יוני בלוך של השנים האחרונות הוא תופעה יוצאת דופן במוזיקה הישראלית. למרות שהוא לא מתחזק קריירה מוזיקלית פעילה, ואת עיקר זמנו הוא מעביר בחברת ההייטק שייסד, בכל פעם שהוא יוצא למיני סיבוב הופעות הכרטיסים עפים. עכשיו זה קורה שוב - עם ארבע ההופעות שהוא יערוך במועדון הבארבי בתל אביב באוגוסט הקרוב. לבלוך יש ארבע סיבות לחגוג הקיץ: גם תינוק חדש, גם הוא יחגוג יום הולדת 42, גם הוצאה מחודשת על גבי תקליט ויניל לאלבומו השלישי "על מי אני עובד", וגם אלבום חדש - הראשון שלו זה 15 שנה. בריאיון ל-ynet מסביר המוזיקאי ויזם ההייטק (תחליטו אתם באיזה סדר) איך זה עובד לו.
"כשהייתי רק מוזיקאי חשבתי איך להיות רלוונטי כל הזמן, כי אתה עובד על משהו שהוא חיצוני ממך וכי אתה גם המוצר. זה היה לי ממש קשה נפשית. היום אני פחות עובד בלנסות ולנתח את זה, אלא מתמקד בליהנות מזה", בלוך פותח. "זה מרגש אותי שהמוזיקה מנצחת את מבחן הזמן, אבל אני לא יודע להסביר אם זה ימשיך. גיליתי את העניין המחודש של אנשים במוזיקה שלי במקרה. ב-2017 קלטתי שעברו 10 שנים מאז שיצא האלבום 'הרגלים רעים'. העליתי על זה פוסט בפייסבוק שזכה לאלפי תגובות, ואז שאול מהבראבי (מזרחי, הבעלים של המועדון התל-אביבי, א"ש) התקשר אליי ואמר לי שהוא שמע שעושים הופעה. אם אני צריך לנחש איך זה עובד, התשובה תהיה שבגלל שהמוזיקה קיימת היום בסטרימינג והכול זמין, כבר פחות חשוב מה נחשב לעדכני. לא מזמן התארחתי בהופעה של מוניקה סקס וראיתי שהכניסו אותי לפלייליסט של מיטב להיטי הניינטיז. אני בכלל לא הייתי בניינטיז", הוא צוחק, "אבל מבחינת הקהל אני שם. אם הייתי מוזיקאי ב-100 אחוז מהזמן שלי הייתי הרבה יותר לחוץ. יש משהו מאוד משחרר במוזיקאי שלא חייב להצליח".
לכתבות נוספות במדור מוזיקה:
חלק לא מבוטל מהקהל שמגיע להופעות שלך, וגם קנה את תקליט הוויניל של "הרגלים רעים", לא נולד כשהתחלת את הקריירה המוזיקלית. איך אתה מסביר את הקשר ביניכם?
"אני נמצא באינסטגרם ובטיקטוק. אני לא עובד לפי האלגוריתם שלהם, וכבר שלושה חודשים לא העליתי כלום בגלל הילד החדש, אבל אני אוהב את זה ומעניין אותי להבין איך התעשייה משתנה. כרגע היתרון היחסי שלי, כמו של הרבה אמנים מתקופתי, הוא שאני נתפס כאנטיתזה למה שפופולרי היום, ואם יש מישהו צעיר שמורד במה שהוא המיינסטרים עכשיו, יכול להיות שאני אחד מהפתרונות שלו. כשהוצאתי את האלבום 'על מי אני עובד' ב-2008 הוא היה פלופ, כי הדיסקים בדיוק התחילו להיכחד אז. זה היה האלבום הכי 'אלבום' שלי, שעסק בחברה שעזבה אותי, נתתי בו את כל כולי ויצרתי סרט סביבו. האלבום יצא ועשינו סיבוב הופעות שבוטל אחר שתי הופעות כי לא הגיעו אנשים. זה מאוד העציב אותי אז וחשבתי שאני לא חושב מספיק מסחרי. בדיעבד, זה האלבום הכי מצליח שלי, וכיף לי שמגלים אותו. בהופעות האלו בבארבי אני גם משיק אלבום חדש וגם חוגג את האלבום ההוא בן ה-15".
