בשבועיים האחרונים תשומת הלב הציבורית והתקשורת בארצות הברית החלה לזנוח את המתיחות בין ישראל לאיראן, האסון ההומניטרי בעזה ומשבר החטופים, ופנתה לעבר בית המשפט במנהטן, שם נערך משפטו של דונלד טראמפ בתיק סטורמי דניאלס. הנשיא לשעבר, שלוטש עיניו לבית הלבן, מלכתחילה לא ממש מתעניין בענייני המזרח התיכון, ובמיוחד בימים אלה כשהוא עומד לדין על התשלומים הלא חוקיים שהעביר לכוכבת הפורנו על מנת להבטיח את שתיקתה בנוגע ליחסיהם בעבר. לקראת פתיחת המשפט המסוקר, הכריזו טראמפ ופרקליטיו מלחמה בזירה אחרת מחוץ לאולם הדיונים, כשניסו למנוע את שידורו של הסרט התיעודי "סטורמי", המתאר את השתלשלות הפרשה מנקודת מבטה של דניאלס. המהלך הזה נכשל, לשמחתה של הקולנוענית הישראלית ענבל בן-דרור לסנר, שערכה את הדוקו הנפיץ ועומדת מאחוריו. ולא - היא לא שכחה ממה שקורה בארץ.
"סטורמי" - טריילר
(באדיבות פיקוק)
לסנר שמתגוררת ועובדת בארצות הברית כבר יותר משני עשורים, מוצאת את עצמה מעורבת מצד אחד בדרמה המשפטית סביב משפט טראמפ, ומצד שני עמלה על עריכת פרויקט אחר, שנוגע לאנטישמיות שפשטה בקמפוסים האמריקנים על רקע המלחמה בעזה - נושא שלצערנו חזר גם הוא לכותרות במלוא העוצמה. "ב-7 באוקטובר הייתי בעיצומה של העבודה על 'סטורמי' וכמובן שזה היה הלם עבורי. לא הצלחתי לישון כל הלילה. הייתי בטלפון כל הזמן, בדקתי את החדשות והרשתות החברתיות. לא הבנתי איך אני אמורה להמשיך לתפקד במשרד", היא אומרת בריאיון מיוחד ל-ynet.
"זה מתחבר לסרטים שעשיתי בעבר על שואה, טרור, כתות ותקיפות מיניות. מעולם לא הפריע לי לעסוק בחומרים האלו, כי ידעתי להתרכז בהם ולעצב מהם סיפור, אבל הפעם זה היכה בי באופן שלא הכרתי. זו המלחמה הראשונה שמתועדת בזמן אמת דרך הרשתות החברתיות, והזוועות שנחשפנו אליהן חסרות תקדים. אני לא יודעת איך אפשר לגונן על הילדים שלך מזה אם אתה גר בישראל. הדרך שבה אני עובדת היא להיות פתוחה, ישר לחשוב מה מסקרן אותי, מה מצחיק אותי, וכשאני נפתחת רגשית ככה, הדימויים הטראומתיים משפיעים עליי. אני חולמת עליהם, אני עורכת אותם מחדש במהלך השינה. זה גורם לי להיות זהירה יותר בנוגע לגבולות שלי בימים האלה. אני אצטרך לבקש מהמפיקים שלי לשלם על הטיפול הפסיכולוגי שיידרש בגלל זה".
אני משער שמאוד קשה להתמודד עם חומרים קשים כאלה, אבל אולי דווקא לעבודה עליהם בתוך חדר העריכה יש תרומה תרפויטית.
"לא מדברים על בריאות הנפש של יוצרים דוקומנטרים, אבל החשיפה לחומרים קשים היא כמו טראומה משנית, ויש לה השפעה הרסנית מתמשכת. הפסיכולוג שלי טוען שכל יוצר תיעודי חייב ללכת לטיפול. ככל שאני מתבגרת אני מנסה להבין את המשמעות של מה שאני עושה ואני סבורה שיש סיבה שהפרויקטים האלו הגיעו אליי ובעיתוי שהם הגיעו אליי. לא רק בגלל ההתפתחות המקצועית שלי, אלא גם הרוחנית. לפני כשנתיים חוויתי תקיפה מינית לראשונה בחיי, והניסיון שיש לי מהעבודה על סרטים עם נפגעות אונס סייע לי להתמודד עם זה. רוב התכנים שעבדתי עליהם קשורים בעמידות והישרדות. אני לא אקטיביסטית שיוצאת להפגין ברחובות, אבל אני מנסה לעזור לאנשים בקהל למצוא את קולם דרך המסך".
