המועמדות לאוסקר ב-2011 לא רק באה לג'סי אייזנברג בהפתעה מוחלטת, היא גם הכניסה אותו למשבצת שבה הילד היהודי מניו-ג'רזי שונא במיוחד להיות: באור הזרקורים, חשוף, משחק את המשחק ההוליוודי. הוא היה אז בן 27 והכול קרה פתאום מאוד מהר, אבל הליהוק שלו כמארק צוקרברג ב"הרשת החברתית" של דיוויד פינצ'ר היה הברקה אמיתית. הוא הקדים את זמנו כשגילם את צוקרברג באופן ציני, מלא בוז ובלתי נשכח, והפך לכוכב.
- לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
עוד כתבות למנויים:
התגובה של אייזנברג הייתה לברוח לגמרי לצד השני. בלי חשבונות מדיה חברתית, בלי להסתובב באינטרנט, בלי להופיע בפומבי אלא אם ממש צריך. למרות זאת, הוא נכווה מהאינטרנט לפחות פעם אחת. זה קרה ב-2013 כשקידם את הסרט "האשליה" והתראיין לעיתונאית מלוס-אנג'לס בשם רומינה פוגה. קליפ מתוך הריאיון, שבו נראה אייזנברג עצבני ואומר לפוגה "לבכות אחרי שהריאיון נגמר", הפך ויראלי. פוגה כתבה מאמר שבו טענה כי אייזנברג השפיל אותה. הוא, שתמיד נראה מאוד לא נינוח בריאיונות, טען שזו הייתה אי-הבנה. כמו רוב שערוריות האינטרנט, גם זו התנדפה מהר מאוד, אבל את אייזנברג זה שלח להתחפר עוד יותר.
"אני לא מבין את המשיכה של המדיה החברתית", אמר פעם. "זה בעיקר אנשים זרים שנהנים לבקר אותך. אין לי רצון לקבל מהם אישור ואין לי עניין להילחם איתם, אני לא שם ולעולם לא אהיה שם".
כשעשית את "הרשת החברתית" חשבת ש-12 שנה אחרי נהיה כולנו עבדים לרשתות האלה?
"בדיוק לפני התחלת השיחה איתך ניהלתי דיון עם צ'אט בוט", אומר עכשיו אייזנברג. "אז אם את שואלת אם אני מופתע מהמקום שאליו הגענו, התשובה היא כן, מאוד. לא ציפיתי לשום דבר מזה ואני מתגעגע לדברים הישנים, אבל זה לא חלק מחיי. אני שחקן שאוהב לספר סיפורים לקהל שאוהב לראות סיפורים, זה הכול. אני מראש נבוך מכך שאנשים בכלל מכירים אותי. אני בורח מכל דבר שמתפרסם עליי, לא רואה טעם בלשתף את העולם בחיים שלי, וגם לא מבין למה שזה בכלל יעניין מישהו".
כל זה הופך את אייזנברג למרואיין לא קל - הוא הראשון שיודה שהוא לא בדיוק איש של אנשים - אבל תוך כדי שיחה קשה שלא לסמפט אותו, דווקא משום שרואים שהוא נאבק לעשות את הכי טוב שהוא יכול בסיטואציה שמאוד לא נוחה לו. הוא משתדל להיות נחמד, מנסה לענות בפתיחות המקסימלית שלו, ומעביר תחושת אותנטיות - מה שרואים זה באמת מה שיש. "גדלתי בהנחה שכולם דיברו עליי מאחורי הגב שלי", אמר בעבר. "אני קצת פרנואידי באופן כללי". אולי בגלל זה אייזנברג כמעט תמיד מעדיף לקחת תפקידי אנטי-גיבורים, בדרך כלל גברים פגומים ולא סימפטיים, ומהבחינה הזו, הסיבה שלשמה התכנסנו כאן היא מעקף די חד בקריירה שלו: הוא מגלם בחור טוב-טוב-טוב. עד הרגע שכבר לא.
