את הקעקוע הראשון שלי עשיתי בגיל 21, אחרי טופס הטיולים. את חמשת הקעקועים הבאים שלי עשיתי בטווח של שנתיים, עד שזיהיתי שמדובר בהתמכרות לכל דבר והכרחתי את עצמי להיגמל. אני חייבת להודות שמרדנות לא הייתה חלק מהעניין - כבר אז קעקועים התרווחו להם בנחת בתרבות המיינסטרים ואנשים מקועקעים היו מחזה נפוץ.
25 שנים מאוחר יותר מגיעה סדרת הדוקו בעלת השם נטול היומרות "קעקועים עם אסף גרניט" ("קדימה, המונית מחכה לי למטה. זה על קעקועים? בהנחיית אסף גרניט? תקראו לזה 'קעקועים עם אסף גרניט'"). באיחור מה, הסדרה תנסה לשנות את דעתכם על אנשים מקועקעים - הם כבר לא הבחורים הפושטקים בעלי הקסם הכוחני, או הבחורות הפרועות שברגע של איבוד עשתונות קעקעו פרפר על השכמה.
מתוך "קעקועים עם אסף גרניט"
(באדיבות HOT8 ורשת)
הקו-פרודוקציה של רשת ושל HOT8 (משפחת הכלה תרמה את אסף גרניט, משפחת החתן את הפלטפורמה התיעודית) תנסה לשכנע אתכם שאנשים מקועקעים הם אנשים עמוקים, הגיוניים, מיושבים בדעתם ונבונים, ושהמעשה שהם עשו הוא בעל משמעות של ריפוי עצמי, ולא רק אקט חסר אחריות של התרסה פראית וניפוץ גבולות. מבחינתי כצופה, גרניט וצוות הסדרה שלו מתפרצים לדלת פתוחה, אבל אני מניחה שהשילוב בין ידוען מופנם במעמדו של גרניט ונושא אקזוטי, אסתטי וסקסי שגרניט אשכרה מזוהה איתו, ואם לשפוט על פי הסדרה הוא גם יקר לנפשו, היה מעבר לכוחותיהם של כל הנוגעים בדבר והם לא עמדו בפיתוי.
"קעקועים עם אסף גרניט" רוצה שתדעו שהיא רצינית. היא מגייסת לטובת העניין את כל הג'אז הרלוונטי ועוברת דרך שלל תחנות ישראליות. לזכותה ייאמר שבחלק מהן היא אפילו מייצרת תוכן נוגע ללב גם אם לא מקורי. אם זה הלום קרב מצוק איתן שמתקעקע כאמצעי להביע את הפוסט-טראומה שלו, דרך שורדת אונס שקעקעה על גופה זיכרון מהאונס עצמו, אנשים שקעקעו את המספר שחרוט על זרועם של ניצולי שואה ממשפחתם, וכלה באישה שהסתירה באמצעות קעקוע צלקת שהיא חוותה כמכוערת, ובכך חסכה לעצמה שנים של טיפול.
בין כל הסיפורים האלה, "קעקועים" מדלגת בין קביעות עצלות כמו "המשפחה הישראלית ידועה בקשרים החמים שלה" או "אנחנו, הישראלים שידועים כפטריוטים, אוהבים לקעקע את סמלי המולדת שלנו" ובין אבחנות מסקרנות שחוזרות על עצמן לגבי האופן שבו קעקועים סייעו לאנשים להיחלץ ממצוקה נפשית, ולצאת ממצב של חוסר שליטה למקום של שליטה.
3 צפייה בגלריה
ממצב של חוסר שליטה למקום של שליטה. מתוך "קעקועים עם אסף גרניט"
(צילום: עומרי תקוע/באדיבות HOT8)
3 צפייה בגלריה
האם הייתם צופים בה אם גרניט לא היה הפרזנטור? מתוך "קעקועים עם אסף גרניט"
(צילום: עומרי תקוע/באדיבות HOT8)
אחת הדרכים לשערך את תרומתה של "קעקועים עם אסף גרניט" לעולמנו, היא לשאול האם היה בה ייחוד או חידוש ואם הייתם צופים בה גם אם גרניט לא היה הפרזנטור. התשובה היא - כנראה שפחות. מידת המעורבות של גרניט בסדרה לא ברורה - הוא בהחלט מראיין חלק מהאנשים ואפילו מביא אל המצלמה את הבן שלו, ליאו, חמוד להפליא, ואת אימא שלו, שמספרת שקעקועים בשבילה זה שואה. אבל העריכה ומבנה הפרק, כמו גם פלוגת הסלבס המתבקשת שצועדת בחזיתה - מירי בוהדנה, סקאזי, מייקל לואיס, גיל ריבה וכמובן גרניט עצמו, מבהירים שמדובר במוצר מדבקה. המשיכה של גרניט לקעקועים והרצון האמיתי שלו להוכיח שלא מדובר בגחמה אלא באקט טיפולי ממש, מרימה את "קעקועים עם אסף גרניט" קצת מעל עוד סדרת דוקו נישתית וצפויה וממצבים אותה כסדרה די טובה של ערוץ הבידור, או כסדרה בינונית של HOT8.