למרות המשבר האישי על רקע ההתרחשויות בישראל, לסנר הצליחה להשלים את "סטורמי" של הבמאית שרה גיבסון ובהפקת ג'אד אפטאו, שהוקרן בבכורה בכנס SXSW באוסטין במרץ האחרון, ושעלה לאחרונה לשידור בשירות הסטרימינג פיקוק מבית רשת NBC. "לא יכולתי לתפקד בשבועיים הראשונים אחרי הטבח, אבל השותפים שלי לפרויקט, רובם לא יהודים, היו מדהימים ואנושיים. הם נתנו לי את המרחב, הזמן והתמיכה כדי לעבד את האבל שלי. העורך השותף שלי, בן קפלן, שהוא יהודי-קנדי שלאחרונה עבר ללוס אנג'לס, לקח על עצמו את רוב העבודה בתקופה הזאת".
התפיסה היא שהוליווד כולה פנתה נגד ישראל ולמען הפלסטינים.
"הרבה מהקולגות שלי הם שמאלנים ליברלים. הם מזדהים עם השאיפה הפלסטינית למדינה, וזה משהו שכולנו יכולים לתמוך בו. אבל הם לא מבחינים בניואנסים, ואיכשהו זה יוצא שהם מצדיקים פעולת טרור שמעולם לא ראינו כמותה".
6 צפייה בגלריה
"הרבה מהקולגות שלי הם שמאלנים ליברלים. הם מזדהים עם השאיפה הפלסטינית למדינה, אבל הם לא מבחינים בניואנסים". ענבל לסנר
(צילום: Emily Assiran Contour \ Getty Images)
השמאלנים הליברלים ברובם אולי אינם משלימים עם סוגיית המלחמה בעזה, אבל ככל שמדובר בסטורמי דניאלס ומאבקה בטראמפ, הם עומדים מאחוריה, במיוחד על רקע חזרתה לקדמת הבמה כעדה במשפטו. אולם "סטורמי" לא תמיד משתלב עם התדמית הנוכחית של האישה שיצאה מול הפוליטיקאי החזק בארצות הברית כנגד כל הסיכויים. מדובר בפורטרט אינטימי מורכב שבו היא נחשפת באופן שלא תמיד מחניף לה, ולעתים אף מציג את דמותה כשנויה במחלוקת. לסנר הצטרפה לפרויקט אחרי שההפקה שמה ידיה על חומרים שצולמו על ידי במאים אחרים שליוו את דניאלס לאורך השנים. כעורכת היא שינתה את אופי הדוקו והפכה אותו לאישי ואנושי יותר, וכעת הוא מפנה זרקור לא רק למאבק הציבורי של סטורמי ולמופעי החשפנות שלה ברחבי ארצות הברית, אלא גם למשבר בנישואיה ולריחוק מבתה.
"היינו חייבים למצוא דרך לשלב את האוצרות האלה, ולמרות כל הסיבוכים ההפקתיים הרשינו לעצמנו להיות רב-שכבתיים, לצלול לתוך ההיבטים השנויים במחלוקת של אישיותה", אומרת לסנר. "זה מגביר את האמפתיה כלפיה לא רק כאישה לוחמת, אלא גם כאמא עצמאית שעוברת גירושים. אלו דברים שהתחברתי אליהם באופן אישי כי הם חלק ממהלך החיים שלי, כאמא שעוברת תהליך גירושים ומנסה להשתלב בהצלחה בעולם הפטריארכלי בכוחות עצמה. זה אפשר לי להתבונן עליה מזוויות שונות ולהבליט אותן במהלך העריכה".