הסדרה "פליישמן בצרות", שעלתה בדיסני פלוס ביום שלישי האחרון, היא עיבוד של רשת FX לרומן באותו שם שכתבה טאפי ברודסר-אקנר ב-2019. הספר היה רב-מכר של "הניו יורק טיימס", היה ברשימת המועמדים לפרס ה-National Book ומילא את כל רשימת הספרים הטובים של אותה שנה. אייזנברג מגלם את טובי פליישמן, רופא שמתמחה במחלות כבד. הוא נשוי לרייצ'ל - קלייר דיינס חוזרת לטלוויזיה בתפקיד לא-גדול-אבל-אדיר - שהיא סוכנת טאלנטים מצליחה. הם גרים באפר איסט סייד העשיר והמאוד יהודי, יש להם שני ילדים והסיפור מתחיל מיד אחרי גירושיהם.
3 צפייה בגלריה
''כשזה מגיע לנושאים כמו משפחה ונישואים, הסטנדרטים הכפולים ממש צועקים''. מתוך ''פליישמן בצרות''
(צילום: יח"צ)
הספר המצוין והסדרה הטובה לא פחות משתמשים בטריק מתוחכם כדי להעביר ביקורת יעילה על הצורה שבה מוצגים סיפורי גירושים בתרבות הפופולרית. לאורך רוב הדרך נראית רייצ'ל פליישמן כאובססיבית לעושר ולהצלחה, אישה קרת לב שלא מעריכה מספיק את הבעל המלאך שלה. כל זה מכין את הצופה לרגע קורע הלב שבו מוצג סוף-סוף הצד השני, זה שבדרך כלל מקבל הרבה פחות ביטוי.
"זה סיפור שעוסק בפוליטיקה מגדרית בדרך רעננה", אומר אייזנברג. "מכניסים אותך לחיים של האיש האומלל הזה, הוא בחור טוב, היא נטשה אותו ואת הילדים, יש לו בעיות בעבודה, הוא רק מנסה להישאר עומד על הרגליים. את מתחילה להרגיש סימפטיה כלפיו וזה גורם לך להיות משת"פית בהתעלמות המוחלטת מאשתו. עובר הרבה זמן עד שהצופה מבין שזו לא רק פרספקטיבה חד-צדדית על קריסת נישואים, אלא גם נורמה בסיפורים שגורמים לנו להרגיש רע עבור הגבר. כשזה מגיע לנושאים כמו משפחה ונישואים, הסטנדרטים הכפולים ממש צועקים, ורציתי להיות חלק מסיפור שיטפל בזה".
זה אכן סיפור שמצליח יותר ויותר להרגיז.
"בדיוק. ואז מגיע הרגע המדהים הזה שבו רואים את הצד של האישה, ופתאום אני כבר לא כזה גיבור והיא לא האיש הרע. ואת מבינה שלא היה שום בסיס לתחושה הזו חוץ מהדעות הקדומות, הסטנדרטים הכפולים לנשים וגברים, וההחלטה המודעת להציג את הצד של הגבר באופן סימפטי. גם אם אתה מגלם איש איום ונורא אתה מנסה להתחבר אליו, לתת לו אנושיות, זה הרי האתגר של להיות שחקן. פה אני מגלם בחור טוב, אבל אני יודע שהסיפור מתפתח ומשתנה, ואני צריך לזכור את זה".
"אני שחקן שאוהב לספר סיפורים לקהל שאוהב לראות סיפורים, זה הכול. אני מראש נבוך מכך שאנשים בכלל מכירים אותי. אני בורח מכל דבר שמתפרסם עליי, לא רואה טעם בלשתף את העולם בחיים שלי, וגם לא מבין למה שזה בכלל יעניין מישהו"
אייזנברג הוא גבר פרוגרסיבי עם דעות מוצקות לגבי אי-שוויון מגדרי. זו אחת הסיבות שהוא בדרך כלל מעדיף לגלם טיפוסים שקשה מאוד לחבב. "אני לא אוהב את הרעיון של סימפטיה קבועה לגברים, וזה אחד המרכיבים הנפלאים של הסדרה הזו", הוא אומר. "ככל שהיא התקדמה היה לי יותר קל לשחק את טובי, כי הוא כבר לא היה כזה גיבור מקסים".
