מבין עשרת הסרטים שיתמודדו הלילה (בין ראשון לשני, 3:00) על פרס האוסקר לסרט הטוב ביותר, המועמד המפתיע ביותר הוא הסרט היפני "הנהגת של מר יוסוקה" (Drive My Car). זו הפעם הראשונה ב-94 שנות קיומו של הטקס שסרט יפני מועמד לפרס הסרט הטוב ביותר. ריוסוקה המאגוצ'י הוא הבמאי היפני השלישי שמועמד לפרס על עבודתו. בפעמים הקודמות היו אלו שתי יצירות מופת: "אישה בחולות" (1964) של הירושי טשיגהארה, ו"ראן" (1985) של אקירה קורוסאווה. סרטו של המאגוצ'י ראוי להסתופף בחברתם. "הנהגת של מר יוסוקה" מועמד גם לפרס על תסריט מעובד (לסיפור קצר של הרוקי מורקמי), ולפרס היחיד שבו הוא צפוי לזכות - לסרט הזר. אם אכן יזכה בפרס זה, זו תהיה הזכייה השנייה של יפן (אחרי "פרידות", סרטו הסנטימנטלי של יוג'ירו טאקיטה מ-2008).
"הנהגת של מר יוסוקה" – טריילר
לכאורה אין סיבה להיות מופתעים שהפקה זרה שאינה דוברת אנגלית הסתננה לרשימת המועמדים לפרס הסרט הטוב. אומנם זה לא קורה הרבה, אבל נדמה שעם דעיכת הקולנוע המסחרי האמריקני, קצב ההסתננות הולך וגובר. מאז תחילת שנות ה-2000 ראינו את "נמר דרקון" (אנג לי, 2000), "אהבה" (מיכאל האנקה, 2012), "רומא" (אלפונסו קאורון, 2018), וכמובן הזכייה הסנסציונית של בונג ג'ון-הו הדרום קוריאני על "פרזיטים" (2019). גם בהשוואה לסרטים אלו המועמדויות של "מר יוסוקה" מפתיעות במיוחד. זו לא רק המשוכה של "סרט יפני", אלא היותו באורך שלוש שעות, הקצב האיטי, הטון המאופק. היותו סרט רב-רבדים ועומק, הפונה לקהל שאופקיו התרבותיים לא עוצבו באופן בלעדי מול תוצרי הבידור הפופולרי האמריקני.
לביקורות סרטים נוספות:
"הנהגת של מר יוסוקה" הוא עיבוד למורקמי המתבסס בעיקרו על הסיפור הקצר "תנהגי במכונית שלי" (וכן, במידה פחותה, על "שחרזדה" ו"קינו"). כולם אוגדו בקובץ הסיפורים "גברים ללא נשים" (יצא לאור ביפן ב-2014, ובעברית בהוצאת כנרת, זמורה ב-2021). "תנהגי במכונית שלי" נפרש בתרגום לעברית על פני 35 עמודים, ואילו סרטו של המאגוצ'י אורך, כאמור, שלוש שעות. מוראקמי זכה ללא מעט עיבודים מאז 1981 – לקולנוע, תיאטרון, מוזיקה, מיצג מולטימדיה ואפילו משחק מחשב. המשמעותי שבעיבודים הקולנועיים, לפחות עד הסרט הנוכחי, היה "בערה" (2018) סרטו היפה של הבמאי הדרום קוריאני לי צ'אנג-דונג.
לעיבוד הנוכחי יש עומק ונפח הנובעים משילוב התכנים שהיו במקור הספרותי (ושאורגנו בתסריט באופן ליניארי יותר), והתוספות המשמעותיות של המאגוצ'י המעגנות אותו בתהליכי היצירה של עולם התיאטרון, תקשורת של שפה וגוף בין שחקנים, והתכתבות עשירה להפליא עם "הדוד וניה" של אנטון צ'כוב. את המקור הספרותי של מורקמי לא חייבים להכיר לפני הצפייה בסרט (למרות שמעריציו בוודאי לא יוכלו להרשות לעצמם לפספס את הסרט), אבל ללא היכרות עם תמות האכזבה וההשלמה ב"הדוד וניה" יכולת ההערכה של "הנהגת" תהיה בהכרח מוגבלת (הקוראת מירי רגב מוזמנת לוותר).
בחלקה הראשון של העלילה מוצגת מערכת היחסים של יוסוקה קאפוקו (הידטושי נישיג'ימה) במאי ושחקן תיאטרון, ואשתו אוטו (רייקה קירישימה), תסריטאית בסדרות טלוויזיה. הקרבה ביניהם מומחשת ברגעים בהם המגע האינטימי מוביל למעורבות שלו בתהליך היצירה שלה. ובכל זאת, עולה השאלה לגבי מידת היכולת להכיר את מחשבותיו ואת רגשותיו העמוקים של האדם שאיתו אתה חולק את חייך. הגלאוקומה שתתגלה באחת מעיניו של יוסוקה, לאחר שיהיה מעורב בתאונת דרכים קלה, מסמלת את הקושי המתפתח ביכולתו להכיר באמת את אשתו.
