כמה שעות אחרי שהקהל במועדון גריי בתל־אביב עמד ומחא כפיים לישראל בר-־און, הזמר כבר התייצב בארקפה שבמרכז המסחרי בשכונה צפונית בתל־אביב לעוד משמרת בוקר. הרבה לקוחות הגיעו. בהו בזוכה העונה השישית של "כוכב נולד" מכין אספרסו לעוד מישהו. "מה אתה עושה פה?" שאל אחד מהם. "זה סיפור ארוך", הוא ענה.
אתה בטח נתקל במלא שאלות כל הזמן. איך מתמודדים עם זה?
"אינספור אנשים שואלים אותי, גם בלי קשר לעבודה, 'לאן נעלמת?' 'למה לא הכית בברזל בעודו חם?' פעם הייתי מתנצל שנעלמתי. היום אין לי כבר מה להתנצל. אני יודע שזאת הדרך שהייתי צריך לעבור בגלל הנפש שלי. גם אני, אם הייתי מתבונן בבחור הזה הייתי מתפלא לאן הוא נעלם. מי אמר שכל סיפור של כוכבנות חייב להיות באותו תוואי? בסופו של דבר המדד הוא אושר. כנראה לא הייתי אמור לעשות את המסלול הרגיל שהרבה מזוכי תוכניות הריאליטי עוברים. שנתיים־שלוש אחרי שנגמר 'כוכב נולד' הייתי מספיק אמיץ להגיד, קשה לי נורא, אני רוצה לחזור לעבוד בבית קפה, ולא מעניין אותי שעכשיו כולם יגידו, איפה אתה ולאן נעלמת".
לא היו ימים שחשבת שאולי הבחירות שלך בחיים לא נכונות?
"ברור שהיו רגעים כאלה. ספק מקנן אצל כל אחד, גם כשאתה טוב. היו רגעים ששאלתי את עצמי אם ויתרתי על הקריירה. היהדות אומרת, איפה שיהודי נמצא, זה המקום שהוא צריך להיות. חשוב לי להסביר לאנשים שיש אור במצבים קשים, כשההלקאה העצמית דולקת שעות נוספות. זה בסדר גמור להיות במקומות האלה של דיכאון וקושי".
כתבות נוספות למנויי +ynet:
14 שנה חלפו מאותו רגע שבו עמד בר-און על הבמה והפך לזוכה הגדול של 'כוכב נולד' ולכוכב מוכר ברחבי המדינה. מאז הוא הספיק להוציא אלבום, לתבוע את הפקת התוכנית, הזכיינית שלה ואת ד"ר אילן רבינוביץ שגרמו לו לטענתו לסבל נפשי. להתחתן, להביא ילד, להתגרש ולהתמודד עם טענות מצד גרושתו על אלימות מילולית. לעדכן בפוסט בפייסבוק שהוא חולה במאניה דיפרסיה. להשמין, לרזות ולנסות כל הזמן לברוא את עצמו מוזיקלית מחדש.
4 צפייה בגלריה
''הבנתי שאני צריך לעשות הפסקה יזומה בקריירה שלי כדי להיבנות מחדש''. ישראל בר-און
(צילום: איליה מלניקוב)
- לא רוצים לפספס אף כתבה? הירשמו לערוץ הטלגרם שלנו
בפוסט לפני שלוש שנים כתב, "אני כותב פה, ויחד עם המילים שלי אני שם את הלב שלי. אני בן 30, בשנים האחרונות הספקתי בין היתר לחיות מגיל 18 וחצי בערך לבדי, להיקלע לתנודות קיצוניות במצבי הרוח ובמשקל, אבל תנודות שלא פגעו בתפקוד החיים עד אז, לזכות בתוכנית 'כוכב נולד', להופיע ברמה אינטנסיבית ולחיות חיי ידוען מן המניין כהלכתו - 180 מעלות מאיך שגדלתי, תוך כדי לסירוגין להעלות ולהוריד עשרות עד מאות קילוגרמים במצטבר מעלה מטה, דיכאונות, הסתגרויות והתקפי חרדה ארורים. להתחתן, להיזרק ל'עבודות המזדמנות', ברמן, מוכר בפיצוצייה, הכי הארדקור והפוך מכוכב. רק שעכשיו משהו השתנה, חוסר התפקוד מגיע, וכשהוא מגיע זה כבר לא צחוק. הרגשתי צורך עז כבר לדבר על ה'פיל שבחדר'". הפיל שאליו התכוון היה המאניה דיפרסיה. אבל מתברר היום שמדובר בטעות. "זאת הייתה אבחנת שווא של מאניה דיפרסיה. מה שאני סובל ממנו זה פוסט-טראומה מורכבת, שהרציונל הטיפולי שלה שונה".