"לא יצרנו את הסרט כדי להחמיא לסטורמי, אלא להציג אותה כפי שהיא באמת"
לסנר נולדה ב-1977 בדימונה ואת שנותיה הראשונות העבירה הרחק מהמרכז התרבותי של ישראל. החשיפה שלה לקולנוע הגיעה במהלך לימודיה בתיכון אלון ברמת השרון, שם התנסתה במלאכת העריכה. היא המשיכה בתחום זה גם במהלך שירותה הצבאי כעורכת סרטי הדרכה בחיל ההנדסה הצבאית. אחרי השחרור, היא נשכרה להיות עוזרת עריכה בסדרת הטלוויזיה "תקומה" לרגל חגיגות שנות ה-50 של מדינת ישראל, ובהמשך עבדה בשירות התעשייה האווירית. היא מספרת כי על רקע רצח רבין וההתפוררות של תהליך השלום, היא כיוונה אל מעבר לים והתקבלה ללימודי קולנוע באוניברסיטת ניו יורק עם מלגה מלאה (הסטודנטית הזרה הראשונה שזכתה לפריבילגיה הזאת). במהלך השהות שלה שם, התחתנה עם המלחין האמריקני דניאל לסנר, אבי שתי בנותיה סשה ורובי. אחרי ה-11 בספטמבר הם עברו ביחד ללוס-אנג'לס. מאז נפרדו, אך היא ממשיכה את דרכה העצמאית כעורכת ומפיקת דוקו מוערכת.
ההתאקלמות בחוף המערבי, על ספה של הוליווד, לא הייתה קלה בהתחלה. בעזרת חבר מהצבא, הצליחה להשתלב כעורכת בהפקות טלוויזיה, ובעיקר תוכניות ריאליטי (Surf Girls, My Big Fat Obnoxious Fiance) ובהמשך השתלבה בסדרות וסרטים תיעודיים כעורכת וכמפיקה. ב-2006 השתתפה כעורכת ומפיקה בסרט הדוקו I Have Never Forgotten You על חייו של צייד הנאצים סיימון וויזנטל בקריינותה של ניקול קידמן. העבודה על הסרט הניבה גם שיתוף פעולה ארוך שנים עם המפיקה ססיליה פק. מאז, השתיים משתפות פעולה על שלל פרויקטים, בהם "מיס עולם האמיצה" שיצרו על לינור אברג'יל ושעליו היו מועמדות לפרס אמי. בהמשך פנו לעשיית סדרות דוקו לטלוויזיה כמו Seduced: Inside the NXIVM Cult על כת נקסיום שפעלה בניו-יורק, ולאחר מכן "הבריחה מלהבות תאומות" (Escaping Twin Flames), שסוקרת את מיזם ההיכרויות המופרך שהפך לקבוצה קיצונית של תמרון על רקע מיני ומגדרי.
למרות הניסיון הרב שצברה לאורך השנים, דבר לא הכין אותה לעבודה על הסרט "סטורמי", שהפך לגורם בעל משקל במאבק הפוליטי והמשפטי של טראמפ. "זה סרט שכותב את עצמו במקביל להתפתחויות. ברגע שהסרט עלה לשידור, טראמפ ניסה להשתמש בו בניסיון לדחות או לבטל את המשפט", היא מספרת.
הנושא נפיץ מאוד בציבוריות האמריקנית. זה דרש ממך התאמות מיוחדות כעורכת?
"כשאתה נכנס לפרויקט כזה, אתה מודע לכך שהוא יקבל תשומת לב רבה ויותר מכך, יעמוד בסיכון. לכן, חייבים לשמור על פרופיל נמוך, והתבקשנו לא לדבר על הסרט מחוץ לחדר העריכה. חוץ מזה, עבודת התחקיר על הסיפור היא מוקפדת במיוחד, כי אתה צריך לוודא שכל הפרטים נכונים ומאושרים על ידי עורכי הדין. זה לא סרט פוליטי, אבל מכיוון שהוא יוצא בזמן של שסע מאוד גדול, היה ברור לכולנו שכל צד ינסה לעשות בו שימוש בהתאם לאג'נדה שלו. מתוך ההבנה הזאת, היה חשוב לנו להיות הגונים ובעיקר כנים בכל הנוגע לסיפור עצמו. במרכז עומד הסקנדל עם טראמפ, אבל לא עשינו את הסרט כדי להחמיא לסטורמי, אלא להציג אותה כפי שהיא באמת".
