חברים, קרובים ובני משפחה ליוו הבוקר (ו') את הסופר מאיר שלו בדרכו האחרונה, בטקס הלוויה שנערך בבית העלמין בנהלל, אליו הגיעו למעלה מאלף אנשים. "פחות מחצי שנה מאז אותה שיחת טלפון על האבחנה, אנחנו עומדים מעל קברך מאיר, אחי שאהבתי", ספד לו צור שלו, "למרות שהאהבה בינינו הייתה ברורה מאליה אמרתי לך את המילים הללו לפני כמה ימים, ואז בכית גם כן לראשונה על מותך שלך, בינינו בחדר". בתו של שלו, זהר, נפרדה: "זכיתי באבא מיוחד במינו. ידעתי שיש לי ממך גב חזק, אוזן קשבת, לב רחב ומרפק כשצריך. היית המגדלור שלי".
זהר שלו סופדת לאביה מאיר שלו בהלוויתו
(צילום: נדב אבס)
בין היתר הגיעו לחלוק כבוד אחרון לשלו חיים באר, אתגר קרת, שירה גפן, ירון לונדון, אפרים סידון, בת דודו הסופרת צרויה שלו, ניסים גרמה, הרמטכ"ל לשעבר, רב אלוף במילואים אביב כוכבי, חברת הכנסת אפרת רייטן וחבריו הוותיקים מסיירת גולני, בהם ניצב בדימוס ניסו שחם. לאורך הטקס נאמו בני משפחתו וכמה מחבריו הקרובים, הוקראו קטעים מספריו, כמו גם שיר שכתב אביו המשורר יצחק שלו, ואלמנתו רינה הקדישה לו שיר של יהודה עמיחי.
ראשונה ספדה לו בתו זהר: "אבא שלי היה איש פרגמטי. הוא קיבל את דין הסרטן וניגש להתמודד עם המסע שלו בצורה עניינית ואמיצה, המסע שמסתיים עבורו פה היום. הוא התכונן למוות ותוך כדי שיתף פעולה עם האפשרות להחלמה וקיבל את כל הטיפולים, חוץ מהטיפולים האלטרנטיביים שניסינו לדחוף לו", סיפרה בהומור. "עם האבחון התחיל הפרויקט המשפחתי - 'פרויקט למות בשקט'; הוא כלל למשל רשימת To Do, מה יהיה כתוב על מצבה - כולל הפונט, טקס ההלוויה האורתודוקסי - 'אני אוהב את הטקסט היהודי. הוא נכון ומדויק', הוא אמר. בין היתר הוא הנחה אותנו לרשימת המספידים. רשימה מצומצמת. אני בטוחה שלרבים מכם יש רצון להספיד אותו עכשיו, אבל זו ההנחיה של אבא ולכן מי מכם שירצה יוכל לעשות זאת במהלך השבעה.
"להיות הבת של אבא שלי היה הדבר הכי טוב. זכיתי באבא מיוחד במינו. אבא שלקח אותי לטיולי אופנועים, שלימד אותי מה לעשות בשיפוע צד, שכעס כששרפתי את הקלאץ', שלימד אותי לאהוב ספרים - אבל רק את הטובים. ממנו למדתי באופן לא ישיר מוסר עבודה של בהמה או לחלופין נמלה עמלה, ולמדתי איך לנתב יצירתיות. ידעתי שיש לי ממך גב חזק, אוזן קשבת, לב רחב ומרפק כשצריך. אבא היה המגדלור שלי, מאיר את הדרך להצלחה שבנויה מדרישה בלתי מתפרשת לדיוק, מוסר עבודה, יצירתיות והגשמה. תמיד יש לי לאן לשאוף ולהגיע. הוא עורר בי השראה גם באופן שבו חי את חייו, וגם באופן שקיבל את מותו המתקרב.
"יחד עם העצב שלנו יש גם את הדמויות שחיכו בסבלנות שיכתוב אותן, ושהוא יפיח בהן חיים. הוא החליט שרות המואבייה למשל, תהיה בספר הבא. אבל רות ננטשה. אבא עבר לעולם הבא בתחושת סיפוק מהחיים - 'הבנתי מה הכישרון שלי, והלכתי עם זה עד הסוף'. עבורו יסודיות הייתה ערך עליון, לכן העריץ את אנשי המקצוע שהוא ראיין לקראת הספרים שלו. בימים האחרונים ישבתי לידו בחדר, הוא ישן במיטה ואני הרעשתי עם קליקים של עכבר ומקלדת, כמו שהוא הרעיש לי עם תקתוק מכונת הכתיבה כשהייתי ילדה וכתב על זה ב'אבא עושה בושות'. אז 'אבא עושה גאוות', תמיד תהיה מקור הגאווה שלי, פרט לשירה המביכה שלך שליוותה אותי בדרך לגן, כל מעשייך היו בשבילי מקור להשראה. אני גאה ובעיקר אסירת תודה שזכיתי להיות הבת שלך".
