בשנת 2006 התכנסה מערכת ערוץ אגו, ערוץ נישה לגברים, כדי להעלות רעיונות לתכנים חדשים. בין שלל הכיוונים זרק לאוויר שי גולדן, אז בכיר בחברת "ענני תקשורת" שהפיקה את הערוץ, את הרעיון להעניק לכדורגלן אלון מזרחי תוכנית משלו. שנה קודם לכן מזרחי פרש מקריירת כדורגל בת 17 שנים, עם תואר מלך השערים הישראלי, עם מוניטין של לשון מהירה לא פחות מהרגליים, ועם ציטוטים זכירים לא פחות מגולים. איתי שגב, העורך הראשי של הערוץ שישב סביב השולחן, זוכר את עצמו מאבד באותו רגע קשר עם מהלך הישיבה, והוגה ברעיון שסירב להרפות.
"הגעתי לאגו בדיוק אחרי שהתגרשתי, הציעו לי לערוך אותו או את ניקלודיאון, והחלטתי ללכת דווקא על אגו כדי להוכיח שגברים זה לא רק ציצים ומכוניות", הוא משחזר. "האינסטינקט הראשוני שלי היה להביא אלון מזרחי ופרופסור מיכאל הרסגור לשבת יחד בתוכנית, שעל פניו זה קורע, אבל מהר מאוד הבנתי שזה לא מצחיק. זה מתנשא. הבאנו לך את הרסגור להוציא כמה אתה טמבל. ידעתי שזה צריך להיות רק מזרחי, ושהאישיות שלו צריכה להיות התוכנית".
שגב קבע פגישה עם מזרחי בביתו כדי להציע לו להוביל את תוכנית האירוח. "כשהגעתי אליו הביתה ישר הבנתי מה יהיה בתוכנית", הוא משחזר. מזרחי לקח את שגב לטיול לאורך שדרת הגביעים המכובדת שלו והסביר לו באריכות על כל אחד מהם, ושגב הבין מייד שזאת צריכה להיות התפאורה בתוכנית. "אלון שאל אותי 'על מה התוכנית? תהיה להקה?', ואז אמר שהוא צריך להתייעץ עם אשתו. בראש שלי הנחתי שאני אדבר איתו מחר מחרתיים, אמרתי לו 'אין שום בעיה, תתייעצו'. ואז הוא אומר 'ורד, מה את אומרת?'. היא שמעה הכל אבל הוא כבר פירמט לה את התוכנית: 'הציעו לי עכשיו תוכנית כמו יצפאן ודודו טופז, אני אהיה עם חליפות ואארח אנשים', והיא אומרת: 'נראה לי אחלה'. ואז הוא חזר אלי ואמר: 'אוקיי, הולכים על זה'".
למה בעצם רציתם לתת לו תוכנית?
"בגלל כל המשפטים שלו, אבל ידענו שזה הולך להיות הפוך על הפוך, שהוא יצחק על זה, וזה מה שעשינו".
"אני מודה שבהתחלה הרגשתי איזו אי נוחות"
התוכנית "בסלון של האווירון", שנקראה כמובן על שמו של הכינוי המפורסם של מזרחי, נבנתה תוך כדי תנועה. המטרה: להביא את האורחים שמגיעים לתוכנית לפגישה ביתית עם מלך השערים ולנצל את היצירתיות המילולית של האחרון כדי ליצור נונסנס הזוי, שבאותה תקופה היה נדיר יחסית על המסכים. במהלך אודישנים שנועדו לאתר את הבחורה שתשב לצידו של מזרחי כשהוא פותח את הסלון שלו בפני האורחים, נמצאה העזר כנגדו המושלמת.
"אני בכלל לא הייתי אמורה להיות חלק מהתוכנית", חושפת ורד סלו-מזרחי, אז אשתו של האווירון, "זה היה אמור להיות אלון ואני הגעתי כדי לבחור איתו את המגישה שתשב לצידו. הגיעו כל מיני דוגמניות ושחקניות, ואני ישבתי, הקשבתי לאודישנים ואחר כך נכנסתי לפריים לסדר לו את החולצה. בזמנו ניהלתי את חנות ורסצ'ה בכיכר המדינה ועשיתי לו את הסטיילינג. כשנכנסתי לפריים איתי אמר לי: 'תשבי, תשבי רגע'. ישבתי לצידו ואיתי אמר: 'טוב, מצאנו את המגישה שלנו'". שירי נדב, המתמודדת שעברה את האודישן, עשתה רילוקיישן לעמדת כתבת השטח בתוכנית".
