בוקר טוב, ברקודות פרוצדורליות שכמוכם. החיים המודרניים אכן מאיצים את קצב ההתרחשויות ועשרת הימים הראשונים בבית "האח הגדול" הכילו אירועים שיכלו למלא עונה שלמה. נתחיל מהסוף: ההדחה של רחל מה שמה, המודחת הראשונה. האשה שהיא הנקודת חן הזאת שכדאי לכם לבדוק ולא להזניח. מה אפשר לומר על רחל? לא היה צורך ביותר מעשרה ימים כדי להבין שהנוכחות של רחל הייתה רעילה, בין היתר מכיוון שהייתה חמושה בעצות מטומטמות להחריד ('אז תתגברי!'; 'אז תתמודד!'. מה את שחה!). היא הסתובבה בבית ויצרה את הסיקוול של "על תבונה ורגישות: מה קורה כשאין לך את אף אחד מהם".
"האח הגדול" - הדחה ראשונה, 18.6
(קרדיט: צילום מסך רשת)
במובן מסוים רחל הגיעה על תקן המבוגר האחראי בבית, נישה שאותה חלקה עם דינה, אבל בפועל היא בעיקר שימשה כתמרור אזהרה מהלך לדיאן: זה מה שקורה אם מקשישים בלי להתבגר. אולי עכשיו זה נראה לך מגניב להיות בהמה, אבל אם לא תתעוררי על החיים שלך ותתחילי לפתח מודעות עצמית, תגמרי כמו רחל, להלן מיזנטרופית שיושבת על מגדל השן שלה, אבל לא שמה לב שהוא מלא חורים ואבנית. וכן, זה לא מקרה שעולם הדימויים שלי סובב בעל כורחו בעולם הרפואה. לאורך כל עשרת הימים האלה תהיתי מה יקרה קודם – רחל תודח או שבנווה אילן תנחת תביעה מהאגודה למלחמה בסרטן ודרישה שהאישה תפסיק לחרוך את עצמה עם שמן גזר בשמש של יוני - או שאם כבר, לפחות תעשה את זה בבית שלה ולא מול העיניים של חצי עם.
בעשרת הימים האלה הבית הספיק גם לתת גז בגזרת תיבת נח. זוגות קמו ונפלו. דניאל הגברבר הצעיר הספיק להידלק על אילנה קרדשיאן, להתמסר אליה וגם לפרק את החבילה; דיאן הספיקה לקשור ברצועה את נתנאל ולאלף אותו בשיטות שהיא יכולה ללמד את עומרי (את מי? בדיוק); אליאב ("העבודה שלי תובענית", אמר רואה החשבון) ובר הספיקו לכתוב את "מאה שנים של בדידות", אבל בעשרה ימים, והזוג החמוד מכולם, טליה ואופק, היחידים שהצימוד ביניהם נראה אותנטי ונכון ולא היאחזות נואשת או חרמנית/נצלנית, ובעיקר לא מכאיב בעיניים. ודווקא את החיבור המקסים הזה בחר כבוד העורך שלא להכניס לפרקים, לטובת הדרמה בשקל שהתרחשה בין אליאב לבר לטליה.
עוד ידובר רבות על התהום שנפערת בין הצופים בערוץ הלייב ובין אלה של הפרקים המסכמים, אבל לעת עתה אומר רק זאת: ההתקרבות היפה בין אופק לטליה, האופן בו טליה העמידה במקום את אליאב והסבירה לו ששום דבר לא יקרה ביניהם הפעם למרות שהיא הוכנסה, שלא באשמתה, עם שלט גדול שאומר 'האקסית המיתולוגית', כמו גם המהירות בה אליאב הבין שכדאי לו לחזור לבר אחרת הוא ישאר קירח מכל הכיוונים ואין קמפיינים לקרחים, את כל אלה כנראה לא תראו בפרקים, וחבל. את כל זה עשויה הייתה לפתור הסטה קטנה של מוקד הסיפור מאליאב לאופק, אבל יכול להיות שההפקה עדיין לא בשלה לשינוי ספונטני כל כך אחרי שעשתה הכל כדי למתג את אליאב כסטאד של העונה שעומד במרכזו של משולש רומנטי מלא יגון וייסורים.
ציר העלילה של הבית אמנם נבנה סביב עניין הזוגות, אבל מתחת לפני השטח מסתתר שיעור חשוב ביחסי אנוש. או במילים אחרות: דיאן, שנכנסה על תקן הבחורה שתישא בעול קטעי הקישור בביקיני בשכשוכית, הולכת ומתבררת כמפגע נרקיסיסטי חסר עידון. היא הדוגמא המובהקת לבריונות שאין לך מה לעשות מולה. זה נכון שהיא צעירה מאוד ולא מסוגלת להבין כמה המצוקה שלה שקופה כשהיא מייבבת כשנתנאל מעז להעביר עליה ביקורת, ואז אומרת שהיא בוכה כי זה מצחיק, או כשהיא מאוימת כשאליאב אומר על בחורה אחרת שהיא יפה. זה היה מובן ואפילו ניתן להכלה אלמלא זה היה כרוך בעסקת חבילה עם מה שעובר כמו אכזריות מרושעת שנועדה למצוץ את לשדם של הסובבים אותה. אם אפילו ברגעים בהם היא למטה היא לא מצליחה לעורר אהדה, אם העורכים לא מצליחים למצוא אפילו סצנה אחת שתגרום לצופים לחוש כלפיה חמלה, יש שם בעיה רצינית.
האח הגדול הצמיד את דיאן לנתנאל בהצבעה, כנראה כדי להגן עליה, ומן הסתם הוא יודע משהו שאנחנו לא יודעים. אבל אלא אם כן דיאן תצליח להשתמש בשהות שלה בבית כדי להבין משהו על עצמה ועל האופן בו היא מתקשרת עם האנשים סביבה, היא גורמת לעצמה ולאחרים רק נזק. בינתיים המפסיד הראשי מהסיפור הוא כמובן נתנאל, אב המזון שמתחזק אותה אנרגטית ובינתיים מאבד את עצמו. מעניין לראות אם ומתי הוא יבין שעדיף לו שדיאן תישלח לרוץ באיזו חווה ושהוא ישב בבית "האח" ויחשוב על חרוז טוב לדיאן ("דיאן, עפה לאן, קרוב מדי לשמש, אולי הייתי קצת יותר מדי משקיען, אבל עכשיו אני כאן"). בשבוע הבא, יש לקוות, יפסיקו להיכנס אנשים אקראיים לבית (עברו עשרה ימים, העונה כבר בהילוך שני; הגיע הזמן להיגמל, רבותיי), נמצא דרך להבדיל בין אילנה ודיאנה (אם הדיירים לא מבדילים ביניהן אז סליחה, למה שאני אטרח?) ונקבל קצת יותר ריוואה ופחות דיאן. ואמרו אמן.
