המשוררת האמריקנית-יהודייה לואיז גליק הלכה לעולמה בגיל 80, הידיעה על מותה אושרה אמש (ו') על ידי סוכנות הידיעות AP.
גליק נולדה ב-1943 בניו יורק להורים שהיגרו מהונגריה. כבר מראשית דרכה הספרותית, כתיבתה הושפעה מזרם הכתיבה הנשי-וידויי, שהמייצגת הבולטת ביותר שלו היא סילביה פלאת. כמו כותבות אחרות במסורת הספרותית הזו, שיריה מתאפיינים בשפה פשוטה וישירה, לצד עיסוק ברגשות עזים ובנושאים כואבים כאובדן ודחייה. עם זאת, ברבים משיריה ניתן למצוא גם נימה משועשעת יותר ואף נגיעות של הומור. מוטיבים בולטים נוספים בכתיבתה של גליק הם חיי הילדות, החיים בחיק המשפחה ומערכות היחסים עם ההורים והאחים - וכן יחסיו של האדם עם הטבע.
לאורך הקריירה שלה גליק פרסמה 14 ספרי שירה, ומספר קבצי מאמרים על שירה. ספרה הראשון, "בכורה", שיצא בשנת 1968 זכה לשבחים רבים וסימן אותה כאחת המשוררות המבטיחות בארצות הברית. בשנת 1990 ראה אור ספר שיריה הפופולרי "אררט", עליו נכתב בניו יורק טיימס שני עשורים לאחר מכן כי זהו "ספר השירה האמריקני הכי ברוטלי ומלא צער שפורסם מזה 25 שנים".
ספרה "איריס הבר" משנת 1992 (שתורגם לעברית ויצא בהוצאת כרמל) זיכה את גליק בפרס פוליצר לשירה. גם שני ספריה "איריס הבר"(2012) ו"ויטה נובה" (2022), תורגמו לעברית ויצאו באותה הוצאה. ספר נוסף של גליק, "מתכוני חורף משל הכלל", יראה אור בקרוב בהוצאת כרמל. בשנים 2004-2003 כיהנה כ"שרת השירה" של ארצות הברית, ובשנת 2016 הנשיא לשעבר ברק אובמה העניק לה את המדליה הלאומית למדעי הרוח.
עת זכייתה בפרס הנובל בשנת 2020, כשהייתה בת 77, ועדת הפרס נימקה כי הנובל מוענק לה עבור "קולה הפואטי שלא ניתן לשגות בו, ושבאמצעות יופי קפדני הופך את הקיום האינדיבידואלי לאוניברסלי". עוד הוסיפה הוועדה כי יצירותיה "מתאפיינות בשאיפה לצלילות" וכי היא "מחפשת את האוניברסלי, ובכך נוטלת השראה ממיתוסים ומוטיבים קלאסיים".
