אחרי שקטף את "דקל הזהב" בפסטיבל קאן האחרון, סרטו של הבמאי השבדי רובן אוסטלונד, "משולש העצבות", גרף הלילה (בין שבת לראשון) ארבעה פרסים בטקס האקדמיה האירופית לקולנוע ה-35, שהתרחש ברייקיאוויק, בירת איסלנד, כולל פרס הסרט האירופי המצטיין. מדובר בתשובה של אירופה לאוסקר.
"משולש העצבות" הוא סאטירה חברתית מבריקה ושנונה על קפיטליזם ומעמדות חברתיים, עולם האופנה והאינסטגרם, שמתרחשת בחלקה בספינת תענוגות של האלפיון העליון.
אוסטלונד זכה בפרס הבימוי והקדיש את הפרס לכוכבת הסרט - שארלבי דין, שהלכה לעולמה בחודש אוגוסט האחרון במפתיע בגיל 32. "דבר עצוב קרה. כשאתם צופים בסרט תשימו לב להופעתה של שארלבי", אמר אוסטלנד. היוצר המחונן עוטר גם בפרס התסריט ובמעמד קבלתו הודה לאשתו, שלדבריו "שמעה במשך שעות רבות בדבר התסריט". בנוסף לפרסים שקטף אוסטלונד, זלאטקו בוריץ', שגילם בסרט את המיליונר הפלספן והמשעשע, הוכתר כשחקן המצטיין.
בפרס השחקנית המצטיינת זכתה ויקי קריפס על גילום הקיסרית אליזבת הידועה בכינוייה סיסי בסרט "קורסאז'". קריפס שלא הגיעה לאירוע הודתה על הכבוד באמצעות הזום בקול חנוק מדמעות. היא הקדישה את הפרס ל"כל הנשים בכל מקום בעולם שצריכות שישמעו ויראו אותן כדי שהפצעים שאנו נושאות אותן כל כך הרבה שנים יחלימו". למרבה הצער, השנה לא היו נציגים מישראל ברשימת המועמדים.
עוד במדור קולנוע:
הטקס הפגין הפעם מודעות חברתית ופוליטית מפותחת, מעידוד שמירה על איכות הסביבה (כולל ויתור על השטיח האדום המסורתי) ועד תמיכה ביוצרי קולנוע אוקראינים. אחד הצופים באולם נופף בדגל אוקראינה והקהל נעמד על רגליו והריע בתשואות רמות.
במהלך הערב הוענק גם פרס מפעל חיים לבמאית הגרמניה הנחשבת ופורצת הדרך מרגריטה פון טרוטה ("הכבוד האבוד של קתרינה בלום", "רוזנשטראסה"), שחגגה השנה את יום הולדתה ה-80. "כשהבטתי ברשימת הזוכים בפרס מפעל חיים גיליתי שרק שתי נשים לפני זכו בו", אמרה. "עכשיו אני השלישית. הזמן של הנשים התחיל עכשיו".
פרס על "הישגים בקולנוע העולמי" הוענק לבמאי הפלסטיני יליד נצרת אליה סולימאן (62), יוצר מוערך ויקיר פסטיבל הקולנוע הבינלאומיים. סרטיו האישיים מתברכים באסתטיקה מסוגננת, בסגנון אישי מובהק ובהומור נהדר, המושפע מבאסטר קיטון ומז'אק טאטי. זאת הפעם ראשונה שבמאי פלסטיני זוכה בפרס הזה. סרטו הארוך הראשון של סולימאן, "כרוניקה של העלמות" (1996), עוטר בפרס סרט הביכורים המצטיין בפסטיבל ונציה. סולימאן שיחק כאן את עצמו - במאי סרטים שחוזר לנצרת אחרי גלות ממושכת בניו יורק, ויוצא למסע חיפוש ברחבי ישראל אחרי הזהות שלו ואחרי נושא לסרט. בסרטו השני, "התערבות אלוהית" (2002) הסרקסטי והזועם, שנעשה על רקע אינתיפאדת אל אקצה, הוא גילם במאי פלסטיני שמתרוצץ בין אביו החולה בירושלים לבין אהובתו ברמאללה ונאלץ להתמודד עם מחסומי צה"ל. "התערבות אלוהית" גרף את פרס חבר השופטים בפסטיבל קאן, ואת פרס התסריט המצטיין בטקס האקדמיה האירופית. גם סרטיו הבאים התחרו בקאן: "הזמן שנותר" (2009) המסתמך על זיכרונות אביו ומביא את סיפורה של משפחה ערבית מנצרת, החל מ-1948 ו"זה חייב להיות גן עדן" (2019) - שם סולימאן הופיע שוב בתפקיד עצמו משוטט בערים שונות בעולם ומוצא בהן מקבילות לא צפויות למולדתו.
בדברי התודה, אמר סולימאן: "כל סרט הוא המתנה ארוכה לכסף, אז תודה לאנשים שעזרו לי במהלך השנים והצילו אותי. תודה גם לאשתי יסמין שהיא זמרת ומלחינה שלא רק תורמת ליצירתי אלא גם קוראת את התסריטים שלי ואומרת איזה סצנות לזרוק לפח".
האקדמיה האירופית חנכה השנה את "חודש הקולנוע האירופי" - החל מ-13 בנובמבר מוצגים מבחר סרטים נבחרים, חדשים וישנים, ב-35 ארצות ברחבי היבשת. גם ישראל כלולה ברשימה וסינמטק תל אביב נבחר להיות המוסד שישתתף בפרויקט. בשבוע הקרוב תתקיים בסינמטק התל אביבי הצצה לקולנוע נורדי 2022, כולל מחווה לאוסטלונד וכן הקרנה של מקבץ סרטים של בימאיות איטלקיות מהעשור האחרון.