בין הבעל והאישה רובץ אסון שהתרחש שנים לפני אירועי הסרט - מות בתם הקטנה והיחידה. אוטו לא הייתה מעוניינת להיכנס שוב להיריון, ויוסוקה, שלא רצה לאבד אותה, כיבד את רצונה. בנוסף הבעל מגלה כי אשתו שוכבת עם קוג'י טקאטסוקי (מסאקי אוקדה), שחקן צעיר ונאה שמופיע בסדרת הטלוויזיה שהיא כותבת. ביום שבו נדמה כי אוטו עומדת לומר דברים שתהיה להם השפעה מכריעה על המשך חייהם הזוגיים, היא מתה מדימום מוחי. יוסוקה נותר עם המטענים של חרטה ואי-ידיעה.
מכונית הסאאב 900 האדומה והישנה של יוסוקה משמשת אותו לא רק ככלי תחבורה אלא כחלל אינטימי שבו הוא משנן את הדיאלוגים של "הדוד וניה", המחזה שאותו הוא מביים ובו הוא משחק בתפקיד הראשי. אשתו הקליטה עבורו על קסטת טייפ את הטקסט של כל הדמויות, מלבד זה של הדמות שהוא מגלם. כך, בעודו נוהג ברכב, הוא מנהל איתה דיאלוג שבו הוא עונה לה כ"וניה". תהליך שינון זה מקבל משמעות נוספת לאחר מותה, והופך לדיאלוג היחיד שהוא יכול להמשיך לקיים איתה. אך המוות שלה מביא אותו לכדי שיתוק - המילים שהוא אומר על הבמה משתבשות וההצגה נפסקת.
שנתיים לאחר מכן יוסוקה מוזמן לביים את "הדוד וניה" בהירושימה. שיטת העבודה הייחודית שלו (וגם של המאגוצ'י עצמו) היא להשתמש בשחקנים מארצות שונות, הדוברים שפות שונות, ומתקשרים על הבמה מבלי להבין את המילים שנאמרות - פעולה שבה התגובה נעשית באופן ישיר ועמוק לגופו של השחקן. העיקוף של השפה כמכשיר תקשורת ישירה מונע על ידי האמונה של המאגוצ'י בדבר היכולת להגיע לאמת רגשית ייחודית.
הפעם יוסוקה לא מגלם את התפקיד של וניה כי הוא מודע וחושש מהאופן שבו "השורות שלו (של צ'כוב) מוציאות ממך את האני האמיתי", אבל קוג'י, השחקן שאיתו אוטו בגדה, מצטרף להפקה וחרף גילו הצעיר יוסוקה נותן לו את התפקיד שהוא עצמו גילם.
בתקופת החזרות יוסוקה נדרש, מטעמי ביטוח, להפקיד את ההגה של מכוניתו בידיה של נהגת מקצועית וצעירה בשם מיסאקי (טוקו מיורה). הוא ממשיך לחזור על הטקסט במהלך הנסיעה, והיא נחשפת לדיאלוג הפנימי/חיצוני שלו דרך מילותיו של צ'כוב. הנוסע והנהגת הם שני אנשים החיים עם תחושות אשמה ורגשות אמביוולנטיים כלפי הדמויות המשמעותיות ביותר שהיו בחייהם. שני אנשים שבמרחב הסמלי של המכונית פונים לאותו כיוון ונעים לאותו יעד. זה לא סיפור על התגברות המושגת באמצעות "נחמה רומנטית" בין גבר בגיל העמידה ואישה צעירה, אלא על מסע משותף שאולי יאפשר הקלה בתחושת האשמה.
השנה קובע מעמדו של המאגוצ'י בשורה הראשונה של במאי יפן. הבמאי בן ה-43 סיים את לימודיו ב-2008, וביים לסירוגין סרטים עלילתיים ותיעודיים. הוא זכה לתשומת הלב ולהערכה של הביקורת העולמית ב-2015 על סרטו העלילתי החמישי Happy Hour, דרמה באורך 317 דקות על ארבע נשים בשנות ה-30 המחשבות מחדש את מסלול חייהן. "אסאקו 1 ו-2" (2018) על אישה צעירה שאהובה נעלם, ושנים אחר כך נכנסת למערכת יחסים עם גבר בעל מראה זהה ואופי שונה. ב-2021 הוא ביים את סרט האנתולוגיה הדרמטי-רומנטי "גלגל המזלות" שזכה בפרס דוב הכסף בפסטיבל ברלין, ו"הנהגת של מר יוסוקה" שזכה בפרס התסריט בתחרות של פסטיבל קאן. בהקפדתו המדודה "הנהגת" יאתגר את הצופים חסרי הסבלנות. אלו מבין כלל צופיו שיזהו משהו ממסעו של גיבור הסרט בחייהם, צפויים לחוויה מרגשת במיוחד.