6 צפייה בגלריה
"היה ברור לכולנו שכל צד ינסה לעשות בו שימוש בהתאם לאג'נדה שלו". מתוך "סטורמי"
(צילום: באדיבות פיקוק)
איך זה לעבוד בתנאי לחץ כאלה?
"בניגוד ל'הבריחה מלהבות תאומות' שהפקתי, פה אני לא צריכה לתת דין וחשבון ישירות לרשת או המפיץ. כעורכת, אני לא רוצה לדעת על הלחצים שראשי פיקוק או המפיק ג'אד אפטאו מפעילים. כל מה שמעניין אותי זה לזקק את הסיפור הטוב ביותר. ברור שעבדנו תחת לחץ מהמחלקה המשפטית של פיקוק ומהמפיקים האחרים, שכל אחד רוצה לקחת את הסרט בכיוון שלו. במקרים כאלה את פשוט צריכה להרגיע את עצמך, וגם להקרין רוגע החוצה. עורכים דוקומנטרים משמשים גם כתרפיסטים ובייביסיטרים עבור הבמאים באזור הבטוח של חדר העריכה. למרות כל הלחץ, הייתי בטוחה שנמצא את הגרסה הנכונה של הסרט שכולם יהיו מרוצים ממנה. בסופו של דבר, הגרסה הסופית סיפקה את כולם".
גם את סטורמי עצמה?
"לא הייתה לה סמכות להגיד לנו מה לעשות עם החומרים, ולא הייתה לה גישה בשלב העריכה. היא ראתה את הסרט לראשונה במהלך הבכורה ב-SXSW ונחשפה לדיוקן הלא-תמיד מחמיא של עצמה ברגעים לא פשוטים - כשהיא בוחרת להיחשף על במות בשביל כסף על פני להיות עם משפחתה, ויש גם גילוי על בגידה בבעלה. הבמאית הייתה לחוצה מאוד מהמעמד הזה כי היא לא ידעה איך סטורמי תגיב, אבל כולנו שחררנו אנחת רווחה כשהיא הביעה את שביעות רצונה, מתוך הערכה לטיפול המסור מלא הניואנסים שלנו בסיפור שלה".
אחת המעלות הגדולות של "סטורמי" היא התעוזה הכנה והבלתי מתנצלת שלו, שיקוף כמעט מושלם לאישה שבמרכזו, שאינה דופקת חשבון לאף אחד בנוגע להחלטות שלה ומתמודדת גם עם ההשלכות של מעשיה. כך למשל, היא מסרבת לכנות את התקיפה המינית שעברה מצד טראמפ "אונס" ("לא רציתי, אבל לא התנגדתי", היא מודה), ומלגלגת בציניות על אלו שיוצאים נגדה על רקע הקריירה שלה ככוכבת פורנו וכחשפנית, כמו גם על מבקריה שמאשימים אותה בצביעות ובתאוות בצע. היא מביעה אכזבה מחלק מבני בריתה, כמו עורך דינה מייקל אבנטי שהתגלה כנוכל, ומודה כי איומים על חייה ועל חיי בתה גרמו לה לשקול מחדש את מעשיה. בלית ברירה, היא שבה לעין הסערה לרגל משפט טראמפ.
"היא לא רואה את עצמה כקורבן והיא מדגישה את זה שהיא לוקחת אחריות על ההחלטות שלה ועל מי שהיא. ואם מישהו מנסה להטיל בה דופי כי היא עושה סקס מול המצלמה, היא תענה לו שמשלמים לה המון בשביל זה", מסבירה לסנר, "סטורמי מצחיקה ולא מתנצלת, היא ישירה ואי-אפשר להשתיק אותה. היא סוחבת איתה טראומות ילדות וזה היה טריגר גדול בשבילה ומקור למוטיבציה מיוחדת לבטא את עצמה, כך שגם אם תכנה אותה זונה, לעולם לא תוכל לקרוא לה שקרנית. זו החירות שלה, דרך אמירת אמת. גם כשהיא נחשפת ועלולה להיפגע. זה משהו שאני מאוד מעריכה. אין הרבה נשים שמסוגלות להיות בטוחות כל כך במה שהן אומרות בלי לחשוש מביקורת או מתקפה. למרות זאת, היא הותקפה גם מצד פמיניסטיות, ששללו אותה כדמות לחיקוי. זה גרם לה לפרוש ממצעד הנשים במילווקי שבו הייתה אמורה לשאת נאום השנה".
