קשה לחשוב על סרט יותר רלוונטי לאמריקה שעל סף כהונתו השנייה כנשיא של דונלד טראמפ מאשר "המסדר" (The Order), שמביא את סיפורו האמיתי של ארגון טרור ימני קיצוני שבשם העליונות הלבנה הניאו-נאצית ביצע פיגועים, התנקשויות ומעשי שוד בשנים 1983-1984. אחד השלבים המתקדמים בתוכניתו של הארגון להשתלט על אמריקה, כפי שפורטו בספר The Turner Diaries ששימש להם השראה ונכתב ב-1978 על ידי ויליאם לותר פירס, היה כיבוש גבעת הקפיטול – למי שתהה איך כל זה קשור לענייננו היום.
"המסדר" - טריילר
עלילת "המסדר" עוקבת אחר דמותו הפיקטיבית של סוכן FBI בשם טרי האסק (ג'וד לאו) שמגיע לעיירה מנומנמת במדינת איידהו, אליה הוא מקווה להביא גם את אשתו ובתו. "אתה עלול למצוא את המקום הזה משעמם", אומר לו השריף המקומי, אבל זה בדיוק מה שהאסק מחפש אחרי קריירה מזהירה במאבק נגד ה-KKK והקוזה נוסטרה. ובכן, שעמום היא לא בדיוק המילה לתאר בה את המקום. שכן לא רחוק משם שוכן מחנהו של ריצ'רד בטלר (ויקטור סליזק), מטיף שהיה המייסד של "האומות האריות", ארגון גזעני ואנטישמי שקיווה ביום מן הימים לשגר את נציגיו לבית הנבחרים. בעוד השריף מעלים עין מפעילותו של הארגון, האסק, יחד עם סגן השריף הצעיר (טיי שרידן), מעדיף להתחיל לרחרח.
אחד מתלמידיו של בטלר, שהלך והקצין בעמדותיו, הוא איש בשם בוב מת'יוס (ניקולס הולט) שגם ייסד את "המסדר" – ארגון ימני קיצוני אף יותר שפעל על פי ההנחיות שהניח לותר פירס בספרו. חבריו הספורים של המסדר שדדו בנקים, פוצצו חנויות פורנו ובתי כנסת, זייפו שטרות, וגם חיסלו את שדר הרדיו היהודי אלן ברג, שהתבטא נגדם. בתחילת הסרט הם הורגים את אחד החברים בארגון שלטענתם מפטפט יותר מדי. מטרת העל שלהם היא מלחמה בממשל האמריקני והפלתו. כאשר הסרט מצליב בין הסצינה שבה מתיישב האסק במשרדו החדש ובין חברי הארגון ששודדים בנק במדינת וושינגטון הסמוכה – המבנה הנרטיבי של מערבון הולך ומסתמן. האסק הוא איש החוק החדש שבא להפיל את החבורה שמטילה את חיתתה על האיזור.
יש משהו כל כך קלאסי בסרט שביים ג'סטין קורזל האוסטרלי ("הסיפור האמיתי של כנופיית קלי" שהיה אף הוא סוג של מערבון), שהופך אותו לעוף מוזר על מסכינו. היריבות בין האסק ומת'יוס מעוצבת כניגוד בין שני אנשים משני עברי החוק, ויחד עם זאת שניהם מוצגים כדמויות קיצוניות, נאמנה כל אחת למטרתה. באחת הסצינות היפות ביותר בסרט – וישנן בו כמה כאלה – מספר האסק לסגן השריף הצעיר על טראומה שרודפת אותו מהימים שבהם נלחם במשפחת מאפיה איטלקית בניו יורק. הנכונות להקריב קורבנות משותפת להאסק ולמת'יוס, שלהבדיל מאיש החוק שרודף אותו דווקא מוצג כאיש משפחה (במהלך הסרט הוא אף זוכה לחבוק תינוקת).
אבל גם המשפחה היא עדות לקיצוניותם של השניים. משפחתו של האסק חווה משבר בעקבות האובססיביות שלו לצוד אנרכיסטים ואנשי מאפיה (הדימוי של הציד מלווה את הסרט), ואילו מת'יוס נוטל לו אישה שנייה כדי שתביא לו יורש. להבדיל ממערבונים קלאסיים, גם כאלה באצטלה אורבנית נוסח "הבלתי משוחדים", סרטו של קורזל נמנע מהצגתו של הנבל כדמות מפלצתית. לא שאנו חשים כלפי מת'יוס אמפטיה, אפילו לא לרגע, אבל הוא בהחלט מוצג כאנושי ואפילו בעל קסם מסוים בדרך שבה הוא פועל בצורה נחושה. זוהי אולי האמירה החשובה של הסרט: לכל ימין קיצוני יש ימין קיצוני עוד יותר, ואפשר אף ליפול בקסמו המאיים של הימין הזה.
לאו עושה פה את אחד מתפקידיו הטובים, ובטון הדיבור החרישי ובשפת הגוף המאיימת להתפרץ שלו יש אף משהו שמזכיר את ג'ין הקמן. הקמן אכן עשה תפקיד דומה ב"מיסיסיפי בוערת" המצוין של אלן פרקר מ-1988, שבו הוא גילם סוכן FBI המגיע למדינה שבכותרת כדי לחקור את תעלומת היעלמותם של פעילי זכויות אזרח בשנות ה-60. סיפורו של מת'יוס, אגב, כבר שימש בסיס לסרט אחר שנעשה באותה שנה, 1988, "נבגד" של קוסטה-גבראס שבו שיחק תום ברנג'ר את בן דמותו של איש הימין הקיצוני, ודברה ווינגר הייתה הסוכנת שיוצאת ללכוד אותו.
אבל דווקא הופעתו של הולט לוכדת פה את תשומת הלב. זוהי הפעם השלישית בשבועיים האחרונים שבהם אני כותב על סרט בכיכובו, ובכל אחד מהם – השניים האחרים הם "מושבע מספר 2" ו"נוספרטו" – הוא מגלם דמויות שונות בתכלית. הולט הולך ומתגלה כאחד השחקנים היותר מעניינים ומגוונים שפועלים היום בקולנוע (תפקידו הבא הוא הארכי-נבל לקס לותור ב"סופרמן" של ג'יימס גאן שעתיד לצאת בקיץ), וקשה לצפות בו בסרט הזה מבלי להיזכר בשני תפקידיו האחרים שמטעינים בדרכם את דמותו כאן ברובד נוסף.
"המסדר" הוא מותחן שמזכיר סרטים שנעשו בשנות ה-70. יחד עם זאת, הוא רלוונטי מאוד לאמריקה של היום, ובמידה רבה גם לישראל. כאשר צופים בו אי אפשר שלא לחשוב על קבוצות דומות לזו שהנהיג מת'יוס שפעלו ופועלות פה, ומטרתן זהה – להשליט אנרכיה ולהשתלט על מוסדות השלטון. מבחינה זו, זהו סרט בהחלט מטריד.