וזה הרגיש לך נוח?
"כן, הייתי די ספונטנית. בדיעבד, אם הייתי מקבלת תוכנית כזאת הייתי עוברת על החומר, מסננת מילים שלא כדאי לומר, הייתי משנה הרבה דברים. אבל אז הסכמתי וזרמתי, זה גם סיקרן אותי וגם שעשע. התאים לי באותה תקופה לשבת ליד אלון בתוכנית כי זה עשה הרבה הד תקשורתי וקיבלתי אינספור הצעות אחר כך, זאת הייתה תוכנית מאוד מתוקשרת".
"בסלון של האווירון" נפתחה בדרך כלל במונולוג של מזרחי שמתייחס לאחד המשפטים המפורסמים שלו, ואחר כך בטיסה שלו לאולפן לקול אחד משירי האוהדים שהשמיעה הלהקה. אחרי פתיח קצר הוא הזמין לאולפן את ורד, אשתו הבשלנית, שנכנסה תוך כדי שירת "אלון הוא שחקן גדול", ושניהם התיישבו בסלון, אירחו אנשים מתחומי הפוליטיקה, הבידור והספורט, הגישו פינת ייעוץ זוגי יחד והמליצו על אירועי תרבות. הגגים הקבועים בתוכנית היו כמובן סיבוב הגביעים המתבקש של מזרחי, צפייה משותפת בקטעי וידאו של הגולים הכי יפים שלו וצילום משותף עם האורח במצלמת פולארויד, כשאלון מעניק לו בנדיבות חתימה וברכה בכתב ידו על התמונה.
בין האורחים שהגיעו ניתן למנות את עזאם עזאם, סמדר שיר שהגיעה לתוכנית שעסקה בספרות, צביקה הדר, בקי גריפין, בתיה עוזיאל (נסיכת ה"במקרה הכינותי מראש"), הקולגה מהמגרש אייל ברקוביץ', השף ישראל אהרוני, סמי פלאטו שרון ואחרים. התוכנית ספגה השראה מתוכנית האירוח של דייגו מראדונה, "הלילה של מספר 10", ששודרה באותה תקופה בארגנטינה וחגגה את שיגעון הגדלות המסוים של האיש ויד האלוהים. האישיות של מזרחי המארח הייתה גרסה מוקצנת של האישיות שלו כפי שבאה לידי ביטוי בתקשורת, מה שהצריך ממנו הרבה הומור עצמי. להפתעת לא מעט מהאנשים מאחורי הקלעים, אלון ואשתו, ורד, זרמו עם כל מה ששגב, הבמאי, הביא לשולחן, לא משנה עד כמה הזוי ואבסורדי הוא היה. לבתיה עוזיאל הוא הכין אווירון מנייר ואת אייל ברקוביץ' הוא חקר ברצינות: "תגיד את האמת, אייל, איך זה להיות חבר שלי?".
אתה אמרת לו באוזניה הכל?
"כן", מאשר שגב. "את 'תגיד את האמת, איך זה להיות חבר שלי?' אמרתי לו באוזן, ואייל היה בהלם מהשאלה הזאת. כשהוא ראיין את שחקן הכדורסל שזכה בגביע אירופה, משה מזרחי, והראה לו את הגביעים שלו, אז משה אמר: 'גם אני זכיתי בגביע'. אמרתי לאלון: 'איזה חוצפן, הוא בא לתוכנית שלך ומספר על הגביע שלו?', ואלון אמר לו: 'מי אתה בכלל, מה אתה בא ומנסה לעלות עליי?'. הכנתי את משה לפני התוכנית שייעלב ויילך, והוא הלך. בסוף התוכנית משה חוזר עם פרחים ועוד מתנצל, ועד היום שואלים אותי אם זה אמיתי או לא. אני לא תמיד עונה.
"אני זוכר שהבאתי אוהדים של קבוצות, שאלון שיחק בהן כמובן, לשיר את שירי האוהדים, ובסוף כל שיר הכנסנו שוטר שכאילו דפק להם מכות והוציא אותם מהאולפן. פעם אחת עשינו קטע של 'דו קיום' ו'די לאלימות', והבאנו אוהד של בית"ר ושל הפועל תל אביב. כשזה הגיע לאוהד בית"ר, לא עזר שאמרנו לו שזאת בדיחה, האוהד פוצץ את השוטר במכות".
