עוזי סילבר חוזר! הבמאי שובר המוסכמות שבשנות ה-70 היה מלך חיי החשק וההוללות של ישראל ומאז התחרד ופרש מעולם הקולנוע, מתכנן את הקאמבק שלו. קרן הקולנוע כבר הסכימה לתמוך, אף שתסריט עדיין אין, מפיק – יש, ואפילו בסיס לסיפור – המעשה במלך שאול ותבוסתו בקרב על הגלבוע מול הפלישתים כפי שמובא בספר שמואל א' פרקים י"ח-ל"א. לא זכור שאי פעם קרן קולנוע בישראל אישרה מימון לסרט על סמך פרקים מהתנ"ך, אבל עוזי סילבר חוזר, וזה מה שחשוב.
"הנפש הטובה"- טריילר
כך נפתח סרטו החדש, הרביעי במספר, של איתן ענר, "הנפש הטובה". מהתיאור שלעיל ברור מאליו שדמותו של סילבר מבוססת על אורי זוהר, ואכן קשה לצפות בדמותו של הבמאי הירושלמי החרדי, בגילומו של רמי הויברגר, מבלי לחשוב על בכיר במאי הסרטים בישראל. נושא הסרט המיועד אף הוא ממקם את סרטו של ענר בטריטוריה נידחת למדי: עיבודים קולנועיים ישראליים לסיפורי התנ"ך. אלה, למרבה הצער והמבוכה, כמעט ולא נצפו בקולנוע המקומי למעט "זוהי סדום" מ-2010 שבו הביאו חברי "ארץ נהדרת" את גרסתם לסיפור חורבנה של העיר; "אסתר" של עמוס גיתאי מ-1986 שמיקם את סיפור המגילה בוואדי סאליב שבחיפה כאלגוריה לסכסוך הישראלי-פלסטיני; ו"שוברים" של אבי נשר מ-1985 שהפך את סיפור דוד וגוליית לפנטזיית רוק. אלה ובודדים נוספים מסכמים את מערכת היחסים העגומה בין הקולנוע הישראלי וסיפורי המקרא.
אלא שסיפור הפקת הסרט-בתוך-סרט הזה מקבל תפנית של מותחן ארס-פואטי כאשר המפיק המקורי של סילבר, אחד בשם עופר נחמיאס, נוסע לאמריקה ומציע למפיקה של סרטי ארט-האוס בשם שרון (מורן רוזנבלט) להחליף אותו. שרון עצמה נתונה במשבר אישי ומקצועי: בן זוגה הנוכחי שהוא גם המממן של סרטיה נפרד ממנה, ומשרדה שקוע בחובות לבנק. לא בטוח שההצגה של מפיקה אנינה כמי שתלויה בכספי הגבר שלה (לירון ברנס) היא הדבר הכי נבון מבחינה תסריטאית, וגם הדימוי של משרד ריק שבו היא צופה במחשב על הרצפה בקלאסיקת הפילם נואר "מעקף" של אדגר ג'י. אולמר מ-1945 נראה קצת מופרך – אבל עלילת "הנפש הטובה" סוחפת מספיק כדי שאפשר יהיה להתעלם, נניח, מהכשלים האלה.
מהר מאוד מתברר לשרון שמה שאמור היה להיות קאמבק חגיגי אינו אלא סיוט. התפתחויות שונות בעלילה מונעות מהסרט-בתוך-הסרט להצטלם כמתוכנן, ומניעיו האמיתיים של הרב סילבר נחשפים אף הם. התוצאה היא דרמה שהיא גם מותחן פסיכולוגי שמזכיר ברוחו את סרטו הקודם של ענר, "לב שקט מאוד" (2016), שעקב אחר קריסתה המנטלית של פסנתרנית מחוננת העוברת להתגורר בשכונה ירושלמית מתחרדת. הבעיה היא, שדמותה של שרון, כפי שהיא כתובה, לא משוחקת, מתקשה לשכנע. היא מפיקה זוכת פרסים ושחקנית (יש איזה משפט המזוהה עם דמות ששיחקה, "זה לא החום – זה הלחות", שכולם זוכרים ומצטטים, רק שלא כל כך ברור למה), אבל רוב הסרט היא מתנהלת כאילו אין לה ניסיון כלל. סיפור משנה הקשור בטראומת ילדות נדמה מאולץ, וכך גם שיחות הטלפון שלה עם אמה המנסה לשכנע אותה להשתתף באזכרה לאביה. אם היה איזשהו הקשר לסיפור הזה באחת הגרסאות של התסריט – הוא נעלם עתה לגמרי.