5 צפייה בגלריה
"כשאני מוציא אלבום חדש מאוד חשוב לי שהוא יצליח, וגם האגו נכנס למרכז העיניים שלי". יוני בלוך
(צילום: עמית שעל)
יש מצב שעלית על נוסחת הזהב - להתפרנס ממקצוע מכניס ויחסית יציב ולהשאיר את המוזיקה כמעין תחביב.
"כדי להיות הוגן, מה שאתה אומר נכון רק באופן תיאורטי. עכשיו כשאני מוציא אלבום חדש מאוד חשוב לי שהוא יצליח, וגם האגו נכנס למרכז העיניים שלי. היו לי שלוש תקופות כמוזיקאי: לפני שהתחלתי, כשהייתי פעיל והוצאתי שלושה אלבומים, ועכשיו. היום זה מרגיש לי כמו בימים שלפני הפריצה, כשהעליתי שירים לאתר 'במה חדשה' והיה לי כיף מהתגובות ונהניתי מהפוטנציאל של השירים ושלי".
"איפה יותר כיף לי? התשובה משתנה כל הזמן"
הפוטנציאל ההוא בהחלט מומש. ב-2004 בלוך הוציא את אלבומו הראשון ובחמש השנים הבאות הוציא עוד שניים. במקביל הוא כתב והפיק לאפרת גוש, לנינט טייב, למירי מסיקה ולשלומי סרנגה (רשימה חלקית), וכתב שירים לסדרות טלוויזיה כמו "השיר שלנו", "הפיג'מות", "דני הוליווד" ואחרות. ב-2009 הוא הקים עם ברק פלדמן, שותפו ללהקה, את חברת "אינטרלוד", שהפכה בהמשך ל-Eko ומציעה פלטפורמה להצגה אינטראקטיבית של סרטים וקליפים מוזיקליים ומאפשרת לצופה לבחור את המשך העלילה בנקודות זמן נבחרות.
כמייצג העיקרי של הגיק-רוק בישראל, שמחבב את אחת ממנסחות הז'אנר - להקת וויזר, בלוך רואה דמיון רב בין חברות בלהקת רוק ויצירת מוזיקה לבין עבודה בחברת טכנולוגיה מתקדמת. ולראיה, שותפיו - המוזיקליים וההייטקיסטים - הם בדיוק אותם האנשים. לצד פלדמן נמצא שם גם טל זובלסקי, והמתכנת הראשי בחברה הוא תומר להב, הגיטריסט של בלוך מאז גיל 16, ולדבריו הם "כל הזמן משתמשים בדימויים של מוזיקה ולהקה גם ביומיום שלהם".
החיבור הטבעי אצל בלוך בין ההייטק לבין המוזיקה, מופיע גם בשיר החדש שלו והראשון שיוצא מהאלבום שבדרך, שנקרא איך לא - "הייטק". "השיר הזה נכתב במשך כמה שנים על ידי אשתי, ענבל אדרקה, בעקבות המון שיחות בינינו. היא הצליחה לבטא טוב ממני את כל מה שחפרתי לה עליו כל הזמן", הוא אומר. "איפה יותר כיף לי? התשובה משתנה כל הזמן, כי מאוד כיף בצד הזה וכל כך מתסכל אותי בצד השני, ולהפך. ארבע בארבי ברצף זה היי, אבל בלהקה של הסטארט-אפ יש יותר מ-50 אנשים וגם זה נורא כיף. תוסיף לעבודה היומיומית את זה שאני מתבגר ונולדו לי שלושה ילדים, והכול נכנס לשיר הזה, שנכתב קודם כל בשבילי. בגלל שאשתי הייתה מעורבת בו הוא מסתיים בצורה אופטימית. אני כל הזמן מנסה להרגיע אותה, והיא אומרת לי שמאז שהכרנו אני מבטיח לה את זה, וזה עוד לא קרה. אבל אני אוהב את השילוב הזה בין הלחץ לבין ההבטחה שהכול יסתדר בסוף. זה כמו קרמל מלוח".
