במוזיאון העיר חיפה נפתחה היום (ה') התערוכה "בארי" של הצלם מיכה בריקמן, שמספרת את סיפורו של הקיבוץ שספג את הפגיעה הקשה והחמורה ביותר באותה שבת שחורה. "התערוכה הוקמה בתוך שבועות ספורים, תוך כדי המלחמה", מסביר יותם יקיר, מנכ"ל מוזיאוני חיפה, על התערוכה שתהיה פתוחה לקהל הרחב במשך שלושת החודשים הקרובים. "יש לתערוכה הזאת חשיבות אמנותית, אבל יש לה חשיבות ציבורית ואפילו מוסרית מהמעלה הראשונה".
קיומה של התערוכה היה מובן מאליו עבור אוצרת המוזיאון, יפעת אשכנזי, שאחרי ההתאוששות מההלם הראשוני קיבלה החלטה להגיב למצב בדרך אמנותית. "נוצר חיבור טוב עם מיכה, והיה לי ברור שהתמונות שלו יהיו שונות מאלה שראינו בערוצי החדשות. שהן מביאות איתן משהו יותר אישי, רגשי. הקמנו תערוכה בלו"ז שלא קורה בדרך כלל. זה היה פחות מחודש של טירוף. אתגר מטורף".
בריקמן קיבל אישור כניסה לשטח קיבוץ בארי כשבוע לאחר הטבח שאירע בעוטף. במשך ימים ארוכים תיעד את הקהילה בבארי, שנמצאת במלון בים המלח ואת ההרס והחורבן שידע הקיבוץ שלהם. "הוזמנתי על ידי אור ילין, הבן של חיים ילין, במטרה לייצר חומרים לטובת הסברה, לספר את הסיפור של בארי", מספר בריקמן, שמצלם מאז גיל 17.
"הגעתי לים המלח ומצאתי כאוס מוחלט, מקום שבכל יום יצאו ממנו הלוויות. אך לצד האסון הכרתי קהילה מדהימה. התערוכה והסיפור לא היו מסופרים בצורה כזאת לולא הייתי מכיר קודם את הקהילה ורואה בעיניים את ההרס הנורא בקיבוץ. הגעתי ביום שפתחו את בית הדפוס בקיבוץ, ראיתי הרס וחורבן. הגעתי לשטח צבאי סגור על כל המשתמע מכך.
"ביום הראשון אני בכלל לא בטוח שאני צילמתי, זה האדרנלין שמצלם, זה מה שמלווה אותך. אתה רואה מכוניות שבורות, הרס מוחלט, ואתה מתעד את זה כי זה התפקיד שלך. ואז אתה חוזר הביתה, פותח את המחשב ורואה שצילמת קהילה שלמה. הסיפור הוא הוא לא רק ההרס בקיבוץ, יש אנשים מאחורי הסיפור הזה. מצאתי את עצמי חוזר לקיבוץ פעם אחר פעם. בפעם השנייה אתה מתחיל להרגיש, הולך ומצלם. רואה בממ"ד רימוני יד שהמחבלים השאירו, בתים שפוצצו על ידי חבלנים, אלבומי תמונות של המשפחות שגרו שם, ואתה מנציח את זה".
"בארי" מציגה כ-23 צילומים, חלקם צולמו ב-360 מעלות ובאמצעות רחפן. דרך משקפי VR (מציאות מדומה) ניתן אף לראות את הקיבוץ כולו במבט מלמעלה, ולהיחשף להרס הרחב. "בריקמן תיעד את המקום ההרוס אחרי הטבח בצילומים שזועקים את מה שקרה", מסביר יקיר. "אך התערוכה רומזת גם את גן העדן שהיה הקיבוץ לפני השבת השחורה. למרות התופת, ההרס והשכול, הקיבוץ ישוב להיות גן העדן שהיה. כולנו חייבים להאמין בכך".