מה זאת אומרת? איך הבנת שזו טעות?
"הלכתי לפסיכיאטר שאיבחן שיש לי מאניה דיפרסיה ונתן לי ליתיום כתרופה. לא התמדתי בטיפול, הייתי אצלו אולי פעם-פעמיים, כי יש לי עניין עם דחיינות, והזנחתי הכול. זה היה כמו קומדיה של טעויות. הייתי במקום הלא-נכון לכמות זמן לא נכונה ובזמן הלא-נכון. אם הייתי מתמיד בטיפול אצל אותו פסיכיאטר גם הוא היה מגלה בסופו של דבר שזה לא מאניה דיפרסיה. אבל לרגע היה נדמה שכן. אחר כך פניתי לפסיכיאטרית אחרת שאיבחנה את המצב שלי כפוסט-טראומה מורכבת. רוב האנשים שסובלים מפוסט-טראומה מורכבת נפגעו כילדים, פגיעה שגורמת לזה שהאישיות שלהם תתפתח תחת תנאים של לחץ כרוני ושליטה".
"היו לי הסתגרויות מאוד גדולות שלא הייתי נותן אפילו לחבר או לאח להיות איתי בקשר. פשוט לא הייתי מסוגל להכיל שום תקשורת שהיא עם שום בן אדם. זה נמשך כשנה, שבה לא יצאתי כמעט מהבית. ממה התפרנסתי? מכל מה שעשיתי עד אז"
ממתי התחילו המשברים והדיכאונות? אחרי הזכייה?
"היו לי התקפי חרדה. אתה לא רוצה לראות אף אחד ואתה לא רוצה לענות על שום שאלות. אתה רוצה לעשות סטופ על הכול, לעשות קאט. היום אין אחד שחף מהחרדות, זאת כותרת הדור הנוכחי. הבנתי שאני צריך לעשות הפסקה יזומה בקריירה שלי כדי להיבנות מחדש, כדי להמשיך ולעשות באמת את מה שאני רוצה לעשות לאורך שנים".
איך השפיע עליך המצב הנפשי הירוד הזה?
"בזמנו זה התבטא בעליות ובירידות מאוד גדולות במשקל. אתה לא באמת רוצה להיות פה אז אתה לא מקפיד על הנראות ברמה הכי קיצונית שיש. היו ימים שחשבתי שלא יהיה לי מחר. לא היה לי תכנון קדימה של יותר מכמה שעות וכמה ימים כי הייתי צריך כוח לכאן ועכשיו. היו לי הסתגרויות מאוד גדולות שלא הייתי נותן אפילו לחבר או לאח להיות איתי בקשר. פשוט לא הייתי מסוגל להכיל שום תקשורת שהיא עם שום בן אדם. זה נמשך כשנה, שבה לא יצאתי כמעט מהבית. ממה התפרנסתי? מכל מה שעשיתי עד אז. מתישהו חזרתי מתל-אביב לבאר-שבע. רציתי להתרחק מכל הרעש".
ההשמנה וההרזיה שלך היו לגמרי פסיכולוגיות או נבעו מענינים בריאותיים?
"אחרים לוקחים אלכוהול וסמים כדי להתמודד עם הבעיות הנפשיות שלהם. אני אכלתי ואכלתי. אכלתי לא כי הייתי רעב, אלא כי היה חסר לי משהו רגשי. כמה השמנתי בדיוק? לא יודע, כי הפסקתי להיות בקשר עם עצמי. לאנשים יש רמות של אכפתיות מהנראות שלהם. במצבי לא הייתה לי שום אכפתיות. רק להיות. אז הייתי יושב ואוכל ולא יוצא מהבית. אני יודע להשמין יפה ולרזות יפה".
היה לך קשה עם המראה שלך באותו זמן?
