דמותו של השרברב האיטלקי-אמריקאי מריו הופיעה לראשונה ב-1981 במשחק הארקייד "דונקי קונג" של חברת נינטנדו. ארבע שנים אחר כך הושק "האחים סופר מריו", שיהפוך למותג משחקי המחשב המצליח ביותר של החברה. ההצלחה האדירה של המשחקים הפכה אותם לראש החץ בניסיונות עיבוד של משחקי מחשב למוצרים תרבותיים נלווים, ולכן גם למקור לכישלונות ראשונים ומהדהדים בניסיון לעשות זאת.
היסטוריית העיבודים של "סופר מריו" החלה ב-1986, שנה לאחר יציאת המשחק הראשון. היה זה עיבוד ראשון של משחק מחשב לסרט האנימה "האחים סופר מריו: המשימה הגדולה להצלת הנסיכה פיץ'". בסוף שנות ה-80 ותחילת שנות ה-90 התרחב בולמוס העיבודים לסדרת המשחקים (עד 1992 כבר יצאו שבעה משחקים) ונוצרו כמה סדרות אנימציה טלוויזיוניות ואפילו סדרת לייב אקשן - תקופת שגשוג שספגה מהלומה לא פשוטה ב-1993 עם יציאת פיצ'ר הלייב האקשן הראשון למשחק המחשב - "האחים סופר מריו".
לביקורות קולנוע נוספות:
השחקן הבריטי המנוח בוב הוסקינס, והשחקן הלטינו-אמריקני ג'ון לגוויזאמו גילמו את דמותם של מריו ולואיג'י, צמד אחים-שרברבים איטלקי-אמריקני. עלילת הסרט העבירה אותם מברוקלין למימד מקביל שבו התחוללה אבולוציה אלטרנטיבית בשליטת דינוזאורים הומינואידים. דניס הופר היה המלך קופה, קומבינציית דרקון-צב המתפקדת כאויב העיקרי של צמד האחים, וסמנתה מאתיס הייתה הנסיכה דייזי המגלה שהיא נצר לאבולוציית הדינוזאורים. התוצר המוזר שיקף את המאבק שהיה מאחורי הקלעים בין הניסיון של הבמאים ליצור סרט אדג'י עם אלמנטים קודרים של מדע בדיוני, ובין חברת דיסני שהפיצה את הסרט וייעדה אותו לילדים. הכישלון הכלכלי והביקורתי יצר טראומה רבת שנים לאנשי נינטנדו בכל הנוגע לעיבודים קולנועיים נוספים של משחקיהם. היום יש אלו הרואים ב"האחים סופר מריו" כראוי להגדרה "סרט פולחן".
בשנים שחלפו נוצרו עוד ועוד משחקי סופר מריו. כיום מונה הסדרה 23 משחקים - באף אחד מהם לא שיחקתי. בבואי לבקר את פיצ'ר האנימציה החדש "האחים סופר מריו - הסרט" (The Super Mario Bros. Movie) ברור לי שאינני חולק עמדה רגשית עם אלו שגדלו עם המשחקים. לא זכיתי לרגעי אושר של קיפצוצים מיומנים בין פטריות ומטבעות זהב. לא רכבתי על הדינוזאור יושי, ולא הצלתי את הנסיכה פיץ'. לכן גם לא חוויתי ריטוטי עונג מכל עשרות "ביצי הפסחא" שמופיעות בסרט. קשה לי להתרגש מהסצנה שבה האחים נמצאים בארוחה משפחתית ללא כפפות (!), מהבלחות קולו של צ'ארלס מרטינט (המדבב המקורי של מריו), מדג האבו-נפחא שמגיח מהשלבים התת מימיים של המשחק להופעת אורח קצרה, או מהקליימקס הבלתי נמנע של מרוץ על מסלול בצבעי הקשת.
הקדמה זו נדרשה כדי שאוכל לומר שלא אהבתי את הסרט. למעט הבלחות הומור פה ושם, אנימציה מלוטשת של האנשים המוכשרים מאולפני אילומיניישן (יוצרי סרטי "המיניונים"), והחלק הראשון של הסרט שמתרחש בעולם "המציאות" של הדמויות, לא חשבתי שהוא מציע יותר מדי עבור הצופים שאינם שחקנים ותיקים בסדרת המשחקים. יוצרי הסרט כיוונו אך ורק לחובבי המשחק על חשבון מה שעשויים להפיק מכך צופים אחרים. האם חובבי המשחק בהכרח ייהנו מהסרט? לא אתיימר לנבא.
