או-מיי-גאד! כפי שהייתה אומרת חברתנו ג'ניס, האימא של כל הסיטקומים, הלוא היא "חברים", חוגגת היום (א') 30 שנה לעלייתה. כן, חלפו שלושה עשורים בדיוק מאז הפציעו לראשונה על המסכים שלנו ששת הניו-יורקרים הצעירים, המצחיקים והמרגשים לפרקים - ושינו את פני הטלוויזיה לעד.
30 שנה זה המון זמן, אבל "חברים" מרגישה כאילו הייתה שם מאז ומעולם וכאילו לנצח היא תישאר לצידנו. ככה זה כשהשידורים החוזרים שלה בלתי-פוסקים וכשגם נטפליקס העניקה לה חיים מחודשים וקהלים חדשים. הפופולריות של הסדרה, שיצרו מרתה קאופמן ודייויד קריין, פשוט מסרבת לדעוך - תעיד על כך למשל הפעם שבה נטפליקס ארצות הברית הכריזה שבתחילת 2019 יוסרו 236 פרקי הסדרה מהפלטפורמה - ותוך זמן קצר החליטה לחדש את הפצתם תמורת סכום פעוט של 80 מיליון דולר לשנה. הפרקים אגב, הוסרו מהשירות בארצות הברית בתחילת 2020, אך למזלנו הגזרה המרה טרם נחתה בארץ הקודש - ועדיין אפשר להפיג את החרדה לזמן מה עם צפייה בפעם המיליארד ו-14 בעונותיה היפות והמצחיקות של הסדרה (פור ריל - יש מחקרים שתומכים בזה).
באופן מפתיע למדי, עם עלייתה בנטפליקס רבים מבני דור ה-Z התחברו לסדרה ולהומור שלה - למרות שהיא נחשבת רחוקה אלפי שנות-אור מהערכים המזוהים איתם. קיתונות מילים כבר נשפכו ועוד יישפכו על היעדר הייצוג המגוון בסדרה - כנראה שבשנות ה-90 הספיקו סדרות בודדות שמשלבות דמויות שחורות או להט״ביות, וגם על החיים הלא-סבירים בעליל שמנהלים גיבוריה חפרו לא מעט. צפינו ב"ברוד סיטי" ואין מצב שג׳ואי, שחקן שנע בין עבודות מזדמנות (פרסומת לגאדג'ט שפותח קרטון חלב, מחזמר שבו הוא מגלם את פרויד או צילומי סרט בווגאס שמבוטלים) - יכול לממן מגורים בדירה כזו בניו יורק, וזה עוד בלי לחשב את הבזבוזים בסנטרל פרק.
ועדיין דור Z נהר בהמוניו לצפות בצ'נדלר הסרקסטי (תנצב"ה מת'יו פרי, נזכור אותך תמיד), מוניקה הנוירוטית, ג'ואי רודף הנשים, רייצ'ל המפונקת, פיבי המטורללת, ורוס ש-אוי אלוהים, עוד נגיע אליו - מתאהבים, נפרדים, מתאהבים שוב, מתקדמים, מתפטרים ומקימים משפחות באחת הסדרות הגדולות והאהובות שהעולם ידע.
אבל אין מה לומר, ישנם כמה קווי עלילה שנכשלים כהוגן באותו מבחן שכולם שונאים: מבחן הזמן. אם אי-פעם נזכה לראות ריבוט של "חברים", יש לא מעט קטעים שכנראה, עם עלייתה של תרבות הביטול, יישארו על רצפת חדר העריכה במציאות של היום - ואולי טוב שכך. החל מכניעה לסטראוטיפים מגדריים, דרך הומופוביה או נרמול הטרדת מינית - הנה הרגעים וקווי העלילה שהיו מקנסלים את "חברים" לו הייתה משודרת היום.