"לא. גם כשהייתי שמן הייתי יפה. היום אני מקפיד לשמור על מצב מאוזן. אני משתדל לחיות בלי הצל הזה שרדף אחריי. היום אני מעריך את עצמי הרבה יותר, וכשאני שוכח את הערך שלי, יש אנשים שמזכירים לי אותו. אני יכול לפעמים לקום בבוקר עם תחושה של הלקאה עצמית, ואז יבואו ויגידו לי איזה יופי הדברים שאני עושה ושר, ויש לי גם את החברה שלי שאוהבת אותי ותומכת בי".
היו רגעים שנמאס לך לחיות?
"אף פעם לא הגעתי, חלילה, למצב שבו אמרתי שנמאס לי מהחיים. איכשהו היו בי כוחות להבין שיש לי עוד סיפור שצריך לספר אותו ויהיו בו גם תפניות טובות. על הדרך אתה מבין גם כמה טוב אתה עושה לאנשים שעכשיו יושבים בלילה ושומעים שירים שהקלטת פעם. הדברים האלה פלוס השגחה עליונה החזיקו אותי".
מי תמך בך בתקופות הקשות?
"די היית לבד. זה אולי גם מה שקצת הציל אותי. עם מי הייתי מדבר כשהיה לי רע? עם עצמי, עם הגיטרה, הקלידים והדף. אתה מאוד מרחיק את עצמך בשלב הזה מאנשים. היו גם פה ושם אנשים שדיברתי איתם, כמו גרושתי, שהייתה אז אשתי, אחי דורון וחבר טוב. אני לא גר במדבר, אבל בודדתי את עצמי תקופות ארוכות. אני בכלל טיפוס של מתבודד. את האנשים הממש קרובים אליי אפשר למנות על כף יד אחת".
למה בעצם החלטת לתבוע את טדי הפקות וקשת?
"אני רוצה כמה שיותר לעקוף את הסיפור הזה כי אני רוצה להמשיך לעבוד בתחום. אני מקווה שיום אחד אולי עוד נעבוד יחד, אני וטדי ושאר האנשים. הייתה שם סביבה שדי שיכנעה אותי לתבוע אותם ואני הסכמתי, וזה הפך לאש בשדה קוצים".
בר-און בן ה־33 נולד בשכונה ה' בבאר־שבע כבן הזקונים של מינה, היום מורה בפנסיה, וד"ר יהושע בר־און, היסטוריון יליד ארצות־הברית. עד כיתה ג' למד בבית ספר של חב"ד, ואז עבר לבית ספר דתי. "היו לי קשיי התאקלמות מאוד קשים בבית הספר החדש", הוא אומר. "הייתי מוחרם שלוש שנים. היו יריקות ואלימות, היו זורקים לי את הדברים מהתיק, ולא הייתי מוזמן לאירועים חברתיים. ביחס למה שאני קורא היום על חרם חברתי, כשבאים לבית הספר עם אגרופנים ודוקרנים, זה היה חרם לייט. יצאתי בזול".
מתי התחלת להרגיש שהדת לא בשבילך?
"עד גיל 13 הכיפה הייתה על הראש ואסור היה שהיא תרד. מגיל 14-13 הבן אדם מתחיל לעמוד על שלו ואני הייתי מרדן לא קטן. לא היה שם עניין של אני רוצה עכשיו לאכול חמץ וחזיר בראש חוצות. לא היה שם עניין של התרסה. רציתי להפסיק לבזבז אנרגיות על דרך חיים שלא אני בחרתי בה. כשהורדתי את הכיפה רציתי להראות שהכיפה לא מסמנת אותי יותר. רציתי להגיד, אני מפסיק לרקוד את הריקוד הזה בצורה אוטומטית, ובוחן את זה רגע בעצמי".
בגיל 18 החליט בר-און לעזוב את בית הוריו והחל לעבוד כבריסטה (ברמן קפה) בבאר-שבע. "זאת לא הייתה החלטה שלי לעזוב את הבית, אולצתי לעשות את זה, לא הסתדרתי עם ההורים", הוא אומר. "שכרתי דירה וניתקתי את הקשר עם הבית. היום אני בקשר עם אמא שלי ובקשר מסוים עם האחים שלי. בן אדם משיל לאט-לאט ווליום גבוה של מרדנות ומתחיל לשמוע דברים אחרים בין השורות, מתחיל לדייק לעצמו יותר ויותר את הדברים".