מהפוזיציה שלי קשה להאמין שיש סיבה למצוא עניין במהלך עלילתי צפוי שמעבד שלבים במשחק לצורת סרט, תוך הפקעת השליטה מהשחקן והעברתה לאנימטורים. כמו "ספיידרמן: אין דרך הביתה" (2021), רק באופן חריף הרבה יותר, "האחים סופר מריו - הסרט" הוא פסאדה חלולה הנובעת מוויתור על כל תוכן שאינו מוכר היטב לצופים. כל תכליתו היא לייצר מעטפת שתוכל להכיל כמות מקסימלית של רפרורים שיספקו נחמות רגרסיביות לצופים.
העלילה נפתחת בברוקלין, כשהאחים מריו (כריס פראט) ולואיג'י (צ'ארלי דיי) מנסים לבסס את עסק השרברבות החדש שלהם. עד לאחרונה הם היו שכירים, וכעת הם מחפשים הזדמנות להוכיח את כישוריהם. בחלק הזה של הסרט יש מהלך משעשע של תנועה ופעולה בעולם "מציאותי", שמשמרת היבטים ידועים של המשחק. פרץ יצירתיות שפחות יהיה רלוונטי כשהדמויות תעבורנה למציאות המקבילה של עולם המשחק – שבה התנועה תתרחש בסביבות אופייניות יותר למשחק. יש סצנה חביבה נוספת של ניסיון תיקון כושל של צנרת בדירת פאר ניו יורקית, המשתבש בגלל נוכחותו של כלב נקמני. רגעים ספורים ואחרונים של הנאה לפני שהסרט החל לטבוע בגודש צבעים, תנועה קדחתנית, ודמויות מהמשחקים. כמה חבל.
אי אפשר שלא להתייחס לבחירה השנויה במחלוקת בכריס פראט (המאוד לבן) לדיבוב של מריו. בעידן של רגישות לניכוסים תרבותיים, הדמות של מריו, המשפטים המזוהים עימו והמבטא האיטלקי המגוחך שבו הוא מצויד, נושאים הדים לתקופה פחות "נאורה". כנראה שבהכרעה בין הפחד מתגובות הנגד המוסרניות ברשתות החברתיות, לפחד משימוש במדובב שאינו "שחקן מוכר" בקולנוע המסחרי העכשווי, גבר הפחד השני על הראשון.
לאחר הפתיחה צמד הגיבורים נשאב לממלכת הפטריות שעליה מולכת הנסיכה פיץ' (אניה טיילור-ג'וי). בסרט היא מעוצבת בגרסה מאוד אקטיבית ומיומנת, השונה מהעיצוב הראשוני והפאסיבי יותר שלה במשחק הראשון בסדרה. לצידה טואד (מייקל קיגן-קיי), הפטרייה החצי אנושית והפטפטנית, המשמש כמשרתה הנאמן. האיום הגדול על ממלכת הפטריות הוא באוזר (ג'ק בלאק) מנהיג גזע הצבים הקרוי "קופה", ומי שכדרקון-צב יכול לירוק אש אימתנית ממלתעותיו. הליהוק של ג'ק בלאק, המוכר לא רק כשחקן קומי אלא גם כחלק מהצד המוזיקלי "טניישס די", מאפשר לתת לבאוזר כמה רגעים חביבים שבהם הוא שר בלדות רוק כבד.
בשביל להתגבר על האיום של באוזר נדרש שיתוף פעולה בין ממלכת הפטריות לממלכת קונג. המלך קראנקי קונג (פרד ארמיסן) מוכן לשיתוף פעולה עם הגיבורים, אך בתנאי שמריו ינצח את בנו חמום המוח דונקי קונג (סת' רוגן). העלילה תתגלגל משם עד השיאים הצפויים שלה. הסרט אמנם נמשך רק 92 דקות, אבל הקצב האינטנסיבי שלו, והסתמכותו המוחלטת על סיטואציות משחק מעובדות לאנימציה, הופכות את הצפייה למתישה במיוחד.
התחזיות צופות לסרט הצלחה משמעותית. אין ספק שהגיימרים הרבים של הסדרה יספיקו לכך, ללא צורך להסתמך על חובבי אנימציה שלא התנסו במשחקים. מאוד יכול להיות שמבחינת חברת נינטנדו הם השיגו בדיוק את מה שהם צריכים כדי להניע קדימה את הזיכיון הוותיק והמשגשג. זה עדיין לא מקנה ל"האחים סופר מריו - הסרט" איכויות שמצדיקות את זמנם של מי שאינם חובבים מושבעים של המשחק.