בעונה החדשה וה- 12 במספר, של "אימה אמריקאית" מככבת אמה רוברטס, שחקנית שראיין מרפי, שיצר את הסדרה עם בראד פולצ'ק, ליהק גם בעונות קודמות. אבל השם שמרוח על כל הפוסטרים, הטיזרים ומופעי היחצנות הוא קים קרדשיאן, קונגלומרטית הריאליטי, שקיבלה תפקיד לא גדול, אם לשפוט על פי הפרק הראשון. אין לי מושג, אבל אני מוכנה להמר כמה מצופי הסדרה התיישבו מול המסך כשהם סקרנים יותר באשר לשאלה איך קרדשיאן תצלח את מבחן המסך שלה כשחקנית: יותר מאלה שיתיישבו מולה מתוך עניין בסדרה עצמה.
אימה אמריקאית: רגישות גבוהה - טריילר
(קרדיט FX)
התשובה, אגב, היא שקרדשיאן משחקת בכלל לא רע תפקיד שמלכתחילה די הלם את מידותיה: היא שיבון, אשת יחסי הציבור הפושרית של אנה אלקוט (רוברטס), שחקנית שהצליחה לפרוץ מתפקידי ילדים לסרט אימה מצליח למבוגרים. שיבון הוא מסוג היחצניות היוקרתיות שמציעה לאנשים שמתווכחים איתה בטלפון למצוץ את הדגדגן שלה, אבל היא גם יודעת להיות החברה הכי טובה של אלקוט, אותה היא פגשה לראשונה בקבוצת תמיכה של נשים בטיפולי פוריות. קרדשיאן מחזיקה את הדמות שלה ארי גולד סטייל, אמינה וטבעית להפליא, באופן שגורם לי אפילו לקוות שהתפקיד שלה יגדל בהמשך העונה. גם אם על פניו מדובר בגימיק פופי, מהסוג של ליידי גאגא בעונה החמישית, לפחות הבחירה מוכיחה את עצמה כנכונה הפעם.
לביקורות טלוויזיה נוספות:
"אימה אמריקאית: רגישות גבוהה" (American Horror Story: Delicate), היא העונה הראשונה שמבוססת על עלילתו של ספר - רומן האימה של דניאל ולנטיין, Delicate Condition, שהוא מעין עיבוד מודרני ל"תינוקה של רוזמרי". במקביל לנסיקת הקריירה שלה, אלקוט עוברת טיפולי פוריות, אבל משתכנעת שאשה מסתורית כלשהי מנסה למנוע ממנה להרות. היא הולכת ונלכדת בבועת אימה כשאיש אינו מאמין לה, כולל בעלה האוהב, דקסטר (מאט זוקרי, "האשה הטובה", "בנות גילמור"), והגבול בין פראנויה למציאות הולך ומיטשטש. היילי פייפר ("סיפור פשע אמריקאי: מוניקה לוינסקי") היא השואוראנרית בעונה הזאת, והיא גם האדם הראשון שמרפי משחרר עבורו את העמדה מאז עליית הסדרה לאוויר לראשונה, בשנת 2011, שעלתה אצלנו אתמול (ד') ב-yes.
2 צפייה בגלריה
קרדשיאן מחזיקה את הדמות שלה בצורה אמינה וטבעית להפליא. מתוך "אימה אמריקאית: רגישות גבוהה"
(צילום: באדיבות yes)
קים קרדשיאן אולי הצליחה להביא צופים ל"אימה אמריקאית", אבל בכלל לא בטוח שהיא תצליח גם להשאיר אותם שם. מרפי אולי מחוץ לתמונה אבל הקלקולים שמזוהים איתו מאפיינים גם את העונה הזאת. "אימה אמריקאית: רגישות גבוהה" נשענת בכבדות על אמצעים צורניים שאמורים לייצר מתח ואימה במקום לייצר עלילה ודמויות. הבעיה היא שהצופה, בטח זה שמורגל לז'אנר, מזהה אותם מתוך שינה וספק אם הם יפעלו עליו. מוזיקה דרמטית, קלוזאפים דרמטיים ומצלמה זזה במהירות מייצרים בעיקר קלישאות ריקות כשאין להם בשר עלילתי להיאחז בו. בובות שזזות ממקום למקום בכוחות עצמן, דמויות מסתוריות שצצות שוב ושוב במקומות בלתי צפויים פלאשבקים מאיימים ותחקיר מזעזע בכל מה שקשור בתהליכי הפריה חוץ גופית (רופא שמייצר את נרות הפרוגסטרון למטופלת שלו בעצמו? ומגיש לה אותם באריזה של בונבונירה? תעשו לי טובה), היו עשויים להיחשב לפארודיה מוצלחת אלמלא היו מלוטשים ונוצצים כל כך, כדרכו של מרפי בקודש.
הדרך שעשתה "אימה אמריקאית" מסדרת באזז מדוברת ומעוררת התרגשות לסדרה שהיא צל חיוור של ז'אנר האימה עדיין נמשכת – החוזה שלה מבטיח לה לפחות עוד עונה אחת. מקפיצת הכריש שלה היא נחתה מזמן, אבל מי יודע אילו בעלי חיים נוספים מזמן לה העתיד. אבל אם קים קרדשיאן תספיק להשתמש בה כקרש זינוק כדי לחלוש על תחומים נוספים בחיינו, מי יודע, אולי לא הכול היה לשווא.