עדיין נראה שטובי הוא הדמות הכי קרובה שגילמת אי פעם למי שאתה באמת.
"זו פריבילגיה של שחקן שיכול להשתעשע עם דמויות. פה אני יכול לעשות ניסוי, לשחק דמות שעשויה להיות דומה לי מספיק כדי לתת לעצמי תחושה של איך אני אתנהג בנסיבות דומות. אני באמת די דומה לטובי, חוץ מהעובדה שאני כנראה מודע לעצמי יותר ממנו. יש לו תחושת צדקנות שמונעת ממנו מודעות עצמית, הוא לא יכול לראות את החלק שלו במות הנישואים. זה עניין אותי כי אני לא רק מאוד ביקורתי כלפי עצמי, אני מאשים קודם כל את עצמי בסיטואציה".
כמה יהודי מצידך.
"נכון? ההבדל ביני לבין טובי זה שהוא בטוח שהוא עושה הכול נכון. הוא עובד במקצוע נחשב, הוא בעל נאמן, אבא טוב, יש בו הרבה אמפתיה. הוא חושב שבגלל שהוא מסמן את המשבצות האלה הוא לא צריך לבדוק את עצמו".
יש לו גם אנטי כמעט מהקרביים לכסף של אשתו. השאלה היא אם הוא שונא את הכסף, או שונא את זה שהיא מרוויחה יותר ממנו.
"אני מניח שגם וגם. אני נמצא במקצוע שמדי פעם עושה דברים חשובים ומספר סיפורים משמעותיים, ומצד שני זה מקצוע שמונע על ידי תאגידים ענקיים ואנחנו מרוויחים בו הרבה כסף. אז מצד אחד טובי רוצה את החיים שהוא חי בזכות הכסף של אשתו, ומצד שני הוא מבקר את המקצוע שלה כי הוא מרגיש שזה נחות לעומת מה שהוא עושה, והיא עדיין מרוויחה הרבה יותר ממנו. זה כנראה נכון, אבל אי-אפשר למשוך בחבל הזה משני הצדדים. "אני שחקן שאוהב לספר סיפורים לקהל שאוהב לראות סיפורים, זה הכול. אני מראש נבוך מכך שאנשים בכלל מכירים אותי. אני בורח מכל דבר שמתפרסם עליי, לא רואה טעם בלשתף את העולם בחיים שלי, וגם לא מבין למה שזה בכלל יעניין מישהו'".
ג'סי אייזנברג, 39, נולד בקווינס ועבר בגיל חמש לפרברי ניו-ג'רזי. אביו היה פרופסור לסוציולוגיה ואמו עבדה כליצנית במסיבות יום הולדת. הם גידלו את הילדים על ספרות גבוהה וסרטי איכות אליטיסטיים. "מעולם לא ראיתי סרט גיבורי-על או סרט ג'יימס בונד או סרט מסע בין כוכבים או מלחמת הכוכבים", סיפר בעבר אייזנברג, "ההורים היו מראים לי סרטי סוציולוגיה דוקומנטריים של פרדריק וייזמן".
הניתוק מהתרבות הפופולרית וגם הפרעות חרדה, הקשו על הילד ג'סי למצוא חברים, אז הוא פנה למשחק. עד גיל 16 כבר שיחק בשלוש הצגות בברודוויי ונידנד לאנשים של וודי אלן, ששלחו לו מכתבים רשמיים בבקשה שיעזוב אותם במנוחה. הוא למד אנתרופולוגיה באוניברסיטה פרטית בניו-יורק, אבל היה לו ברור שהוא יהיה שחקן. אחרי כמה תפקידי משנה בסרטי אינדי נידחים, הגיע סרט הקאלט "ברוכים הבאים לזומבילנד" ב-2009 ואייזנברג פרץ. אחר כך באו "הרשת החברתית" ומועמדות לאוסקר השחקן הטוב ביותר, ומאז אייזנברג עסוק באופן קבוע ואפילו עשה ניסיון לא מוצלח במיוחד לגלם את לקס לות'ר ב"ליגת הצדק": "הייתי שמח לחזור לזה, אבל אני חושש שזה לא הדדי", הוא אומר. הוא חי בניו-יורק, הכי רחוק שאפשר מהוליווד, עם אשתו אנה סטראוט, ויש להם ילד בן שש.