"אני מודה שבהתחלה הרגשתי איזו אי נוחות", אומר בובי לקס, במאי האולפן של צילומי התוכנית, "כי בכל זאת, אלון ו-ורד קוראים דברים מהפרומפטר וחוזרים על דברים מהאזנייה, ואני אומר: 'זה לא ייתכן שהם באמת יגידו את זה'. הייתי קצת במצוקה בהתחלה, כשקראתי את התסריט שום דבר לא נשמע לי הגיוני, כי אמרתי שיש פה טאלנט שאני לא רוצה שיעשה מעצמו צחוק. עד שהבנתי שהכל לגמרי במודעות ובשיתוף פעולה, וזאת התוכנית. הכי משוגע, הכי על הקצה שיכול להיות, ובסופו של דבר הכל מתוכנן ומתוסרט וכל מי שבא מודע למה היא התוכנית הזאת. לא צריך לרחם על אף אחד, לא צריך לדאוג, פשוט ללכת עם הטירוף הזה. ייאמר לזכות אלון וורד שהם נתנו אמון מלא ונתנו לאיתי להוביל אותם לאן שהוא רוצה. אני לא זוכר מקרה אחד שהם אמרו: 'עד כאן, זה לא'. הם הלכו עד זה עד הסוף".
"כתבנו לו, ארז חסון ואני, מונולוג ייעוץ זוגי", מספר שגב. "עכשיו אני מבין שזה היה רגע אחרי שהתגרשתי, ואני כותב פינת ייעוץ זוגי. אז הוא מקריא את זה, ואני אומר לו באוזנייה: 'תחיה את זה, תצחק קצת, שלא יצא מדוקלם'. אז פתאום הוא מתחיל לצחוק משום מקום. עשינו פינה שהוא ראיין בה דוגמנית, הם דיברו על זה שאומרים שדוגמניות טיפשות וכדורגלנים טיפשים, והחליטו לבדוק את זה. אז אלון קורא מהפרומפטר ואומר: 'ברם', ו'תאמרי לי בבקשה', ו'הרי מן הידועות היא ש...'".
"הוא זרם על הכל ואנחנו בכינו בקונטרול, הייתי צריך להכריח את הצוות לא לצחוק"
באחת התוכניות התארח בסלון צביקה הדר. מזרחי לקח אותו למסלול הקבוע של תצוגת הגביעים והרחיב על כל אחד מהם. "ואז אמרתי לאלון באוזן 'תקשיב, אתה לקחת הרבה זמן אז תגיד לצביקה שאתה מצטער, שנגמר הזמן ולא תוכלו לדבר'", נזכר שגב, "לפני זה עבדתי איתו שילמד בעל פה איך הוא מרים ל-VTR של הגולים שלו, אז הוא אמר: 'צביקה מצטער, לא הספקנו לדבר, אתה יודע, ככה זה טלוויזיה. אבל אני יודע שאתה גדלת בבאר שבע'. צביקה חשב שהוא הולך לדבר איתו על הילדות שלו, ואלון אמר: 'אז אני רוצה להראות לך גולים שלי מהפועל באר שבע'".
"היו גם דברים שהוא אמר מיוזמתו", מוסיף שגב, "הבאנו את אהרוני ואלון היה אומר: 'תודה רבה לאהרוני, מעברון. מה אתה אומר על האוכל של אשתי?'. הוא היה מקריא את הפרומפטר ולא היה שום אוכל בסביבה, אז אהרוני אומר לו: 'מר מזרחי, כשהאוכל של אשתך יהיה פה אני אשמח להביע דעה עליו'. ואלון המשיך כאילו כלום. פעם הבאנו איזה זמר שבסוף האירוח הראה את הדיסק שלו, ואמרתי לאלון: 'תגיד לו שאתה לא קונה, אתה מוריד מקאזה, רק תגיד את זה. זה מוציא אותך טוב כי זאת בדיחה'. ואז הוא אמר: 'את האלבום שלך אני כבר אוריד בזאקה'. אי אפשר לביים את זה.
"עשינו כתבה עם ניסים קיוויתי, זאת אומרת נסענו לראיין אותו אבל טעינו בדרך וזאת הייתה הכתבה. אנחנו נוסעים לניסים קיוויתי. עברנו דרך חולות ועשינו שם יוגה. הוא זרם על הכל ואנחנו בכינו בקונטרול, הייתי צריך להכריח את הצוות לא לצחוק. כולם היו על הרצפה, חלק מהצילומים אף אחד בכלל לא ראה עד שהם הגיעו לעריכה".