"המטפלת" ממין זכר AKA המאני
אחד מהרגעים הכי שוברי-לב בסדרה התרחש בעונה התשיעית, כשרוס ורייצ'ל מחפשים בנרות מטפלת לאמה. וכשאנחנו כותבים מטפלת - אנחנו מתכוונים מטפלת, כי כשסנדי, המטפל הנפלא, נקלע לדרכם עם משחות שרקח בביתו וחבובות עם שיעורים לחיים - רוס מתקשה להתגבר על תסביך הגבריות של עצמו והשניים מפטרים אותו. במהלך הפרק מחפשים הגברים חלופה מגדרית לאיזה מקצוע נשים לא יכולות לעשות כמו שגברים לא יכולים להיות מטפלים. הם מסתבכים ובצדק - כי אין פה צדק.
אולי בניינטיז תפקידים מגדריים היו IN, או אולי פשוט הם לא רצו לשלם לסנדי 30 אחוז יותר משכורת - אבל בצפייה חוזרת היום הפרק הופך כולו לקרינג' שאי-אפשר שלא לקוות שייגמר אחרת (#צדק_לסנדי!) ואיך אמר פעם איש חכם? רק גברים שבטוחים בעצמם ילבשו חולצה בצבע סלמון. אז יאללה רוס, הגיע הזמן שתתקדם ותבין שגבר יכול לעבוד עם ילדים, שהילד שלך יכול לשחק בברביות ושג׳ואי בהחלט יכול ללכת עם תיק צד יוניסקס.
הפאט-שיימינג של מוניקה הצעירה
בואו רגע נשים את זה על השולחן: אם אתם יוצרים קומדיה ומישהו לובש חליפת שומן - כנראה שאתם עושים משהו לא בסדר. אבל היי, בכל זאת אנחנו מדברים על סדרה שצולמה לפני שלושה עשורים, ואיזה מצחיק זה שיש נשים שמנות, לא ככה? ההגחכה שעושים למוניקה הצעירה בסדרה שגם ככה מקדשת אידיאל יופי לא סביר (נזכיר שאפילו ליסה קודרו העידה שקורטני קוקס וג'ניפר אניסטון שכיכבו לצידה גרמו לה להרגיש שמנה) היא פוגענית ובעלת פוטנציאל לעשות נזק רב לצופות, אבל יותר מהכול - היא פשוט לא מצחיקה.
אז ברכות למוניקה שהצליחה לרדת במשקל ולמצוא את גבר חלומותיה (לפחות פרק ה"מה אם" חשף בפנינו שהזיווג שלהם כנראה משמיים והם היו מסיימים זה בזרועותיה של זו ולהפך גם בגרסת הפלאס-סייז - כמה פלאס-סייז? צ'נדלר מתמזמז עם הספה כי הוא התבלבל! אלגנטי). אבל בעולם שבו ג'ולס לברון - אתם אולי מכירים אותה בתור הבחורה של "ורי דמיור, ורי מיינדפול" - היא הדבר הכי לוהט בטיקטוק ומקבלת שיתופי פעולה עם חברות מובילות, נראה שאפשר ורצוי לוותר על חליפת השומן.
אגב, הפאט-שיימינג מסתתר גם בדמותו הנוכחת-לא נוכחת של Ugly naked guy - הבחור המכוער הערום בתרגום חופשי, שמתגורר בבניין מול דירתה של מוניקה ושהחבורה משום מה מציצה לו לדירה בעקביות. בפרק הפלאשבק שבו פיבי גרה עם מוניקה, היא מציינת כי "הבחור הערום החמוד ממול ממש מתחיל להעלות במשקל" - והופ בהפרש של כמה קילוגרמים הגענו מ"חמוד" ל"מכוער".
פאולו מטריד מינית את פיבי, אבל הסדרה בוחרת לעסוק בזה שהוא לא נאמן לרייצ'ל
הימים הם ימיה הראשונים של "חברים", עונה ראשונה, פרק 12, אם נדייק. רייצ'ל יוצאת עם חתיך איטלקי שאותו מצאה, כמה נוח, בבניין שלה בזמן הפסקת חשמל שהחשיכה את כל העיר. פאולו, אותו חתיך, מגיע למסאז' אצל פיבי שהיא כמובן מעסה במקצועה, ובמהלך המסאז' חושף בפניה את איבר מינו ולופת את ישבנה - הטרדה מינית לכל הדעות.