בעיה נוספת קשורה לסיפור שאול ובעלת האוב, שהעלתה את רוחו של שמואל הנביא שניבא באוזני שאול את דבר הפסדו הצפוי במערכה. לא ברור מהו בדיוק הקשר בין הסיפור הטרגי שמועלה בפרקים המעובדים לסרט – אלה כוללים גם את רדיפתו של שאול את דוד – ובין מה שקורה בסרט עצמו, שמצולם באופן מפתיע בשחור-לבן. כאילו כדי להדגיש את אופיו הפילם נוארי של הסיפור על המפיקה שעולמה הולך ומתערער. לעומת זאת, צילומי הסרט התנכ"י הם בצבע – הכרעה אסתטית שמזכירה את סרטו הקצר של פייר פאולו פזוליני, "לה ריקוטה" (1963), שבו מגלם אורסון וולס במאי המצלם סרט על צליבתו של ישו, וגם בו הסרט המצטלם מובא בצבע (אל מול "המציאות" שהיא בשחור-לבן). כאשר צופים בצילומי הסרט דל-התקציב של סילבר קשה להתרשם שמדובר בבמאי גדול שזהו הקאמבק שלו.
טקסט נוסף שנוכחותו מכבידה על "הנפש הטובה" הוא, ובכן, מחזהו של ברטולט ברכט שכותרת הסרט מחווה אליו, "הנפש הטובה מסצ'ואן". בעלה לשעבר של שרון (אורי גוטליב הטוב) הוא במאי-מחזאי ששקוע בחזרות על המחזה, אבל למעט סצנה בודדת המוקדשת לכך – הסרט אינו נדרש לטקסט שהוא מרפרר אליו. שוב עולה התהייה האם מדובר בכשל תסריטאי, או שמתישהו בשלב העריכה פשוט נשמט ההקשר. כך או כך, לא ברור כלל כיצד המחזה – שהגיבורה שלו, כידוע, היא זונה טובת לב העוטה על עצמה "אלטר אגו" גברי קשוח ומניפולטיבי – מתקשר לסיפורה של שרון כמו גם לסיפור על אודות שאול, דוד, שמואל הנביא ובעלת האוב. התוצאה היא סרט שאנו אמנם צופים בו מתוך עניין במהלכי העלילה, אבל הוא מוכרע על ידי עומס טקסטואלי שפשוט לא עובד.
המפגשים בין סילבר ושרון נראים כאילו הם לקוחים מספר ריגול של ג'ון לה קארה. הם ניצבים במרחק מה זה מזה במרפסת רחבת-ידיים המשקיפה אל הנוף הירושלמי, ומדברים בצורה חטופה כאילו מישהו עוקב אחריהם. סילבר מבהיר לשרון שהיא תהיה אחת משתי הנשים היחידות על הסט. השנייה היא אשתו שתשחק בתפקיד בעלת האוב (הוא עצמו אמור לגלם את שאול המלך). אבל המפגש הזה בין האישה החילונית במצוקה לקולנוען/רב החרדי שהפך לדמות מסוגרת לא מייצר דינמיקה מעניינת במיוחד. כסרט על יצירת סרט תנ"כי בקונטקסט של הקולנוע הישראלי – אין כאן תובנה בעלת משמעות, וכסרט המתייחס לאורי זוהר – גם כן לא. "הנפש הטובה" נותר סרט מסקרן כל עוד אנו צופים בו. אבל עם תום הצפייה אתה נותר תמה: מי היא בדיוק הנפש הטובה, ומה היא עושה פה.
