קומדיות רומנטיות הוא ז'אנר של סרטים שלפחות מרגיש כאילו הוא נמצא כאן מאז ומתמיד. הוא מוכר, הוא מהנה והוא בדרך כלל גם מספק את הסחורה - הסיבה היא פשוט כי אנחנו יודעים מה אנחנו הולכים לקבל: בחור פוגש בחורה, בדרך כלל ממעמד או רקע שונים, הם מתאהבים, אך קונפליקט בחייהם מאיים על מערכת היחסים האידילית הזו, עד לפתרון וההתרה הצפויה, או בקיצור - הסוף הטוב.
"'אין גברים כאלה' מנסה לתקן את חוסר האיזון בהוליווד"
הנוסחה הזו עבדה ועדיין עובדת, אבל גם ז'אנרים שחוקים תמיד אפשר לחדש - וזה בדיוק מה שעושה הקומיקאי בילי אייכנר ("מחלקת גנים ונוף"), שכתב את התסריט (יחד עם הבמאי ניקולס סטולר - ש"ג) ומשחק בתפקיד הראשי של הרום-קום הראשונה של הקהילה הגאה, "אין גברים כאלה", שתעלה על המסכים ברחבי הארץ החל מיום חמישי הקרוב.
בריאיון מיוחד איתו, לצד מי שמגלם את בן הזוג שלו בסרט, לוק מקפרלן ("אחים ואחיות"), וגם עם שאר חברי הקאסט, אייכנר מתייחס לתיקון ההיסטורי הקטן שנעשה, כשכל השחקנים הם חברי קהילת הלהטב"ק כחלק מהחלטה מודעת שלו ושל ההפקה.
"אף אחד לא באמת רוצה לקבוע איזשהם חוקים, ו'אין גברים כאלה' לא בא לתת איזה הצהרות מרחיקות לכת כמו 'רק שחקנים גאים יכולים לשחק דמויות גאות' או 'רק שחקנים סטרייטים יכולים לשחק סטרייטים' כי זה משחק, והיופי של האומנות הזו ומה שכיף בה, לשחקנים ולקהל, הוא לצפות במישהו הופך למישהו שהוא לא", טוען אייכנר. "למרות זאת, אומנות לא נעשית בוואקום, במיוחד סרטים של אולפנים גדולים, שזה עסק רציני ויקר לצד העובדה שזו אומנות, אז זה גם עניין של הון.
"רוב התפקידים הנחשבים של דמויות מקהילת הלהטב"ק כמעט תמיד היו של כוכבי קולנוע סטרייטים והם קיבלו על כך הכרה מהמבקרים, זכו בפרסים. הם השתמשו בתפקידים הללו כדי להראות שהם שחקנים רציניים ויש להם את היכולת הזו לגלם דמויות שונות, אבל נדיר מאוד שזה עבד בכיוון ההפוך. ו'אין גברים כאלה' מנסה לתקן את חוסר האיזון הזה לדעתי".
מקפרלן הוסיף: "למען האמת אני חושב שלא היו כוכבי קולנוע גאים, ואם יש כאלו, אז הם עדיין לא יצאו מהארון. עבדתי במשך 20 שנה בהרבה הפקות ולא חשבתי שתהיה לי הזדמנות באמת לעבוד בתוך אולפן גדול, כי יש הרבה דברים שצריכים לקרות וצריך גם הרבה מזל בקריירה, של כל אחד. ואני בכנות לא חושב שהייתי מקבל את ההזדמנות שלי אם איזה אולפן גדול לא היה אומר 'אנחנו ניתן לבחור הזה הזדמנות כי הוא חלק מהקהילה הגאה', אז אני אסיר תודה שלפני 17 שנים כשיצאתי מהארון, זה לא הזיק לי, אלא לקח קצת יותר זמן כדי לעזור לי".
המפיק ג'אד אפאטו, שאחרי לכמה מהקומדיות המצליחות ביותר שנעשו בשלושת העשורים האחרונים, מ"והרי החדשות" ו"חרמן על הזמן", דרך "בתול בן 40" ו"הדייט שתקע אותי" ועד "מסיבת רווקות" ו"המלך של סטטן איילנד", עבד על התסריט עם אייכנר והשניים (כמובן לצדו של סטולר) סיפקו את אחד הסרטים המצחיקים של השנים האחרונות, אך כזה שגם מצליח לרגש ולגעת בנקודות הנכונות.
"עבדנו על התסריט במשך שנים במטרה להבין את הסיפור הטוב ביותר שבילי יוכל לספר", נזכר אפאטו. "והוא העביר הרבה זמן בלחשוב על עצמו ועל חייו, אז זה הרגיש כמו סרט רומנטי נהדר, אבל כזה שלא מקבלים על המסך מספיק, כך שזה מעולה שהבאנו גרסה מקורית של קומדיה רומנטית. זו הייתה תמיד המטרה - לשים את זה בז'אנר של כל הקומדיות הרומנטיות שאנחנו אוהבים".
זו הייתה החלטה מודעת ללהק קאסט של שחקנים מהקהילת הלהטב"ק.