פיבי באף שלב לא מתייחסת למה שעברה כהטרדה או תקיפה, אלא כ"פאולו התחיל איתי". אם אלו היו דרכים לגיטימיות להתחיל עם מישהי בשנות ה-90, תודה לאל הטוב שהרסנו את הרומנטיקה! בסצנה אחרת כשהיא מבשרת על המקרה לרייצ'ל, היא עוד מגדילה לעשות ומתנצלת: "אני זאת שהוא התחיל איתה", האשמת הקורבן מתחילה מבפנים. אין ספק שבעיניים מודרניות הפרק הזה היה צריך לעבור ניעור רציני.
איך תזהי דגלים אדומים במערכת היחסים? רוס גלר
במשך עונות הסדרה צויר רוס כאילו הוא הגבר המושלם: נאה, עם ראש על הכתפיים, אבא מסור ואיש עם חלומות על אהבה גדולה. אבל הגיע הזמן להודות באמת - כמות הנורות האדומות שהוא מדליק היום היו גורמות לך לחשוש לחברתך הטובה שיוצאת עימו.
בראש ובראשונה זה נמצא באובססיביות שלו לרייצ׳ל, ההתנהגות הזו שגורמת להם להיפרד כי הוא קנאי לה - קנאי לזמן שלה כשהיא מתחילה להגשים את עצמה בעבודה, וקנאי למערכת היחסים האפלטונית שלה עם מארק. זה כמובן ממשיך ללילה שבו הוא שוכב עם הבחורה מחנות הצילום. עזבו אתכם אם הם היו בהפסקה או לא - היא לא יכולה לבלות עם מארק כשאתם יחד, אבל אתה יכול לשכב עם בחורה אחרת בערב שנפרדתם? ושלא נדבר בכלל על ההחלטה לא לגלות לרייצ'ל שהם עדיין נשואים, למרות שהבטיח לדאוג לזה.
אז כן, רוס הוא חבר טוב ובמובנים רבים הוא חמוד להחריד - אבל בואו נודה באמת, לא הייתם חושבים פעמיים לפני שהייתם יוצאים עם בחור שהתגרש שלוש פעמים לפני שהוא הספיק לגעת בקיר?
הגישה המתירנית-משהו כלפי ניצול יחסי מרות
עם התקדמות הסדרה לעבר עונה 7, רייצ'ל עושה חיל בעבודתה בראלף לורן ואף זוכה להעסיק לעצמה עוזר אישי. במקום לבחור בהילדה, אישה "משעממת ומושלמת לעבודה", כפי שמגדירה זאת רייצ'ל בעצמה, היא בוחרת ב"ממתק" (הגדרה נוספת שלקוחה מאותו פרק) חתיך בן 24 לתפקיד. במהירות הבזק כמובן השניים פוצחים במערכת יחסים רומנטית - היא כמובן הבוסית שלו, ונקלעים לשלל שאנניגנז כמו זה שרייצ'ל שולחת למחלקת משאבי אנוש הערכת עובד שבה היא מציינת שהוא "מצטיין בלהוריד את החזייה שלה ללא השגחה", ממש "מד-מן" של שנות ה-2000 המוקדמות. יש לציין שגם לפני שהשניים מתחילים לצאת רייצ'ל מחטטת בחפציו האישיים, מסניפה את בגדיו ובכללי משדרת התנהגות סטוקרית.
את אותה גישת "איזה צחוקים זה ניצול יחסי מרות", ניתן למצוא גם במערכת היחסים של רוס בכובע המרצה ואליזבת הסטודנטית בת ה-20 שלו. כרגיל "חברים" מקפידה להתייחס לטפל ולא לעיקר, כשהפוקוס הוא פער הגילים בין השניים (אספקט שמועצם כשרייצ'ל מתחילה לצאת עם אביה של אליזבת, ברוס וויליס שמפציע בתפקיד אורח) ולא בבעיה המוסרית שבבסיס.
