הניסיון מלמד שגם כשהכול עובד זה רק לפרק זמן שחולף במהרה. זו אינה תובנה כללית על טבעו של היקום או הגורל האנושי, אלא בנוגע לאחריתם הבלתי-נמנעת של זיכיונות פנטזיה קולנועיים שנגעו בגדולה. "מטריקס" היה מצוין, שני ההמשכים נעו מהבינוני לגרוע, והחלק הרביעי היה חרפה. הטרילוגיה הראשונה של "מלחמת הכוכבים" (1977-83) נעה מהמצוין (פרקים 1,2) לאחלה (3). לכאורה יצאנו מזה בשלום, אבל אז הגיעו טרילוגיית הפריקוול וטרילוגיית הסיקוול שהיו...ובכן, לא צריך לדוש בעניין עגום זה. ומה עם הטרילוגיה המצוינת של "שר הטבעות" (2001-3), שאותה פיטר ג'קסון ביים ואף כתב עם שתי השותפות שלו – זוגתו פראן וולש ופיליפה בוינס? זה היה כל מה שניתן היה לקוות לו מעיבוד ליצירת המופת של ג.ר.ר טולקין. ואחרי זה? רק מרורים. טרילוגיית "ההוביט" (2012-14) שלקחה ספר ילדים ומרחה אותו על פני שלושה סרטים ארוכים. למרות שהצוות המקורי חזר גם לטרילוגיה זו, התוצאות היו מאוד שונות בגלל התכתיבים של האולפן תאב-הבצע.
וזה עוד טוב לעומת ההשתלטות של אמזון וג'ף בזוס על הזכויות לנכסיו הרוחניים של טולקין שאינם "שר הטבעות או "ההוביט", ושעליהם שולם סכום של 250 מיליון דולר. השקעה זו חייבה סכום נוסף של עוד 750 מיליון דולר כדי להפיק את הסדרה המאכזבת "שר הטבעות: טבעות הכוח" שסיימה לפני חודשיים את עונתה השנייה. בין חובבי הארץ התיכונה יש את אלו שדגמו ומסרבים להמשיך לצפות בה (כמוני), ואת יש את אלו שממשיכים לצפות בה בחירוק שיניים.
אבל גם בחזית הזכויות שלא נקנו על ידי אמזון (אלו שקשורות לספרי "שר הטבעות" עצמם) יש תזוזות. מבחינה כלכלית אין סיבה שלא לעשות זאת, גם אם הדבר יעצב את הטקסטים של טולקין בדרכים לא רצויות. בשנת 2026 אמור לצאת The Hunt for Gollum - סרט שבו יחזור צוות המפיקים-כותבים של "שר הטבעות", אך הפעם אנדי סירקיס, שגילם את גולום, ישמש גם כבמאי. העלילה תעסוק במקטע "שלא סופר" בסרט הראשון, בין עזיבתו של בילבו את הפלך ועד ההגעה של חבורת הטבעת למכרות מוריה. אירועים שבוודאי חיוני לספר אותם למרות שאנו כבר יודעים היטב כל מה שהתרחש אחריהם. יש למה לחכות!
עד שייצא סרט זה יש בינתיים דבר נוסף שממנו ניתן להתאכזב. "שר הטבעות: מלחמת הרוהירים" (The Lord of the Rings: The War of the Rohirrim) מנסה להשתמש בחלקים לא-מנוצלים מטרילוגיית "שר הטבעות" ולהפוך אותם לסרט חדש. הדמות היחידה מצוות ג'קסון-וולש-בוינס שרלוונטית להפקה היא בוינס ששימשה כאחת המפיקות, וכתסריטאית שותפה יחד עם וויל מת'יוס (אחד מיוצרי "הקריסטל האפל: עידן המרד") ופיבי גיטינס (נטולת קרדיט משמעותי קודם). המלחין הווארד שור, שעשה עבודה גאונית בסרטי הטרילוגיה, לא חוזר - אך המלחין פיטר גאלאגר משתמש ביסודות המוזיקליים של שור שרלוונטיים לעלילת "מלחמת הרוהירים".
זהו סרט אנימציה-אנימה שמבויים ע"י קנג'י קאמיאמה - במאי עם ניסיון של ארבעה עשורים, ששימש בתפקידים שונים ב"אקירה" (1988) וב"שירות המשלוחים של קיקי" (2002) של הייאו מיאזאקי. כמו כן הוא ביים סרטים בסדרת "הרוח במעטפת" (תשעה סרטים) ומי ששימש כאחד משני היוצרים של הסדרה "בלייד ראנר: לוטוס שחור" (2021). אני מציין כל זאת כי הייתה סיבה לקוות ש"מלחמת הוהירים" יהיה מלהיב, אך סביר להניח שהוא יהיה לא מספק הן עבור חובבי טולקין והן עבור חובבי אנימה – שתי קבוצות עם משיכה חזקה לעולמות פנטזיה, אבל לא בהכרח בדרך שתשתלב היטב.