"אני חושב שבכל פעם שאתה עושה סרט, אתה מנסה להחליט מה יהיו החוקים שלך לגבי הליהוק ואני חושב שמאוד מוקדם בהפקה, לא רצינו לעשות מה שעושים בדרך כלל, לפעמים שחקן אחד שייך לקהילה הגאה, שחקן אחד סטרייט ומהר מאוד בילי אמר 'מה אם כל אחד מהשחקנים בסרט יהיה חלק מהקהילה הגאה, גם אם הם משחקים דמויות של סטרייטים', וזו דרך קצת ללגלג על מה שהקהילה הגאה נאלצה להתמודד איתו, כשהרבה שחקנים סטרייטים גילמו אותם".
"אתם זוכים להצצה איך נראית אהבה אצלנו"
"העובדה שהשחקנים בקאסט היו מהקהילה הגאה לא רק היה הדבר הנכון אתית עבורי, אבל למעשה זה הפך את הסרט למצחיק יותר כי זה הרשה לנו לצחוק אחד על השני", אומר אייכנר ומתייחס להחלטה שלו. "זה לא סרט מתחסד, אנחנו לא לוקחים את עצמנו או את הקהילה יותר מדי ברצינות. ברור שאנחנו חוגגים את הקהילה שלנו, אבל זו גם הזדמנות לצחוק אחד על השני קצת ולרדת על עצמנו, כי גם זה חשוב. יש הרבה על מה לצחוק בקהילת הלהטב"ק ואיך אנחנו מתמודדים אחד עם השני. ואם שחקנים סטרייטים היו מגלמים אותנו, הם כנראה לא היו מרגישים כל כך בנוח לעשות את זה, ולכן היינו צריכים אנשים שהם באמת חלק מקהילת הלהטב"ק כדי שנוכל ללעוג אחד לשני כמו שצריך".
לצד אייכנר ומקפרלן כאמור, יש שורה של שחקנים ושחקניות מוכשרים שמצליחים לצחוק על עצמם בלי פחד. מיס לורנס, שמגלמת את וונדה, סיפרה מאיפה היא ושאר חברי הקהילה שואבים לדעתה את הכישרון לצחוק ולהצחיק. "כאנשים ששייכים לקהילת הלהטב"ק - היינו חייבים תמיד לצחוק כדי להימנע מבכי ברוב המקרים ורוב הסיטואציות, כך שאם יש דבר אחד שאנחנו יודעים לעשות, זה לגרום לאנשים לצחוק והפעם אנחנו זוכים לחלוק את זה עם העולם ולחגוג את זה", היא אומרת. "ואת גם זוכה לראות אותנו מתאהבים ואת זוכה להצצה לאיך אהבה מרגישה עבורנו, שזו תמונת מראה לאיך שהיא נראית אצל סטרייטים. זו הסיבה שאני כל כך שמחה שאנשים זוכים לראות את זה, כי במשך תקופה ארוכה לחברה היה איזה רעיון שהאהבה שלנו איכשהו שונה ונראית שונה ושלא מגיע לנו לאהוב, אבל אני חושבת שכשאנשים יראו את סיפור האהבה והקשר בין בובי וארון, רובם יהיו המומים. 'רגע, יש איזו התעוררות לגבי משהו כה פשוט שהוא אהבה'. זה לא שונה מהאהבה של ההורים שלי אחד לשני".
ניקולס סטולר הסכים עם הדברים ודיבר על החשיבות של הסרט ואחת המטרות העיקריות בגללו הוא הופק ויצא לאקרנים: "אני חושב שהיה חשוב שאנחנו נעשה באמת עבודה טובה כי זה סיפור שקשור לקהילת הלהטב"ק, וזה הראשון, אז לא רצינו לפשל איתו. המטרה הייתה להראות לעולם, להראות לאולפנים ולהראות להוליווד שאנשים רוצים לראות סיפור כזה כשהוא נעשה טוב".
לפחות על פי הביקורות, וגם תגובות הקהל המפרגנות, אפשר להבין שאייכנר, אפאטו ושות' אכן פיצחו את הנוסחה ויצרו קומדיה רומנטית טובה - אך השבחים לא התבטאו בקופות, כשלפנות בוקר (בין ראשון לשני) פורסמו נתוני ההכנסות בארצות הברית, שהיו מאכזבים במיוחד עם 4.7 מיליון דולר בלבד - נמוך בהרבה מהציפיות.
אייכנר עצמו, שהריאיון איתו נעשה טרם יציאת הסרט לאקרנים, קרא לאלו ש"החרימו" את "אין גברים כאלה" בסוף השבוע החולף "הומופוביים". הוא צייץ בטוויטר: "כל מי שהוא לא הומופוב מוזר צריך ללכת לצפות ב'אין גברים כאלה' הערב! אתם תהנו מכל רגע! וזה מיוחד ומעצים בצורה ייחודית לראות את הסיפור הזה על המסך הגדול, בייחוד עבור אנשי הקהילה הגאה שלא מקבלים הזדמנות כזו בדרך כלל. אני אוהב את הסרט הזה כל כך, קדימה 'אין גברים כאלה'!"