למרות שהנושאים המגדריים בסדרה הם אוניברסליים, הם מקבלים עוצמה מיוחדת בגלל שזו ניו-יורק. אתה יכול להבין את זה באופן אישי?
"הלחץ בניו-יורק גדול, ואני מניח שהוא מקשה לא מעט על יחסים ועל נישואים, אבל במקרה שלי קרה בדיוק ההפך, החיים כאן דווקא קירבו ביני לבין אשתי. היא באה מהמערב התיכון, אני גדלתי בפרברים של ניו-ג'רזי, והערכים שלנו התיישרו כי אנחנו מוקפים בעושר ובהצלחה אבל גם בעוני וסבל, ומרגישים אותו דבר כלפי הדברים האלה".
3 צפייה בגלריה
''אשתי ואני הולכים לבית כנסת שמתמקד בצדק חברתי, אבל ברור לנו שאנחנו חלק מקבוצה אקסקלוסיבית''
(צילום: AP)
"פליישמן בצרות" מתרחשת בשבועות שקדמו למערכת הבחירות ב-2016, ומעבירה גם את הפאניקה שאחזה ביהודי ניו-יורק הליברלים כשהתחילו לחשוש שהילארי קלינטון עומדת להפסיד. אחת ההברקות של הסדרה היא שימוש במה שהיה, במקרה או לא, שיר הקמפיין של הילארי, Fight Song, אבל בגרסה מתורגמת לעברית של המוזיקאי הישראלי, יובל בן עמי.
"זה סיפור על ניו-יורק", אמר בן עמי ל"ורייאטי". "אבל גם סיפור על החוויה היהודית. רציתי גם לחקור את הדיכוטומיה הזו בין הקהילה היהודית-אמריקאית והיהודית-ישראלית - זיכרונות שאנחנו רואים בסדרה מהביקורים של טובי והחברים שלו בישראל. אומנם יש קווי דמיון תרבותיים מובהקים בין יהודים אמריקאים וישראלים, אבל יש גם הבדלים תהומיים ומתח בין הזהויות האלה".
אייזנברג הוא אכן דוגמה קלאסית ליהודי ניו-יורקי ליברלי, שיש לו חברים בתל-אביב, וזו עוד סיבה לכך ש"פליישמן בצרות" הרגישה כל כך קרובה אליו. כשבתו של טובי מודיעה לו שהיא לא רוצה בת-מצווה, אייזנברג יודע כי זו מציאות די שכיחה שיהודים אמריקאים ליברלים מתמודדים איתה היום.
"טובי ורייצ'ל מגדלים את הילדה לשאול ולפקפק ולהיות סקפטית כלפי כל סמכות", הוא אומר, "אז ברור שהיא לא רוצה לעשות בת-מצווה, מה חשבנו שיקרה. היהדות תומכת בחשיבה עצמאית, אבל באותו זמן היא מייצרת קבוצות. אשתי ואני הולכים לבית כנסת שמתמקד בצדק חברתי, אבל ברור לנו שאנחנו חלק מקבוצה אקסקלוסיבית. יהודים אמריקאים שאני מכיר נאבקים כל הזמן סביב הרעיון של גם להיות חלק מקבוצה, חלק משבט, וגם להיות חלק ממורשת שמעודדת עצמאות. כל כך הרבה רגעים בסדרה הזו מזכירים לי את התרבות שגדלתי עליה. זו יכולה להיות הקלה לשחק משהו מוכר, אבל זה גם לחשוף בטלוויזיה דברים שתמיד שמרתי לעצמי. לפחות אני לא יודע מה אמרו בפייסבוק".
פורסם לראשונה: 07:51, 24.02.23
