מעטים הסופרים שניתן לומר עליהם כי בראו אייקון תרבות. ג'יי קיי רולינג היא בהחלט אחת מהם. עם מעל 500 מיליון עותקי "הארי פוטר" שנמכרו עד היום והמוני ילדים שהתחילו או חזרו לקרוא בזכותם, שמה הפך למעין אבקת קסם ספרותית שכל דבר שהיא נוגעת בו מעורר ציפייה והתרגשות. עכשיו, 15 שנה לאחר שיצא הספר האחרון בסדרת הקוסם הפופולרית, חוזרת רולינג למדף ספרי הילדים עם הרפתקה חדשה: "ג'ק וחזיר חג המולד", ולמרבה הצער הציפיות רחוקות מלהתגשם.
מאז שהיה פעוט, לא נפרד ג'ק מבובת החזיר שלו, מרזיר - שותפתו למשחקים, להרפתקאות ולרגעי כאב כתוצאה מגירושי הוריו והמעבר לעיר זרה. לכן כשמריבה עם אחותו החורגת מסתיימת בהשלכת מרזיר לכביש המהיר, עולמו חרב עליו. ג'ק מגלה שבליל חג המולד יכול ילד אמיתי להיכנס לממלכת איבוד, שאליה מגיעים כל החפצים האבודים שנגרסים בסופו של דבר על ידי המאביד האכזר. יחד עם הצעצוע החליפי חגזיר, הוא יוצא להשיב את חברו, לפני שיהיה מאוחר.
תחילת הסיפור מוצלחת מאוד. תיאור התהוות היחסים בין ג'ק למרזיר - האינטימיות שמובעת דרך מקומות המחבוא החמימים שג'ק מסדר לו וההקבלה בין שיברונות הלב שהוא חווה להתרפטותו של חזיר הבד - משקף באופן נוגע ללב את המשמעות העמוקה של צעצוע אהוב בחייו של ילד. רולינג ידועה כחובבת רפרנסים תרבותיים, ואפשר היה להתפייט כאן על מסעו של ג'ק בעולם התחתי כקריצה שלה לדנטה ול"מסעות ההלך" של באניין. אבל גם אלה אינם מחפים על כך שמרגע שג'ק וחגזיר מתגלגלים לממלכת איבוד, הסיפור מידרדר מטה יחד איתם.
כמו ב"הארי פוטר", גם הפעם כתיבתה של רולינג עשירה בפרטים. הצרה היא שמה שמתאים לעלילה הנפרסת על פני שבעה ספרים, הרבה פחות מוצלח בספר בודד. ממלכת איבוד מאוכלסת בהמוני דמויות שיוצרות עומס המקשה לעקוב אחר העלילה. כמעט בכל פעם שהעניינים מסתבכים, רולינג שולפת דמות חדשה שמצילה את המצב, ולרוב נעלמת לאחר מכן מבלי שתינתן לקורא הזדמנות אמיתית להתוודע אליה.
גם אפיון הדמויות שטחי ברובו. אמנם הגיוני להשתמש במראם של חפצים כדי להאניש אותם, עם זאת יש משהו משעמם ולא יצירתי במצפן כמורה דרך, חפצים חדים דוגמת אולר ומגף מסומר כקלגסים מרושעים וכדומה. דמויות אחרות נקראות בשם תכונה או רגש שהן מייצגות, ונראות בהתאם - בריונות היא אגרוף, חטטנות היא אוזן, והאושר דמות מוארת. אף אחת לא מפתיעה או נוהגת בניגוד לטבעה החיצוני. בהתאמה, גם המסרים צפויים וקלישאתיים, ונדמה שרולינג מטיפה מוסר לקוראיה ללא הפסקה: "יופי" הוא דמות יהירה וריקנית, "אמביציה" שקרנית ותככנית, ו'אושר' נשארת באיבוד כי האישה שלה הייתה שייכת "מחפשת אותי בכל המקומות הלא נכונים".
גם התפנית המרכזית בעלילה מוסרנית ומייגעת: לאורך הסיפור חגזיר מצטייר כדמות לא סימפתית. הוא משקר, מרמה, מדבר בגסות, והקורא מתרשם שהמניע שלו לצאת למסע איננו כשר. כשמתגלה בסוף שכוונותיו היו טהורות מלכתחילה, מתערערת אמינות הסיפור שבנתה רולינג, ונותרת תלויה בקושי על כרעי המוסר הנוצרי, שכן חגזיר החליט לעשות את המעשה האולטימטיבי של הקרבה עבור ילד זר שמכה ומשליך אותו. ההסבר שרולינג שמה בפי מרזיר: "הוא היה תחליף, ותחליפים יודעים הכל על הבעלים שלהם... והוא תמיד יאהב אותך, בדיוק כמוני", מוסיף חטא על פשע ומערער את משמעות היחסים בין ג'ק למרזיר, ומכאן - את העלילה כולה. אם אפשר להחליף חבר אמת בגרסה חדשה מהניילון, למה לצאת למבצע הצלה מסוכן?
הקלות שבה רולינג מחליפה חבר נפש, מאירה באור ציני גם את ההטפה הצרכנית שהיא שמה בפי המאביד: "בני האדם יָצרו אתכם, זנחו אתכם ושכחו מכם... אתם זולים, ואתם מכוערים, והבעלים שלכם חשבו שאתם חסרי ערך!" המאביד אומר כמובן את ה־אמת של זמננו, אבל איזה ילד יקשיב ל"רע" דווקא ברגע שבו "הטובים" עומדים לנצח ולשוב הביתה אל המתנות המבריקות שמחכות תחת העץ? וכך ממסמסת רולינג את האמירה המשמעותית היחידה בספר ומעניקה לחפצים הזנוחים עוד פתרון עלילתי שטחי, הפעם כזה שינקה את מצפונם של קוראיה: "הם הולכים למחזור! שם למעלה יחדשו אותם, והם יזכו לגלגול חדש!" ובכן, מתברר שלא כל גלגול חדש צולח, ואפילו אבקת הקסם הרולינגית לפעמים נגמרת.
"ג'ק וחזיר חג המולד", ג'יי קיי רולינג, אייר: ג'ים פילד, תרגום: גילי בר־הלל סמו, ידיעות ספרים, ספרי עליית גג, 326 עמודים
