מזה, אתה לא דניאל דיי לואיס! אבל יש שם משהו טוטאלי".
בעצם עשית לעצמך חיים קלים: אילתרת הכול. אלתור הוא לא הדרך הבטוחה לייבש אנשים?
"גם 'יש לי חור בלב בצורה שלך' זה וואן-טייק מתוך ערב אלתורים. בכלל לא זכרתי שעשיתי את זה, בבוקר שאחרי לחצתי פליי, שמעתי, הבנתי שיש שיר. גם ב'וואו', יאיר קז (מהג'ירפות) פרט אקורד, ואני אמרתי, 'וואו, איזה אבסורד'".
זה לא מרחיק קהל? אתה עושה גם ערבים של "חתירה אל ההווה" שכולם אלתור.
"אני לא חייב כלום לאף אחד פרט לתהליך. המופע הוא באמת למיטיבי-לכת, למי שיודע למה הוא בא. וכשקרה שאנשים לא ידעו למה הם באו, שאלוהים ישמור את כולנו".
מה, רצו את הכסף חזרה?
"איזה כסף? רצו את הזמן בחזרה!"
כמעט תמיד, גלעד כהנא שווה את הזמן. בסוף הוא ישלוף משהו שלא ישאיר אתכם אדישים, אפילו אם מדובר, במהלך פגישתנו בדירתו בלב תל-אביב, ב"אני אביא לך משהו מוגז קטן, יהיה לך טעים", כדבריו, והנה הוא חוזר עם שתי כוסות יין קרמו מבעבע. "קצת מביך לומר, אבל שמפניה היא המשקה האהוב עליי עכשיו, כי אני מרגיש שאנחנו צריכים לחגוג, ויש משהו בשמפניה שאומר לך: הכול טוב".
לקח למיינסטרים הישראלי זמן להבין את כדאיות ההשקעה בכהנא, אבל כשזה קרה נשטפו חתונות הארץ ב"יש לי חור בלב בצורה שלך" ("מתינוקות וילדים קטנים ועד לחתונות, כולם", הוא מדייק אותי. "לא כיוונתי לדבר כזה, אני לא יודע מה אני עושה") וכהנא אפילו הסגיר את עצמו לריאליטי והפך לשופט ב"דה פור" של רשת, שהחזיקה מעמד הרבה פחות זמן משלקח לו להתנצל עליה. "מהר מאוד גיליתי שאין לי סיי בזה", הוא אומר. "זה היה בשבילי קצת כמו מערכון מתמשך".
אז גמרת עם ריאליטי?
"כרגע אני מעדיף לקבל הצעות אחרות. פעם הייתי סגור עם רוני קובן 24 שעות בחדר, זוכר את הפורמט? זה היה אלוהים ישמור. הייתי כזה, 'מה, יש עוד 23 שעות ו־45 דקות?!"
אבל פרסומת עשית בכיף.
"אני יתום מגיל 30, אין לי גב כלכלי, אני צריך לשרוד ולעבוד כמו משוגע. לפרסומות סירבתי שנים, עד שהגיעה הפרסומת הזו, ראיתי שזה עם קיציס ואני מת עליו. קראתי את התסריט וראיתי כי טוב. אם תבוא עוד אחת כזו, בכיף. גם לגזור קופונים הייתי צריך ללמוד. כי להגיד 'לא' תמיד ידעתי. להגיד 'כן' זה חדש לי. זה קשור לביטחון עצמי".
באיזה אופן?
"ההורים שלי ציפו ממני לזכות בנובל, להיות סופר גדול ואיש אקדמיה כמו אבא שלי, שאמר לי בזמנו, מה, אתה באמת חושב שאתה הולך להיות זמר? אמרתי לו, אבא, יש לי להקה, אתה רואה, הם אוכלים פה שניצלים שאמא עושה להם. והוא אמר, פברוטי זה זמר. שאלתי אותו, אריק איינשטיין זה זמר? והוא ענה, הוא בסדר כזה. אז הבנתי שאני בבעיה. רק אחרי הפעם הראשונה שהוא ראה אותנו בבארבי הוא בא ואמר לי, 'יש לו בחורות כמו מים' זה שיר מצוין. ואמא שלי עמדה מאחוריו, בדמעות, ואמרה, מזל שאתה לא מקשיב לנו".
ועכשיו, אולי לראשונה, הוא מסוגל לשמוט סופית את הציניות כלפי המיינסטרים. "כל זמן שאתה לא מבוסס, האגו נורא גדול וגם יהיר כפיצוי, אז חוץ מכמה אמנים בודדים שלא מאיימים עליך, אתה חושב שהכול וכולם חרא. ולאט-לאט הקליפות האלה יורדות".
כתוצאה, כהנא עומד היום במרכז גלקסיה שלמה של שיתופי פעולה שנעה סביבו, כולל ניהול אמנותי של "אקווריום" - ימי צילום שבועיים במימון מפעל הפיס שמפגישים את השמות המובילים במוזיקה הישראלית לנאמברים משותפים - ואלבום בשם "מספר אחת" שצפוי לצאת בחודש הבא עם המוזיקאי גיא מוזס. "עדיין יש אגו, אבל הוא במושב האחורי", הוא אומר. "לפעמים אני שומע רדיו - יש לי את הרדיו הישן של ההורים שלי שדלוק על 88, וכשאני מכין סנדוויצ'ים לבנות בבוקר, ויש פתאום איזה שיר טוב, ואני ישר אומר, וואו, בא לי משהו כזה! כל הזמן התחושה שהשיר הבא הולך להיות ה-שיר. זה לא נחלש אצלי, זה מחמיר. אם אתה אמן ולא טוטאלי, אין לך שום סיכוי בתחום הזה".