הבסיס לעלילה הם הנספחים שטולקין כתב לטרילוגיית "שר הטבעות" ושמופיעים בסוף "שיבת המלך". באופן ספציפי מדובר בחצי השני של "בית אאורל", שהוא החלק השני של הסעיף החמישי, של נספח א' (מתוך שישה נספחים). בסה"כ כ-3.5 עמודים בגרסה האנגלית. אם מ"ההוביט", ספר ילדים של 320 עמודים, הצליחו להוציא בערך 8.5 שעות של עלילה, אז למה לא לקחת 3.5 עמודים ולהפוך אותם לסרט אנימה של 134 דקות?
העלילה מתרחשת 183 שנים לפני האירועים שהוצגו בטרילוגיית הסרטים ומתמקדת בהיסטוריה של בני רוהן, שבט בני אנוש, לוחמים עזי-נפש שמתמחים ברכיבה על סוסים. אין לצפות לאירועי כשף רבי-עוצמה, לדרקונים או שלל גזעים מהארץ התיכונה. זהו סרט שממוקד כמעט באופן מוחלט בבני האדם. אאווין (מירנדה אוטו), אחותו של מלך רוהן בסרטי הטרילוגיה, משמשת כמספרת המלווה את עלילת קורות אבותיה. המלך של בני רוהן ב"מלחמת הרוהירים" הוא המלך התשיעי הלם יד-המקבת (Helm Hammerhand) (קולו של בריאן קוקס – לוגאן רוי ב"יורשים"). כפי שניתן לנחש לא כדאי להיות בצד שזוכה לפגוש את אגרופו.
במקטע הנספח שכתב טולקין יש להלם שני בנים: האלת' (בנג'מין ויינרייט) והאמה (יזדן קאפורי) שמשחקים תפקיד במלחמה שתתפתח בעלילה. יש גם בת, ששמה לא מוזכר, שהרצון לשאת אותה מוביל למלחמה. יש לבת זו, כפי שניתן להבין מטולקין, תפקיד פעיל לצד אחייה – אם כי הוא נמנע מלפרט. במעבר מהטקסט הקצר לסרט ארוך הנסיכה האנונימית לא רק קיבלה את השם הרה (קולה של גאיה וויס - הבת של אמה תומפסון), אלא הפכה להיות לוחמת עזת-נפש ורוח, המתפקדת כגיבורה שמובילה את העלילה.
הרה, בתו של הלם, הייתה חברת ילדות של וולף (לוקה פסקוואלינו), בנו של פרקה (שון דולי), אציל מקרב בני הדונאדין – שבט פראי יותר שחי בשולי ממלכת רוהן. חלפו השנים והרה הפכה לאישה צעירה ומשוחררת, ו-וולף ממשיך לערוג לה. הוא ואביו מתייצבים לפני הלם ומבקשים את ידה. המלך מסרב בגלל חשדו שזו חלק ממזימת ההשתלטות של פרקה על כס המלכות שלו. העניינים מסתבכים כאשר ברגע מסוים מכת אגרוף אחת של הלם ממיתה את פרקה. הדבר יוביל להגליה של הדונאדין, אבל גם לכך שוולף נוטר-הטינה יכין את נקמתו. אם השם של המלך הלם מזכיר את "נקרת הלם", המקום שבו התנהל הקרב הגורלי בחלק האחרון של "שר הטבעות: שני הצריחים, הרי שזה בגלל אותם אירועים שאליהם תגיע העלילה.
הבעיה הראשונה היא הסטייה מטולקין ומעולם שהוא ביסודו גברי לסרט שמאמץ תבניות עכשוויות של גיבורה שעליונותה ברורה מההתחלה ועד הסיום. אי-הוודאות העלילתית שיכולה לתרום לפנטזיה שעוסקת במלחמה (כמו ב"משחקי הכס") נסתרת על ידי הוודאות המוגזמת של העצמת דמות נשית. בנוסף, בגלל שטולקין כתב רק תיאור מאוד כללי של ההתרחשויות, התסריטאים היו צריכים לשם מילים בפי הדמויות. רוב הטקסטים לא יושבים טוב לא על הדמויות ולא על הסיטואציה, וזה ניסוח בלשון המעטה.
חרף הניסיון הרב של קאמיאמה האנימציה לא מרשימה במיוחד. ניתן לזהות את מקורות ההשפעה בעיצוב דמות הנסיכה בסרטיו של מיאזאקי – "הנסיכה מעמק הרוחות" (1984) ו"הנסיכה מונונוקי" (1997) - אבל זו לא השוואה שמחמיאה לסרט. האנימציה משלבת בין רקעים בתלת-ממד, ודמויות המצוירות בסגנון אנימה מוכר בדו-ממד תוך שימוש בטכניקות רוטוסקופיה. זה אמור להיות מאוד מרשים, אבל יש כל מיני דברים שמפריעים – כמו למשל הבדל הגוונים בין הפנים לשאר הגוף, ובחירות סגנוניות שמשתנות באופן שרירותי במהלך הסרט. כמובן שזו עבודת אנימציה מרשימה יותר מ"שר הטבעות" (1978) של ראלף באקשי, אבל קנה המידה להשוואה ולצפייה לא יכול להיות סרט אנימציה דל-תקציב שהיה מאוד בינוני גם לפני 46 שנים. חובבי טולקין לא חייבים לוותר, אבל מומלץ לבצע התאמת ציפיות רצינית לפני הצפייה.