"אני קצת מתגעגע לימים האלה", מודה צחי אליהו, עורך המשנה ולימים מלהק על בסדרות ריאליטי, "עשיתי הרבה תוכניות אירוח בתקופה ההיא, 'אקזיט' וליאור שליין ושלישיית מה קשור ו'אהרוני מבשל לחברים'. אבל 'בסלון של האווירון' הייתה וואו. איתי הוא פנומן, חייבים להגיד את זה, וזה היה גן עדן, עשינו כל מה שרצינו. אלו לא מערכות ריאליטי גדולות שאני מכיר היום. היינו קומנדו. צילמנו באולפני ג.ג שכבר אינם, היינו יוצאים לעשות איתו משאל רחוב עם מצלמת כתף, וזה היה מהפכני כי אז לא היה ריאליטי. במובן מסוים אני חושב שזה הקדים את הריאליטי".
בביקורת שפורסמה לאחר שידור התוכנית הראשונה כתב מבקר הטלוויזיה דאז של "ידיעות אחרונות", ירון טן-ברינק: "המתח העיקרי בתוכנית נובע מכך שבשלב זה, עדיין לא ברור עד כמה מבין מזרחי שהבדיחה כאן היא בעצם עליו. הוא מפגין מודעות עצמית לא מעטה, אבל גם נאיביות תקשורתית מהזן הבוהה בטלפרומפטר. יודעים מה? לא ממש משנה אם צוחקים פה על מזרחי או ביחד איתו. 'בסלון של האווירון' היא מוצר תוכן כה מפתיע מצד ערוץ אגו הרדוד והשדוף, שאפשר להסתפק בעובדה שזה שם. זה מספיק מצחיק".
שגב, בוא נדבר גלויות: חלק מהנחת הפורמט הייתה שהוא הולך לצאת נלעג במידה מסוימת?
"ביקר לי שלא", נשבע שגב. "לא מזמן מישהי עשתה עבודה לאוניברסיטה על התפיסה הטלוויזיונית שלי, דרך כל מיני סדרות שערכתי, אלון מזרחי, אבי ביטר, 'מה שקורה באילת'. התרגשתי מאוד, ואני יודע שזה אסור אבל אני עשיתי את העבודה שלה. עזרתי לה ושיניתי דברים. היא קיבלה 70. שיחקתי אותה פלצן, נתתי לה דוגמאות של גוגול, שכל אחד יכול להבין את גוגול, וזה גם אלון מזרחי. כולם יכולים להבין אותו ויש כאלה שמבינים את המעבר. ומי שלא מבין את המעבר – לא קרה כלום. כתבתי בזמנו גם פרקים ל'שמש', כשעוגן אומרת 'ששי הבאתי לך מגש כסף' ונותנת לו שורה מאלתרמן. מי שלא מזהה – סבבה, ויש מי שיגי: 'בו'אנה אתה דפוק, היא ציטטה את אלתרמן'. זאת הייתה התפיסה שלי לגבי אלון מזרחי.
"גם ב'חי בסרט עם אבי ביטר' (סדרת דוקו ששגב יצר שנתיים מאוחר יותר - ס.ש) הייתה לי מטרה. ככל שהוא היה נלעג יותר, בסופו של דבר אנחנו לועגים לעצמנו, זה סוג של המלך עירום. כשצחקנו על אבי ביטר, שהוא בעצמו לועג ל'פרסונה' של ברגמן, והוא הולך ל'סינימטק' והוא רוצה שיקרינו אותו, אז צחקנו עליו. אבל מה המטרה? בסופו של דבר הסרט שלו הגיע לסינמטק. תקשיבי טוב, זה סרט גרוע, זה פי מיליארד יותר גרוע מהכל. ואז המנכ"ל אלון גרבוז עלה לבמה ואמר: 'אני חושב שגם לאנשים כמו אבי ביטר מגיע להיות פה'. עכשיו יא חתיכת אפס, אם הוא היה אשכנזי זה לא היה ראוי. זה המקום הכי מתנשא. זה לא סרט טוב. אז למה אתה שם את זה?