הגישה המתירנית-משהו כלפי גילוי עריות
ייתכן שאפשר להתייחס לסעיף הזה גם כהוכחות נוספות בקייס נגד רוס, הוא באמת משהו מיוחד. בעונה האחרונה רוס משתף סיפור על הנשיקה הראשונה שלו עם רייצ'ל כשהיא ומוניקה הגיעו לבקר אותו ואת צ'נדלר בלימודים. רוס משתף שהיא שכבה על המיטה שלו מתחת לערמת מעילים והוא נישק אותה, אך כעבור כמה רגעים מתגלה שמי שהייתה מתחת לערמת המעילים (או "הייתה ערמת המעילים", כלשונה) היא מוניקה, ושרוס - אחיה, בואו לא נשכח - היה הנשיקה הראשונה שלה.
זו לא פעם ראשונה שרוס מוצא עצמו בסיטואציה אינטימית עם מישהי שקרובה אליו קרבת דם. בעונה 7, דוגמנית העל דניס ריצ'רדס מתארחת בתוכנית כבת דודתם של רוס ומוניקה, ורוס, שנמשך אליה (ובכן, מי לא יימשך לדניס ריצ'רדס), מפרש לא נכון את התנהגותה - ומחליט לנשק אותה. באופן מפתיע עניין בת הדודה הלוהטת הוא קו עלילה די נפוץ בטלוויזיה האמריקנית, פרק בנושא אפשר למצוא גם ב"מופע שנות ה-70", או ב"משפחת סימפסון" כשמתגלה שיסוד המחלוקת בין העיירה ספרינגפילד ליריבתה שלביוויל הוא שבאחרונה רצו להתיר נישואים בין בני דודים ומייסד ספרינגפילד התנגד. אז אולי זה פשוט פטיש משונה של ארצות הברית ורוס הוא רק נפגע מזדמן. כך או כך - איכ.
הומופוביה, טרנספוביה ומה שביניהם
אם אתם צעירים נהנתניים שחיים בעיר התוססת בעולם בשנות ה-90, נראה שאין סיכוי שאף אחד מכם לא הומו. אבל בסדר, בואו נתקדם. יש לציין שלזמנה, הסדרה הייתה פורצת דרך בתחום הנראות הלהט"בית - כשהציגה חתונה בין שתי נשים (קרול, אשתו לשעבר של רוס, ובת זוגה סוזן). אבל הזמנים השתנו, ובראייה לאחור יש כל מיני סצנות, אמירות וליהוקים שלא באים טוב בעין - גם מערכת היחסים של קרול וסוזן הפכה בעיקרה לפאנצ'ליין שאין בו אמירה מעבר ל"חחח, לסביות".
היחס ל"אביו" של צ'נדלר, שמגלמת השחקנית קתלין טרנר, הוא עוד דוגמה קלאסית לבעייתיות בהתייחסות לקהילה בסיטקום. בעוד בסדרה לא הובהר באופן חד-משמעי אם ההורה של צ'נדלר הייתה קרוס-דרסרית או טרנסג'נדרית, בחלוף השנים, קאופמן היוצרת הבהירה כי מדובר באישה טרנסית והודתה כי להתייחס אליה כזכר הייתה טעות. עם עלייתה של פוליטיקת הזהויות - היו שהביעו מחאה גם על כך שבחרו באישה סיסג'נדרית שתגלם אישה טרנסית.
בסצנה שבה החברים חושפים סודות אפלים זה על זה, רוס חושף שצ'נדלר נישק בטעות גבר באטלנלניק סיטי. גבר שמנשק גבר נחשב בעיניי התסריטאים ב"חברים" כל כך מביך - שכל סוד אחר שנחשף באותו סיקוונס נפתר ב"אחי, אתה נישקת גבר". חברים (תרתי משמע!), מיניות היא ספקטרום, כולנו אנשים בוגרים - בואו נתקדם.