לפעמים נדמה ששפע כספי יפתור את רוב הבעיות בחיים שלנו, וזה אולי נכון, אבל אנחנו לא לוקחים בחשבון את הבעיות האחרות שהוא יעורר. זוכי הפרס הראשון בלוטו מגלים שעוד מהמורה מפרידה בינם ובין הכסף שלהם, להלן השתתפות חובה בסדנה שתכין אותם למעמדם החדש. זאת דרכה של המדינה לנסות להציל אותם מהטעויות הנפוצות של אנשים שהמזל נחת להם על הראש יותר מדי חזק. רק מי שישלים את הסדנה יזכה לראות את הפפלינוס בחשבון. זה סיפור המסגרת של "שישה אפסים", הדרמה הקומית שעלתה אתמול (ג') בכאן.
מתוך "שישה אפסים"
(באדיבות כאן)
ששת משתתפי הסדנה מגיעים מכל קצוות העם - זוג קיבוצניקים מבוגר, בעל בית קפה בגבעתיים, זוג צעיר מאורס מדרום הארץ ורואה חשבון בעל חרדה חברתית. שם הסדרה מרמז על ששת האפסים שבכספי הזכייה שלהם וכנראה גם על הזוכים עצמם. האמת, לא ברור לי למה, כי "שישה אפסים" דווקא מצליחה לצייר נהדר תמונה דרמטית ועגולה של כל השישה, פלוס המנחה שלהם, איילת, שמגלמת בכישרון רוני דלומי. הם פוחדים, הם מכחישים, הם חוגגים, הם מתמודדים, המילה "אפסים" היא ממש לא האפיון הראשון שעולה לראש.
לביקורות טלוויזיה נוספות:
אבל להוציא את הפלטה הקטנה הזאת, "שישה אפסים" היא בהחלט מה שאתם זקוקים לו בתחילת קיץ מהביל ומחורפן. הדרמה הקומית, שיצרה נויה אורן, מינימליסטית ומקסימה ומזכירה את הזיווג המצוין בין כאן ל"חזרות" בזמנו. אורן בוחנת ומפרקת בזהירות את שלל המהלומות שעלולות להתקיל את האנשים שהגשימו את הפנטזיה של לא מעט אזרחים שחיים תחת שלטון יוקר המחייה. עופר חיון ושני קליין הם אמיר ורותי, זוג מאורס שמגלים שאין להם סיכוי לצאת טוב מהחיבוק המשפחתי. אצל ארנונה וצבי, פנינת ליהוק מושלמת בגילומם של ליאורה ריבלין ושלמה בראבא, התגובה נעה בין הכחשה להתפרצות של הדחקות ישנות.
אלישע בנאי הוא אדם, רווק צעיר עם אהבה חדשה (שרון סטרימבן), שמתמודד עם השאלה הגדולה 'איך לא להפוך להורים שלך', עם הסיקוול, 'איך לא להתפלץ כשגילית שהפכת אליהם בכל זאת', ועם החלק השלישי בטרילוגיה 'אולי זה בעצם לא כל כך נורא'. רותם קינן הוא אלכס, רואה חשבון שלא ברור למה הוא מילא את הטופס מלכתחילה משום שנדמה שהוא שואף לחיים נטולי דרמות עם מינימום מגע אנושי. את הלהקה הזאת מוליכה דלומי בשבתה כמנחת הסדנה, וכמובן שהיא מביאה איתה קיטבג מכובד של שריטות והתמודדויות. מעל כולם מרחפת רוח הבימוי של ניר ברגמן ("כנפיים שבורות", "להוציא את הכלב") שהסדרה מתאימה לסגנון שלו כמו קפאין לנשמה בשעת בוקר, והוא מצליח לנעוץ גם את הרגעים הקומיים העדינים וגם את הרגישות הדרמטית לרגעים הנוגעים ללב.
בסופו של דבר "שישה אפסים" היא לא סדרה על כסף, אבל היא משתמשת בו כשלד ופיגומים כדי לספר את הסיפור של הדמויות שלה, והיא עושה בו שימוש חכם. זכייה בלוטו היא לא הסביבה המוכרת של רובנו המכריע, מדובר בארץ לא נודעת מבחינה טלוויזיונית. ההחלטה למקם את הסיפור דווקא שם היא מקורית ומרעננת, ומאפשרת לאורן לספר סיפור חדש-ישן על אנשים שכולנו מכירים, ויום אחד החיים שלהם מתהפכים. היחסים שלנו עם כסף מורכבים ומתסכלים לא פעם. הם פתיל ההצתה של כל כך הרבה נושאים אחרים בחיים שלנו, כל מה שצריך הוא להבה קטנה, ואחרי כמה שניות מתפוצץ משהו בטריטוריה אחרת. התסריט המהנה של "שישה אפסים" משתמש בכסף כמו שהחיים שלנו משתמשים בו, כעדשה לתחומים אחרים בחיינו ודרך לאבחן את התפיסות הקיומיות שלנו.
אנחנו לא אוהבים אנשים עשירים מדי ויש איזו נחמה כמעט באפשרות להציץ לחיים הבעייתיים שלהם, אם מתווכים לנו אותה נכון. בניגוד לדוקו של שי-לי שינדלר על צרותיהם של האלפיון העליון, התצוגה פה היא פחות אצבע בעין ויותר מעוררת אמפתיה. לפחות על פי שלושת הפרקים הראשונים "שישה אפסים" היא החבילה המשתלמת מכולן, מקורית, מצחיקה, נוגעת ללב ועשויה היטב. תביאו עוד מאיפה שזה מגיע.