חידשת את הקשר אחרי הנתק?
"חידשתי את הקשר בשנים האחרונות. עם אבא שלי שנפטר הייתי בקשר כמה שיכולתי, לפעמים תופסים אותי פתאום, בקלחת של היום, געגועים אליו. פתאום אני נזכר באיזו מילה, באיזה נרטיב שלו, וזה נותן לי רגע פרופורציה על החיים שבהם אני חי. עם אמא שלי אני בקשר נהדר".
לפני כשלוש שנים התגרש בר-און מנויה גרנות, המנהלת האישית שלו, שלה היה נשוי שש שנים. מהקשר הזה נולד בנו נועם, בן שבע. במסגרת סכסוכי הפרידה ביניהם פירסמה גרנות פוסט ובו טענה לאלימות מילולית מצידו. בר-און מבקש לא להתייחס ליחסים ביניהם. "אני לא מעוניין לריב עם גרושתי מעל דפי העיתון", הוא אומר. "אנחנו בקשר בכל מה שקשור לילד, ואני משתדל לראות אותו כמה שיותר. הוא הדבר הכי חשוב לי בחיים".
בחצי השנה האחרונה יש לו אהבה גדולה, נועה, מושבניקית משדה משה. "נועה מביאה הרבה אור וסבלנות וחמלה לחיים שלי", הוא אומר. "כבר הייתי במערכות זוגיות כאלה ואחרות שהייתי תלותי, והזוגיות הזאת היא ממקום מאוד בריא. אנחנו צומחים יחד ואף אחד לא תלוי בשני".
נועה היא פחות או יותר בת גילך. בקשרים הקודמים שלך היה פער די רציני בינך לבין הנשים היותר מבוגרות שהיו איתך. נויה גרושתך הייתה למשל גדולה ממך ב-11 שנה. איך אתה מסביר את זה?
"הפסיכולוגיה אומרת שזה סימן שאתה מחפש דמות אמא. היום אני לא מחפש דמות אם. מצאתי מישהי בגובה העיניים, שיש לי שפה משותפת נהדרת איתה. כשהתאהבתי בליאת אשורי (סטייליסטית מפורסמת – י"ב) הייתי בן 19 וחצי וליאת בת 34. הייתי ילד שלא נסע עד אז לבד בקו 370 מבאר שבע לתל אביב. ליאת הייתה הזוגיות הראשונה המשמעותית בחיי. זאת הייתה אהבה מאוד גדולה. בית ספר של החיים. הייתי צריך אז דמות אם. זה היה שלב בגדילה שלי. עכשיו זה משהו אחר. לא חיפשתי אז אישה מבוגרת אלא מישהי שתכיל אותי. שיחקנו בהתחלה בלנסות להסתיר את זה, אבל אנשים ידעו על הרומן בינינו. עשינו מה שרצינו כי הרגשנו שזה מה שאנחנו רוצים וקיבינמאט המוסכמות".
לפני כ-12 שנים, שנתיים וחצי אחרי הזכייה ב"כוכב נולד", יצא 'דע מאין באת', אלבומו היחיד של בר-און, שכלל 13 שירים שכתב והלחין בהפקה משותפת של יוני בלוך, דוד חמד ובר-און. מאז הוא מיעט להוציא שירים חדשים. עכשיו הוא מופיע יחד עם רועי דלאל, שי פרי, דניאל עצטה, עומרי סקופ, ניתאי מרכוס ואיתי שטרית, בשני מופעי מחווה מצליחים - לשלמה ארצי ולשלום חנוך, אריק איינשטיין ומאיר אריאל. "אני כל כך אוהב את השירים האלה ואני שמח שאנחנו ממלאים זאפות ומועדונים", הוא אומר.
מה עם חומר מקורי משלך?
"זאת שאלה שאני מתחבט בה עד היום. למרות שאני מספר לך כמה נוח לי בשגרה של לקום בשש בבוקר ולעבוד בקפה, אני גם רוצה לכבוש את פארק הירקון או להופיע עם קולדפליי. אני בתקופה מאוד טובה עכשיו. גם אם אני אפול שוב לבור שחור, זה לא יהיה משהו שיסגור אותי בבית. אני בטוח שאני אדע להתמודד עם זה".
פורסם לראשונה: 07:59, 16.09.22
