ג'רי סיינפלד הוא הבומר התורן ליפול במלכודת הבכיינות על מצב הקומדיה כיום. מבלי לפגוע בזכויותיו הרבות, הנהי שלו לאחרונה בריאיון ל"ניו יורקר", על כך ש"החרא של השמאל הקיצוני והפוליטיקלי קורקט" רצחו את הקומדיה, לא היה משעותיו היפות. וכשצופים בסרט שלו בנטפליקס על מלחמות דגני הבוקר אפשר להבין שיש קומדיות בימינו עם בעיה הרבה יותר דחופה מאשר ניסיונות לא לפגוע באף אחד: הן לא מצחיקות.
"האקס", עונה 3 – טריילר
(באדיבות MAX)
הסערה בקערת קורנפלקס שהתפתחה מאז היוותה הזדמנות לחזור ולהצביע על סיטקומים מצוינים מהשנים האחרונות, שהצליחו לסחוף את הציבור מבלי לחטוא בצנזורה עצמית בואכה סירוס. זה לא שאין טעם לדון במגבלות הקומדיה בעידן תרבות הביטול ומה ההבדל בין צחוק בריא לבריונות, אבל לפעמים פשוט צריך להצביע על סדרה ולהגיד לסיינפלד ואחרים: "רואה? ככה".
2 צפייה בגלריה
לא רק סיטקום מצוין, אלא סיטקום מצוין על תלאות יצירת הקומדיה בעולם ציני וחסר סבלנות. מתוך "האקס" - עונה 3
(צילום: באדיבות HOT ו-yes)
והנה, בתזמון מושלם כמו בדיחה טובה באמת, התקבלה הדוגמה המושלמת: לא רק סיטקום מצוין, אלא סיטקום מצוין על תלאות יצירת הקומדיה בעולם ציני וחסר סבלנות. אבל זאת לא הסיבה היחידה ששתי העונות הראשונות של Hacks ("האקס") היו חוויית צפייה מענגת: מערכת היחסים הבלתי-אפשרית בין הקומיקאית האגדית והמזדקנת דברה ואנס (ג'ין סמארט הנפלאה) לכותבת הצעירה והאבודה אווה דניאלס (האנה אייבינדר הנפלאה לא פחות) מצליחה לומר לא מעט על בני ובנות האדם עצמן, על האופן שבו קשר אחד יכול לשנות חיים שלמים וגם על הדברים הקטנים והדפוקים שבגללם אנחנו מסוגלים להחמיץ את מה שבעצם חיפשנו כל הזמן הזה. ואם את כל זה אפשר להשיג עם תסריט מגה-שנון וארסי, דיינו.
לפחות לפי שני הפרקים הראשונים בעונה החדשה (שזמינה ב-HOT ו-yes), "האקס" לא רק שלא איבדה את המומנטום, היא גם שואפת לא להתענג יותר מדי על החומרים החזקים שהביאו אותה עד הלום. ההומור שלה נותר הסכין הכי חד בביזנס, אך לצד זאת גובר הביטחון של הסדרה לא להתחבא מאחוריו ובכך לתת לצופים ולצופות הזדמנות להכיר עוד יותר מקרוב את החור בנשמה של שתי הגיבורות. בנוסף, ברור שהיה הרבה יותר קל למצוא תירוץ תסריטאי שיאפשר כמה שיותר סצנות משותפות בין דברה ואווה, שהן הזהב הטהור של הסדרה כולה, אבל הבחירה לבנות את המפגש המחודש שלהן גם מכבדת יותר את האינטליגנציה וגם מעשירה שתי דמויות טובות מאוד, שכל הקטע הוא שכל אחת מהן מתקשה לזכור מי היא בלי האחרת.
עם זאת, בשני הפרקים קשה לומר שהסדרה צוללת למים עמוקים מדי מבחינת הדילמות והסיטואציות שמאפיינות ג'ונגל אכזרי כמו השואו-ביזנס. גם שאלת הנפח של דמויות המשנה לא נפתרה: עם כל הכבוד, יש גבול לאפקט חוסר המודעות העצמית של קיילה (מייגן סטלטר), העוזרת חסרת המעצורים של הסוכן שלה ג'ימי (פול דאונס, שנמנה על היוצרות והיוצרים). אולם כל זה באמת בשוליים של קומדיה כיפית, חריפה ונטולת חשבונות מהסוג שסיינפלד התבכיין עליהם. אם יבקש יפה, אולי יתנו לו תפקיד אורח.