"אצל אלון מזרחי, בניגוד לאבי ביטר, ההגחכה הייתה בכל תוכנית. כמה שהגחכנו אותו – הוגחכו אלה שהגחיכו. נתן זך אמר פעם על אלתרמן שהוא מחפש את החרוז למען השורה הבאה, וזה נכון, אגב. אמן אמיתי לא כותב על מנת לרצות. אלון מזרחי הוא אמן אמיתי, אלון מזרחי הכדורגלן. הוא היה מלך השערים, היו לו אינסטינקטים הוא לא חשב, עשה מה שהרגיש באותו הרגע. כמה אנשים התראיינו אצלך עם הספרייה שלהם ברקע? כשזה קורה אני מיד מגדיל ובודק איזה ספרים יש להם. במדף העליון יש כמובן את "יוליסס", אבל בתחתון יש את רם אורן. ואלה בדיוק האנשים שמלגלגים על אלון מזרחי ויש להם את ספר הציטטות בבית. אלה האנשים החלולים. אבי ביטר ואלון מזרחי הם הילדים שצועקים 'המלך עירום', לא הם העירומים".
הוא הבין שהוא הולך להצחיק אנשים בקלולסיות שלו?
"הוא הבין אבל מבחינתו זה לא אכפת לו. ואגב, אני לא חושב שהוא קומיקאי אבל בעיקר יש לו המון חן ולא נתתי לו להשתנות. ידעתי כל הזמן שבשורה התחתונה הוא שיחק אותה. קיבץ פרסומת לברליץ. והוא מבסוט".
"אני חושב שמזרחי ידע גם לצחוק על עצמו ואני חושב שזאת סגולה נפלאה"
בראיון ל"ידיעות אחרונות" לפני עליית התוכנית אמר מזרחי: "המטרה שלי בתוכנית זה להיות אלון. אחד הדברים שהביאו אותי להצלחה זה הפשטות שלי. ככל שתהיה יותר גדול ותתנהג כאיש צנוע, יאהבו אותך יותר. ככל שתהיה מפורסם ותתחיל ללבוש חליפות ולדבר אחרת – לא יאהבו אותך. המסר שלי הוא פשוט: להיות קודם כל אני. זה לא שאני אשאל פתאום שאלות מהאוניברסיטה".
"האיש מפוצץ כריזמה", מחדד אליהו, "היינו יוצאים לרחוב ואנשים היו מתרגשים ממנו. הוא מדבר מהלב, יש תמימות מסוימת שאתה לא יכול לטעות בה. אנשים נפלו ממנו כי זאת הייתה חוויית אירוח אחרת, נכנסת לעולם של אלון מזרחי. אתה יכול להיות ציני או להתלהב, אבל איט איז וואט איט איז. היה בזה אלמנט של ריאליטי לפני שבכלל ידעתי לעשות ריאליטי, וזה כנראה היה סוג ההצלחה של התוכנית הזאת. מהרגע שהם הגיעו לאולפן, רצינו רק לצלם. כי הבנת שהדמות מדברת עם הדמות, ונורא רצינו לצלם כדי ששום תוכן לא ייעלם. כל האייטמים עבדו.
"יש סיבה לזה שזה הקדים את זמנו. אז לקחו טלוויזיה מאוד ברצינות, ואנשים ניסו להיות מנחי תוכניות אירוח, אבל זה היה קרקס. זה לא דמה לשום דבר, למי היה אכפת? זה היה ריאליטי. אגב אלון מעולם לא עשה ריאליטי אחרי זה. אולי אם הוא לא היה 'בסלון' אולי היה מגיע לאיזו עונה של 'גולסטאר', כמו כל אגדות הכדורגל של אותם ימים".
מה הנחה אתכם במהלך הצילומים?
"אני חושב שאיתי נתן לו להיות פשוט הוא, וכשבאו אורחים והוא לא היה עסוק להנחות ולהוביל, הוא היה יותר הוא. הוא ידע לשמור על האופי שלו. הצופים קיבלו את אלון מזרחי שהם מכירים מהמגרש ומהראיונות שהוא נתן אחרי המשחקים, ומפרק לפרק ראית איך הוא מרגיש יותר בנוח בתור המארח של הדבר הזה".