נועה קירל טוטאלית?
"כן. היא אולי לא אמן טוטאלי, אבל היא טוטאלית במה שהיא עושה. היא לא סתם מה שהיא, ואל תזלזל בזה. היא הארד-וורקר, היא מקצוענית, והיא יודעת מה היא רוצה: לכבוש את העולם. ואנחנו מאחלים לה הצלחה בזה. יש לה כמה שירים שהייתי משמיע לבנות שלי ואומר להן, תקשיבו לזה. והן כזה, אבא, נו מה? ואחרי איזה זמן, 'אהה'. וכולנו שרים. 'מיליון דולר', 'פאוץ'' וכאלה. גם מרגי, אגב, אתה יכול להיות שיפוטי עד מחר, אבל את השירים הטובים שלו אנחנו חוגגים פה. כל הבית פה רקד את 'דיבור נגוע' בלי לחשוב פעמיים".
מי עוד?
"לאנה זק יש שני שירים שאני אוהב. 'בוא תראה מה פספסת' זה שיר טוב, תעשה עם זה מה שאתה רוצה. אתה יכול להגיד שהבית פחות טוב מהפזמון? נכון. אבל איזה פזמון! אז פאק-איט, צריך להיזהר מהדוגמטיות והפחד והגטאות שאנשים מכניסים את עצמם אליהם. זה הופך אותם לכל כך לא רלוונטיים".
מה חשבת כשקובי אפללו אמר ש"גדל פה דור של אמנים שמתחרים מי יביא את הטקסט הכי נמוך ומטומטם"?
"קובי הוא מתוק וזמיר, אבל אני לא מסכים איתו. שיר טוב הוא שיר טוב, ולא אכפת לי מי הביא אותו. התבצרות בז'אנרים ובגיל היא עצובה. ויש לנו סוף-סוף פופ ישראלי מעודכן ושרירי עם יציאות, וכל כך הרבה מפיקים מדהימים - ג'וני גולדשטיין, סתיו בגר, ינון יהל, ג'ורדי".
בא לך להיכנס לסצנה הזו? לעבוד עם מרגי?
"ברור שכן. מרגי הוא ענק בעיניי".
את תשע שנותיו הראשונות כהנא בילה במקסיקו, שם היו הוריו בשליחות. אולי זה סייע לו להישאר אאוטסיידר לאורך זמן, ואולי זה מה שהפך אותו לרומנטיקן שהוא. כיום הוא מגדל במשמורת משותפת את שתי בנותיו (13 ו-11 וחצי), לאחר הפרידה מאמן, שעמה הוא בקשר מצוין. עוד קודם היה נשוי לטל ליפשיץ-כהנא, ובחמש השנים האחרונות הוא יוצא עם שיר, הצעירה ממנו בהרבה ("היא צעירה ממני ב-52 שנה", הוא צוחק), ומאוהב בה לגמרי. "זה נס, אגב. מה הסיכוי שתמצא מישהי שאתם כל כך מתחברים ויש כל הזמן רצון לדבר?"
אבל היית בן 50. איפה המשבר?
"עוד לא הגיע".
בתפקידים הטלוויזיוניים שלך ב"ככה זה" וב"האחיות המוצלחות שלי" אתה מגלם טיפוס סליזי שלא מתעניין במונוגמיה.
"אני אוהב את הטיפוסים האלה, אבל אני עצמי מונוגמיסט סדרתי, אין מה לעשות. הייתה לי חברה בגן, ובכיתות א' עד ג' במקסיקו הייתי עם מרגריטה, ומ-ד' עד ו' הייתי מאוהב בנועה שוורץ שהייתה מאוהבת במוני, שהיה הכי מהיר בכיתה. אגב, הייתה תקופה שחשבתי שהפזמון יהיה 'יש לי חור בלב בצורה של נועה שוורץ' אבל זה לא ישב טוב. וב-ז' נהיינו זוג, ואז ב-ח' התאהבתי בטיטי. אני מהמתאהבים".
עד שזה מתפרק.
"כל אהבה שהייתה לי התפרקה. אני תמיד מאוהב נורא טוטאלי, וכשזה נגמר אני תמיד נורא שבור".
מה הרגשת כשהתפרקה הממשלה?
"שהיה פה השנה תהליך טוב שבו חזרנו ממונרכיה לדמוקרטיה, ושזה נגמר. העניין הוא שחסר לנו כוכב מלבד ביבי. אם נועה קירל הייתה רוצה להיות ראש ממשלה, זה היה כיוון. בפעם האחרונה הצבעתי ללפיד, חשבתי שהוא יכול לעשות את העבודה".
פעם אמרת עליו בראיון שהוא לא מספיק חד כדי להוביל מדינה.
"נכון, אבל אמרתי עליו הרבה יותר מזה, שיש לו בתחת באר נפט, ולכן השיער שלו שומני. זה לא העניין; הוא התבגר, עבר תהליכים ומאוד מנסה. ועדיין אני מרגיש שחסר לנו מנהיג".
מה לגביך? מה אתה מאמין שתעשה בפנסיה?
"אני לא אתפנסר. אני מכור לדבר הזה ולא רואה את זה נגמר".
איפה אתה עוד עשור?
"אני מאמין שאתה תראיין אותי פה, והפעם זה יהיה שער".
כי תוציא את הלהיט שיכבוש את המדינה?
"לא, זה יוצא עוד רגע. אנחנו מקליטים אלבום חדש עם הג'ירפות, ויש שם איזה שניים-שלושה טילים".
בדיעבד, יש בכלל משהו שלך שהיית מבטל?
"אולי זאת הייתה טעות לשחק את הילד ב'קרובים קרובים'".