6 צפייה בגלריה
"כשאני מסתכלת על סטורמי, אני רואה קווי דמיון ללינור וזה מגיע להערכתי מטראומות". ענבל לסנר ולינור אברג'יל
(צילום: Vittorio Zunino Celotto\Getty Images )
המאבק של נשים עצמאיות להשמיע את קולן נגד גברים רבי עוצמה שמנסים לכפות עצמם עליהן, קושר בין הדמויות של לינור אברג'יל, שפרצה לתודעה כדוגמנית באירוע מיס תבל, לסטורמי דניאלס שהתחילה ככוכבת פורנו. לסנר מספרת שהעבודה על "סטורמי" החזירה אותה לאברג'יל. "במהלך תקופה של שש שנות עבודה על 'מיס תבל האמיצה', חזינו בלינור עוברת את השינוי שהיא עברה מאז האונס, כשהיא חזרה בתשובה והפכה לעורכת דין ואמא. היא מאוד בוטה, היא מדברת בחופשיות ולא שמה זין, ואני זוכרת שהיו אנשים שאמרו לנו שהיא אגרסיבית מדי, לפחות עבור הקהל האמריקני. כשאני מסתכלת על סטורמי, אני רואה קווי דמיון וזה מגיע להערכתי מטראומות. זה גם מניע את החשדנות שלהן. סטורמי הפסיקה לשתף פעולה עם הבמאים שתיעדו אותה בעבר, ממש כמו שלינור ניתקה איתנו קשר אותנו בשלב מסוים".
מהתבוננות בסרטים והסדרות שהובלת כמפיקה וכעורכת, אפשר לזהות קו מנחה שנוגע לנושא של ניצול נשים. זה מכוון?
"איכשהו הפרויקטים האלה מצאו אותי. אחרי 'מיס עולם האמיצה', שהיה אחד מסרטי הדוקו הראשונים שנרכשו על ידי נטפליקס, אחת הנשים שעבדו איתנו על ההפקה הצטרפה לנקסיום ואף ניסתה לפתות את ססיליה להצטרף אליה. בדיעבד, אחרי שהיא פרשה מהכת, היא פנתה אלינו ונתנה לנו קצה חוט לתחקיר של Seduced. אחרי שהשקנו אתר לקידום הסדרה, קיבלנו המון פניות מנשים שסיפרו לנו על ההתרחשויות בכת 'להבות תאומות' וזה מה שהניע את הסדרה הזאת. העבודה על הפרויקטים הללו הפכה אותי למומחית בנוגע לכתות. הסיפורים שונים, אבל אני יודעת עכשיו איך לגשת אליהם. זה בא לידי ביטוי גם ב'סטורמי', שם יש את הכת של טראמפ".
"יש תפיסה מקובלת שנשים ישראליות הן חזקות"
כשמדובר בתחומי הבימוי, המשחק והתסריטאות בתעשיית הקולנוע האמריקנית, יש בשנים האחרונות ציפייה לייצוג הולם של נשים ומיעוטים, אבל דומה כי הסטנדרטים הללו לא מוחלים על עורכים. לסנר מספרת כי היא הצטרפה להפקת "סטורמי" באיחור, אחרי שארבעה עורכים גברים עזבו, מה שלדבריה גרם למבוכה מצד הבמאית שרה גיבסון. עם זאת, היא אינה סבורה שסוגיית הייצוג מהותית במקרה זה. "את לא חייבת להיות רעבה כדי לעשות סרטים על רעב ואת לא חייבת להיות מתה כדי לעשות סרטים על מוות. מה שנדרש ממך זה להיות בן אדם יצירתי עם אמפתיה לאנשים אחרים, ולכן את לא חייבת להיות אישה כדי לעשות סרט על נשים. יתכן ששרה בחרה בי לתפקיד כי אני אישה, אבל מה שהבאתי איתי הוא יכולות מוכחות ונקודת מבט ייחודית מתוך ניסיון החיים שלי כאמא עובדת שעברה גירושים", היא קובעת.