בהתחשב בתקציב הדל שלה ובעובדה ששודרה בערוץ נישה, "בסלון של האווירון" יצרה באזז מיידי ותגובה נלהבת של קהל הצופים. לצד שידורים על ספורט, מכוניות, ביליארד ופוקר, צצה פתאום האחות המוזרה וההזויה של שגב ולהקתו. "צילמנו ארבע-חמש תוכניות מראש", נזכרת תמי חזקיה, המפיקה, "וכבר בזמן ההקלטות היה לנו ברור שמי שרואה את זה הולך להיקרע מצחוק. כל הנונסנס הגיע דרך האוזנייה. הכל היה בהובלה. הנונסנס הוחבא כי הקהל של 'אגו' לא מבין נונסנס, זה היה בשבילם חצי שעה של פאן, אבל מי שהבין קצת יותר קלט את הנונסנס. לפעמים הייתי דופקת את הראש בקיר ואומרת: 'לא יכול להיות', רגעים שאנשים מתראיינים ואתה אומר: 'איך הם הסכימו להתארח פה?'".
חלק מהקומדיה ישב על חוסר הניסיון של אלון ואשתו בהובלת תוכנית אירוח.
"נכון, איתי היה מדבר איתו והוא היה מתחיל לענות לאיתי תוך כדי כשאנחנו מצלמים, או שהוא היה מקריא את הפרומפטר כולל החלקים שלא אמורים להקריא".
"אני זוכרת שהיינו מגיעים ליום צילום של שלושה-ארבעה פרקים ביום", אומרת סלו-מזרחי, "קוראים באותה שניה מהפרומפטר. זאת הייתה הפעם הראשונה בחיי שראיתי פרומפטר. קיבלנו את התסריט ממש באותו היום. זרמנו עם הכל ואנשים נקרעו כי הכל היה ספונטני, זרקו אותנו למים ולא באמת ידענו לשחות".
הביא המון אלמנטים מהחיים שלכם לתוכנית.
"והקצינו אותם, כן? היינו מודעים להקצנה. היום הייתי משנה במלל לא מעט דברים, מסכימה לפחות דברים. באותו הרגע הרגשתי נוח אבל היום כשאני מסתכלת, היו דברים שהייתי משנה, חד משמעית. לא הייתי זורמת עם הכל. בעיקר דברים שנתנו לאלון להגיד. זה היה הומור עצמי מוקצן. אין לי בעיה עם הומור עצמי, אבל עד גבול מסוים".
למשל?
"למשל המשפט הזה, 'איך זה להיות חבר שלי', אין מצב שהייתי מסכימה שזה יעבור היום. זה נשמע לי דבילי לשאול שאלה כזאת, אבל באותו הרגע אתה פשוט קורא מהפרומפטר או חוזר על מה שאמרו לך באוזנייה. בגדול, כל ההומור של התוכנית היה די דבילי. נראה לי שזה היה קצת פארודיה על תוכניות אירוח, שלוקחות את עצמן מאוד ברצינות. תראי, לא שמו לי אקדח לרקה. אני לא מצטערת שעשיתי את זה, היה שם הרבה הומור עצמי, בעיקר כלפי אלון, והיו אנשים חמודים שהגיעו להתארח. זאת הייתה תקופה יפה ובזמנו לא הייתי מתנגדת לעונה שנייה, אבל היום אין ספק שהייתי עושה את זה אחרת".
"אני חושב שמזרחי ידע גם לצחוק על עצמו ואני חושב שזאת סגולה נפלאה", מסכם לקס, "והוא חגג את זה, כי בואי, הוא עשה דבר או שניים והוכיח את עצמו מעל ומעבר בתחום שלו, ואני חושב שהוא בא ליהנות, הוא לא היה זקוק לקריירה חדשה. זה היה היופי של התוכנית הזאת, גם על המסך וגם מאחורי הקלעים. כולם באו לצחוק וליהנות. לא במקרה זה תפס מעמד של קאלט, כי אני לא חושב שהיה משהו שהיה דומה לזה. זה היה כל כך מגוחך ואבסורדי, כמו קומדיה קלאסית. זה נונסנס, וגם אנשים שבאו להתארח הבינו את זה ושיתפו פעולה. זה היה בידור נטו, תוכנית מצחיקה ברמות קיצוניות.
"זה לא היה ההומור של אלון ו-ורד, אבל יאמר לזכותם שהם זרמו עם זה. היה קו מאוד דק בין 'לצחוק עם' ל'לצחוק על', ואני חושב שבסופו של דבר הכבוד שלו נשמר וכן צחקנו עם. כמו הציטוטים שלו בשלהי הקריירה שלו ככדורגלן, שאתה לא מאמין שהוא אמר. אבל כנראה שזה השתלב עם התדמית שלו, אדם עם כישרון אדיר ואמירות מאוד הזויות שתרמו גם לבאזז סביבו. אין דבר כזה פרסום שלילי".
