לפני שנפתח מופע המחווה המסורתי לזכרו של מאיר אריאל, מופע שעמד הפעם בסימן יום הולדתו ה-80 של היוצר המנוח רב הפעלים, הוקרן באמפי פארק רעננה הסרט "מסע הבחירות של מאיר אריאל" שליווה את סיבוב ההופעות שלו ב-1987 שנשא את אותו השם. אריאל נראה בסרט כמו נביא ללא קהל מאמינים. יחד עם להקתו קאריזמא הוא תר את הארץ ממקום למקום, מופיע על במות מאולתרות, מפיץ את משנתו האישית והמוזיקלית מול קהל שנקלע למקום במקרה ורוב הזמן לא ממש קשוב למילותיו של הטרובדור עם הגיטרה הניצב מולו.
"שלל שרב" בביצוע קרן פלס במופע המחווה למאיר אריאל
(צילום: אסף מגל)
כתוביות הסיום של הסרט הרצות על המסך הגדול והחושך שירד בינתיים על רעננה רומזים כי המופע המרכזי עומד להתחיל, וזהו בדיוק הזמן להרים את הראש ולהביט סביב על האמפי המלא עד אפס מקום, הכי רחוק מהקהל האדיש והמבולבל בהופעות שצולמו לסרט. כאן ברעננה, כל אחד ואחד מאלפי הצופים יודע היטב מדוע הוא נמצא כאן. כל מי שנוכח באמפי הגיע מתוך הערכה והערצה ליצירתו של האמן החד פעמי הזה. גם אם לא זכה לראות זאת בעיניו, לנביא אריאל שרוב חייו הופיע באולמות קטנים מול עשרות צופים, יש כיום עדת מעריצים גדולה ונאמנה. מדי שנה הם מתייצבים לטקס העלייה לרגל שלהם, מופע המחווה השנתי למאיר אריאל.
כמו באירועים הקודמים שנערכו לזכרו ולכבודו של אריאל, גם המופע אמש, בהפקת טומיקס ובניהולם האמנותי של מאיה פוגל ונועם פיינגולד, כלל שורה ארוכה של אמנים מובילים מכל קצוות הקשת המוזיקלית הישראלית שהתכבדו לחגוג את שיריו ומילותיו של אחד מהמאהבים הגדולים ביותר של השפה העברית.
אחד מהשיאים הראשונים של הערב היה ביצוע מצוין ומלא בפאתוס של בניה ברבי לאחד משיריו היפים ביותר של אריאל "מים מתוקים". אבל האנרגיות של ברבי היו רק הכנה להתפוצצות של ממש שהגיעה מגרונה של איה זהבי פייגלין, מיוצרות האינדי המשובחות בארצנו, שבזמן היריון מתקדם העניקה ביצוע עוצר נשימה, אולי העוצמתי ביותר של המופע כולו, ל"ירושלים של ברזל", גרסתו של אריאל לשירה המפורסם של נעמי שמר. אפילו רעש רקע ממקור לא ברור שנשמע באמפי במהלך השיר, לא הצליח לפגום בשירתה הזועקת ומועכת הלבבות של זהבי פייגלין.
"ירושלים של ברזל" בביצוע איה זהבי פייגלין במופע המחווה למאיר אריאל
(קרדיט: אסף מגל)
"שדות גולדברג" בביצוע לאה שבת במופע המחווה למאיר אריאל
(צילום: אסף מגל)
למעט נפילות בודדות, הרוב המכריע של המבצעים סיפקו אינטרפרטציות מוצלחות לשיריו הנצחיים של אריאל. קולה העמוק של זהבה בן העניק ל"ערב כחול עמוק" את הרומנטיות והחושניות המתבקשות, אסף אמדורסקי ביצע בחן רב את "טרמינל לומינלט" בעוד שחר אריאל, הבן של, הפתיע בביצוע מעולה ל"שיר כאב".
בערב עם כל כך הרבה מבצעים וביצועים, לא באמת ניתן לסקור שיר אחר שיר, אך ראוי להזכיר את קרן פלס שצללה כל כולה אל תוך "שלל שרב" היפהפה, את שולי רנד שבכישוריו הדרמטיים המופלאים הפך את "ארול" משיריו האניגמטיים ביותר של אריאל, למחזה קצר עמוס בג'סטות, ובעיקר את מירי מסיקה, שגנבה את ההצגה עם ביצוע מפתיע, תיאטרלי וטעון בהמון רגש ל"איך לפעמים אני".
להקת הליווי של ההופעה בראשותו של יהודה עדר עשתה עבודה מצוינת – והשכילה להעניק לכל אחד מהאמנים הרבים את הטון המוזיקלי הנכון עבורו. בלט במיוחד אמן כלי הנשיפה אייל תלמודי שביצועיו בסקסופון ובשאר הכלים הוסיפו גוון ייחודי לשירים. גם ההנחיה של יואב קוטנר הייתה יעילה, נעימה וזרמה היטב בשטף ההופעה.
מלבד ההוקרה למאיר אריאל, המופע ברעננה סימן גם את חזרתו הראשונה לבמה של נסיך הרוק הישראלי שלום חנוך שנעדר לאחרונה מהופעות בגלל עניינים בריאותיים. חנוך, שזכה כצפוי לתשואות אדירות ולסטנדינג אוביישן מהקהל, לא הרבה במילים ונמנע מלהתייחס למצבו. "שלום לכם, אם לא הייתם פה הייתם חסרים", הוא אמר בקצרה ומיד ניגש לשיר את הקלאסיקה "זרעי קיץ". תחילה הוא נראה מעט מהוסס ומתאמץ, אולי אף נרגש, אך ככל שהשיר התקדם הוא נפתח והתנועע בטבעיות על הבמה. בהמשך כשביצע יחד עם בתו רומי חנוך את הלהיט הסוחף של להקת תמוז, "סוף עונת התפוזים", הוא כבר שפך אנרגיות על הבמה – כאילו מעולם לא נעדר ממנה.
שלום חנוך מבצע את "זרעי קיץ"
(צילום: אליסף דעואל)
למרות ערב מהוקצע ואיכותי שעשה עם אריאל הרבה כבוד, ביקורת אחת שאינני יכול להתעלם ממנה היא סביב הבחירה הצפויה למדי של הרכב השירים שכלל בעיקר את להיטיו ושיריו המוכרים יותר של אריאל ("ירושלים של ברזל" שלא זוכה לרוב לביצועים בערבי מחווה - היה יוצא מן הכלל מוצלח במובן הזה). במופע שרץ כבר כל כך הרבה שנים, אפשר לסטות מעט מהתלם – ולהעניק במה גם לרגעי קסם פחות מוכרים מהרפרטואר העשיר של אריאל. כך למשל לא נרשמה אתמול ולו נוכחות אחת לשירים מאלבומו המופתי והמורכב של אריאל, "רישומי פחם", שדווקא זכו בעבר לטיפול של אמני ישראל באלבום מחווה מצוין במסגרת פרויקט "עבודה עברית". מעט יציאה מהקופסה בהכנת הפלייליסט הייתה יכולה לעשות רק טוב עם זכרו של האיש שיציאה מהקופסה הייתה ככל הנראה ציווי המסע של חייו.
"הולך בטל" בביצוע מוש בן ארי במופע המחווה למאיר אריאל
(צילום: אסף מגל)