6 צפייה בגלריה
""את לא חייבת להיות רעבה כדי לעשות סרטים על רעב ואת לא חייבת להיות מתה כדי לעשות סרטים על מוות". ענבל לסנר
(צילום: Steven Simione\Getty Images)
"מצד שני, במקרה של 'הבריחה מלהבות תאומות', הייתי בתפקיד מפיקה והסדרה עסקה בשלל נושאים שקשורים במגדר והיינו צריכים לשקף את זה גם בצוות שלנו. ואכן, היו לנו מפיקים מקהילת הלהט"ב ומאחורי הקלעים היו לנו המון שיחות על איך נכון להציג את הסיפור, האם להיות רגישים יותר גם כשזה פוגע באותנטיות. למשל, כשאחת מהאימהות בסדרה אומרת דברים טרנספובים שבאים מהלב, האם צריך להשתלח בה או להיפתח כלפיה. הסוגייה של הייצוג בהוליווד היא רגישה מאוד. הציעו לי בעבר פרויקטים שקשורים לקהילה השחורה ופשוט לא חשבתי שאני האדם הנכון לעבוד עליהם. כמכלול, אנחנו רוצים להגביר את המגוון בקרב היוצרים ומקבלי ההחלטות. זה משהו שאני מקדמת בהפקות שלי".
יש הטוענים שהפוליטיקלי קורקט האמריקני הוא הסיבה המרכזית לדעיכת עולם התוכן של תעשיית הקולנוע האמריקנית וגם של חברות הסטרימינג למיניהן. אולם לסנר מעידה כי הסיבה האמיתית למגמה, ובמיוחד בנוגע לסרטים וסדרות דוקו, פשוטה יותר: שוק התוכן הגיע למיצוי ולרוויה, וההנהלות נדרשות לבחון מחדש באילו מיזמים להשקיע, ובאילו סדרי גודל. "הסטרימינג התחיל כבועה וכל בועה סופה להתפוצץ, ולהבנתי זה התהליך שקורה עכשיו כשהם מגלים שהמודל הכלכלי שלהם לא עובד ושאין להם מספיק מנויים כדי לתחזק הפקות התוכן. נראה שיש פחות מקום ליצירתיות והכול הולך לכיוון של חזרתיות על הצלחות בסגנון פשע אמיתי, או ביוגרפיות של סלבריטיז שיש בהן פחות סיכון. נדירים המקרים שבהם יש סדרה יוצאת מן הכלל שפורצת החוצה. כל מה שמעניין אותם בסוף זה האלגוריתם ומידת המחויבות של הצופים לתכנים, וכדי לקדם את המחויבות הזאת, הם רוצים סדרות קצרות יותר, בקצב מהיר שאפשר להשלים בבינג' לילי אחד".
זה לא מעלה שאלות בנוגע להמשך הקריירה?
"מי שסובלים מכך הכי הרבה הם העובדים שנמצאים בתחילת דרכם, ואני בת מזל שאני במעמד מבוסס עם יותר ניסיון כדי לשרוד את זה בינתיים. אנשים חושבים שזה בגלל שאני ישראלית ויש תפיסה מקובלת של נשים ישראליות כחזקות. הייתי אומרת שיש לי סיבולת יותר משאני חזקה ושאני יודעת להסתגל. העובדה שהתמחיתי כעורכת מאפשרת לי להמשיך לעבוד בתחום הזה ולהתפרנס, ובמקביל להפיק וליצור פרויקטים בעצמי".
אולי כדאי לשקול לחזור לישראל ולעבוד בתעשייה המקומית?
"פנו אליי לאורך השנים בנוגע לכל מני פרויקטים מטעם המדינה, אבל אני לא חושבת שהתעשייה בישראל צריכה אותי. עבדתי על 'סיפור על אהבה וחושך' של נטלי פורטמן, אבל חוץ מזה אני די מנותקת מהקולנוע והטלוויזיה בארץ. אבל אני פתוחה לעבוד עם ישראלים".