הסופר אתגר קרת, ספד גם הוא לחברו: "ב-55 השנים שבהם אני קורא וכותב זכיתי ללמוד ממנו. מאיר תמיד ידע לכתוב דמויות מורכבות ומעוררות השראה, דמויות שיודעות להיות חזקות מהחיים אבל גם פגיעות. היכולת שלו לדמיין הכי רחוק, הכי פרוע, מבלי לשקר לרגע. היה לו את הכישרון להיות נחוש ובלתי מתפשר, אבל גם קשוב. כל אלה הפכו אותו למודל הרמוני של חיים ויצירה. מודל שבו הסופר לא נאלץ להקריב את חייו למעיין הכתיבה אלא בוחר להתמסר עם כל הלב הכוח כי רק מי שמסוגל לחוות את החיים עצמם ידע איך לכתוב עליהם.
אתגר קרת סופד למאיר שלו בהלוויתו
(צילום: נדב אבס)
"סופרים וסופרות תמיד מזכירים לי בעלי חיים, יש כאלה שמחפשים במחילות, ויש כאלה שמגביהים עוף כדי לראות את התמונה הגדולה. אז אם סופרים הם בעלי חיים - מאיר היה עץ, שונה מכל האחרים. כמו עץ הוא אף פעם לא נרתע וברח, כמו עץ הוא אף פעם לא השתמש בכוחו כדי לטרוף ולהכניס, אלא התמקד בשורשיו. כמו עץ ידעתי תמיד שאוכל להישען עליו ועצם קיומו גרם לי להרגיש מוגן יותר. דווקא בימים האלה שבהם יהדות וליברליות נשמעים כמו בסתירה. יחסית לסופר - הוא הבין באופנועים, יחסית לחילוני - הוא הכיר ואהב את התנ"ך, ויחסית לקצין קשוח בגולני - הוא הכיר טוב מכולם את הלב. ובכל פעם שקראתי מה שכתב, המחשבה שלי הייתה נודדת ממאיר עצמו אל התובנה שסופר יכול להיות מורכב לא פחות מיצירותיו".
14 צפייה בגלריה
הרמטכ"ל לשעבר, רב אלוף במילואים אביב כוכבי ואשתו יעל בלווייתו של מאיר שלו
(צילום: ישראל מושקוביץ)
"למרות ההבדל בינינו, בין הסופר להיסטוריון, היית לי דוגמה של יצירתיות ושובבות", נפרד ממנו אחיו, ההיסטוריון צור שלו. "הבעת קול ברור ונחרץ מול המציאות הישראלית המשתנה, קול שיחסר בייחוד בתקופה זו. אמרתי שאנחנו עוד ניפגש למרות הווייתנו החילונית, אבל כעת, עם לכתך, אני מייחל לפגישה כזו ב'גינת בר' אמיתית או דמיונית. להתראות אח יקר".
"אין לי מילים", אמר אפרים סידון ל-ynet. "לפי האוטובוסים שנוהרים לכאן יהיו פה אלפים של אנשים. זה רק חלק מהגל של האהבה שנוגע למאיר. זה ישראלי שנולד יחד עם המדינה. וכואב הלב". לדבריו, הם הכירו כשהיו סטודנטים בירושלים ושניהם עבדו יחד בערוץ הראשון, אך לדבריו שמרו על קשר רציף לאורך השנים.
שלו הלך לעולמו ביום שלישי האחרון בגיל 74, לאחר מאבק במחלת הסרטן. לאורך השנים היה עיתונאי, פובליציסט ובעל טור שבועי ב"ידיעות אחרונות" שאותו כתב עד ימיו האחרונים. שלו ייזכר כאחד הסופרים המוערכים והחשובים ביותר בישראל וכמי שאחראי לכמה מהיצירות הבולטות של העשורים האחרונים בספרות המקומית - בהן "יונה ונער", "כימים אחדים" ו"רומן רוסי". מעבר לכך, הוא כתב גם ספרי ילדים שזכו להצלחה גדולה - "הכינה נחמה", "אבא עושה בושות" וסדרת ספרי "קרמר החתול". לאורך הקריירה הארוכה והפורייה שלו, שלו זכה בפרסים ועיטורי כבוד רבים, בהם פרס ברנשטיין ופרס ברנר.
