בזמן שנטפליקס עמלה על גרסת הסרט העלילתי לסרט הדוקו המדובר "נוכל הטינדר", בסוף השבוע עלתה הגרסה העלילתית לסיפורה של הגרסה הנשית, אם תרצו. "להמציא את אנה" מכילה אלמנטים דומים למדי לסיפור של סיימון לבייב, ומספרת את סיפורה האמיתי של אישה צעירה שהגיעה לניו יורק, והתערתה בחברת העילית העשירה כשהיא מוכרת לכולם סיפור על היותה בת לאיל הון גרמני - ועל קרן נאמנות בשווי 60 מליון אירו שתשתחרר כשהיא תגיע לגיל 25, ותהפוך אותה לעשירה אפילו יותר.
"להמציא את אנה" – טריילר
(באדיבות נטפליקס)
הדמיון בין אנה סורוקין, גיבורת הסדרה, לסיימון לבייב, נוכל הטינדר, גורם לה להיראות כמו התשובה הפמיניסטית לנוכלות הגברית. כמו לבייב, גם סורוקין בנתה לעצמה אילן יוחסין שטובע בכסף. גם היא נעזרה בחשבון אינסטגרם נוצץ כדי ליצור מראית עין של עושר, מה שמעלה עוד תובנה לגבי השירות שעושות הרשתות החברתיות לנוכלים והנוכלות שבינינו. גם היא הצליחה להפיל ברשתה גברים, שחלקם מימנו את אורח החיים הפזרני שלה. כמו לבייב, גם סורוקין פיתחה לעצמה טעם יקר ובררני באופנה, בחופשות ובחיים הטובים באופן כללי. גם היא הקיפה את עצמה באנשים שהחשיבו את עצמם חברי אמת שלה, אבל בדיעבד התברר להם שהיו לא יותר מאינסטרומנט ששימש אותה בדרך אל העושר.
כשהיא מצויידת בחשבון אינסטגרם נוצץ, בזהות חדשה בשם אנה דלוויי ובשטרות של מאה דולר מהלוואות שהצליחה לקבל, סורוקין הוליכה שולל חברות השקעות, עסקים שונים ובעיקר אנשים עשירים, שעל חשבונם הצליחה להתקיים בין השנים 2017-2015. אורח החיים הנהנתני שניהלה כלל שהות במלונות יוקרה (שמעולם לא שילמה עליה), ארוחות במסעדות גורמה ורכישות מאסיביות של פרטי אופנה יקרים. לחברים שלה היא מכרה חלום להקים מרכז אמנות עצום במנהטן, וניסתה לגייס לשם כך מיליוני דולרים. את הכספים שהיא לוותה מהחברים העשירים שלה היא "שכחה" להחזיר. ב- 2017 נעצרה סורוקין בחשד למעשי מרמה וזיוף, ונשפטה לארבע עד 12 שנות מאסר, קנס כספי ופיצויים - עונש לא מידתי יחסית לסך החובות שלה, שהסתכמו בפחות מ-300 אלף דולר, מסתבר. לפי דיווח של ה"אינסיידר", תמורת הזכות להשתמש בסיפור שלה שילמה ריימס לסורוקין 320 אלף דולר, כסף שהוזרם ישירות לחובות ולקנסות שנקבעו לה, כמו גם לשכר הטרחה לעורך הדין שלה.
אלא שלמרות שסורוקין היא ללא ספק גיבורת הסיפור של עצמה, "להמציא את אנה", הסדרה השנייה שהפיקה שונדה ריימס עבור נטפליקס (אחרי "ברידג'רטון" שקבעה רף גבוה למדי), מתמקדת בסיפור של אנה דווקא מנקודת מבט אחרת, זו של ג'סיקה פרסלר - עיתונאית מהניו יורק מגזין שתחקיר וריאיון שערכה עם סורוקין, לאחר שזו נאסרה והמתינה למשפט שלה, הפך את הפרשה לשיחת היום. פרסלר נזקקה לחוויה מתקנת לאחר שאחת הכתבות שפרסמה כמה שנים קודם לכן במגזין התבררה כמתיחה שהפילה אותה בפח. סורוקין היתה ההזדמנות שלה.
כצופים אנחנו מתבקשים לאמץ את הזווית העיתונאית של פרסלר, שגם הפיקה את הסדרה. זה כולל את כל הג'אז הרגיל – מערכת עיתונאית, עיתונאים שאפתניים ועורכים מסרסים, התחקות אחרי מקורות והליכה עד הקצה בשביל סיפור. אין כאן ניסיונות לפצח את דמותה של סורוקין כמו היצמדות לכרונולוגיה של פרסלר, שבסדרה מכונה ויויאן קנט (קריצה לקלארק?), ולתלאות שעברה בניסיון להביא את הסיפור לדפוס.
לסדרות של שונדה ריימס ("סקנדל", "האנטומיה של גריי") יש חוקיות ברורה. במשא ומתן שהיא מנהלת עם הצופים אנחנו יודעים מה אנחנו עומדים לקבל, ומה ניתן בתמורה. ריימס מגישה לנו עלילה מעט מופרכת, עליה בזוקות מעט אג'נדות פמיניסטיות וקצת קלישאות, ובתמורה אנחנו מקבלים בידור מושקע וקצבי, מהסוג שמאפשר לגמוע ברצף פרקים שלמים ועדיין לרצות עוד.
ריימס משקיעה בצופה שלה, ו"להמציא את אנה" אינה יוצאת מהכלל. גם פה, מי שאוהב את מה שריימס מציעה יעלים עין ברצון מהמסרים המאולצים מעט - למשל זה שריימס עושה מאמץ להפוך את סורוקין לאשה שנאבקת בעולם הפטריארכלי בלית ברירה, בעוד שבפועל מדובר באשה שהונתה גם לא מעט נשים. בהמשך משולבת גם ביקורת על האליטה החברתית של ניו יורק וחייהם של עשירים בכלל - אי אפשר להימנע מהתחושה שריימס אפילו קצת מעריצה את סורוקין - ואז היא מפנה את החיצים אל תאגידים תאבי בצע. אבל מי שיתעלם מאובר הדרמטיות יקבל דרמה שנונה וזורמת שמנקה לצופה את הראש מבלי לגרום לו להרגיש שנגזלה ממנו אונה.
עם "להמציא את אנה" נטפליקס הקדימה את HBO, שעבדה בזמנו על סדרה דומה בניהולה של לא אחרת מאשר לינה דנהאם, וריימס ליהקה אותה היטב. אנה קלמסקי (Veep) מגלמת את קנט, ג'וליה גארנר ("אוזרק") אימצה יפה את המניירות של סורוקין וממחישה יפה את הכפילות המבלבלת בדמותה, את המבטא הבלתי מזוהה שלה ואת קור הרוח שבו היא עולבת בויויאן, כשהיא ישובה בצד הלא נכון של הסורגים, וזה בהחלט יוצר ניגוד יפה בין הדמויות. אריאן מואיד ("יורשים") מגלם את עורך הדין של סורוקין, והוא ושאר הקאסט מצליחים להפוך את החזון השונדאיסטי לממתק שנמתח על פני תשעה פרקים, אבל יורד בגרון בלי שתרגישו. סורוקין, אגב, שוהה כרגע במעצר מאחר ולא עזבה את גבולות ארה"ב כפי שחייב אותה בית המשפט. למרות מאה אלף הדולרים שקיבלה עבור הזכויות להשתמש בסיפור שלה, היא כבר הודיעה שאין לה שום כוונה לצפות בסדרה, שהייתה עשויה להעביר לה בכיף לפחות תשע שעות במעצר.