הקליפ המאוד יפה של "הייטק" נפתח עם סצנה שבה דמותו הממוחשבת של בלוך (שנוצרה בעזרת בינה מלאכותית) שואלת את הצ'אט GPT כיצד לכתוב שיר שיהפוך ללהיט. בלוך, שמשתעשע עם הטכנולוגיה הזו מסביר ש"היא עדיין לא מספיק טובה בעברית", אבל הגרסה החדשה שלה באנגלית הפתיעה אותו לטובה. "הצ'אט עוקב אחרי תבניות, וכבר ראיתי ניסויים שנותנים לו לכתוב שירים כמו של נירוונה. הוא יכול לחזור על נוסחה ולפצח אותה טוב ומהר יותר מבנאדם. יש בזה פוטנציאל, ואנשים אולי יאהבו את הדברים הפחות נוסחתיים. אני לא מפחד שהוא יחליף אותי ובעיניי זה רק יגביר את ה'אותנטיות', כי יהיה יותר קל לייצר תוכן, ותוכן טוב. פעם לא הייתה מילה כזאת 'תוכן' אלא היו מוזיקאים, במאים, תסריטאים וכו', והיום אתה קורא 'תוכן' להכול: גם למשפיען בטיקטוק וגם לסדרה ב-HBO. יש אינסוף תוכן בעולם, ובמצב כזה האותנטיות חוזרת להיות חשובה, והסיפור של האמן הופך לחשוב".
מומחים רבים טוענים שהבינה מלאכותית שוחררה מוקדם מדי, ושהמרחק בין ציורים יפים שמעלים לרשתות החברתיות לבין ניצול שלה לשימוש רע, מפייק ניוז פוליטי דרך טלטול עולם העבודה ומחיקת רבבות משרות, ועד לייצור נשק שיצא מכלל שליטה, אינו כה רב, אבל בלוך מזדרז להרגיע. "אבא שלי היה חובב מדע בדיוני והיום זה לגיטי לדבר על מה שהופיע אז בספרים ובסרטים. זה מעניין אותי איך תעשיית המוזיקה מגיבה לזה, כי כל התעשיות היצירתיות יושפעו מהבינה המלאכותית, ובצורה קיצונית. אבל לא חייבים רק לפחד ואני אופטימיסט בעיקרון. אפשר לעשות עם בינה מלאכותית דברים מדהימים וגם דברים מזעזעים. פייסבוק חיברו את כל העולם ואז הם דאגו שנוכל לסנכרן שואות. הטכנולוגיה הזאת מגבירה את היצר האנושי ואולי היא מזרזת דברים שיקרו בכל מקרה".
לכבוד השיר "הייטק" הקמת אתר שבו אתה מציע לגולשים ליצור לו קליפ. איך פותרים את עניין זכויות היוצרים במציאות שכזאת?
"למודלים האלו יש יכולת לעשות פיין טיונינג וללמוד דברים חדשים. אתה תעלה חמש תמונות שלך, והיא תלמד אותך ותעלה גרסה חדשה שלך. יש בקליפ סצנה שבה אשתי ואני בהריון, וכשאתה שם בה אנשים שונים, זה כל פעם יוצא אחרת וזה מגניב בעיניי. יש לי תיאוריות חזקות בנוגע לזכויות יוצרים. וורנר וסוני, שתיים משלוש חברות התקליטים הכי גדולות בעולם, משקיעות ב-Eko, ופגשתי בכירים משם, וכשאני מספר להם שאני מוזיקאי בישראל, אני מרגיש שהם חוזרים על אותן הטעויות שהם עשו בפעמים הקודמות. צריך לייצר חתימה דיגיטלית של אמנים ואז כל אחד יכול לעשות עם היצירה מה שהוא רוצה, תוך כדי בקרה" .
בטח שמעת את מה שעשו לביטלס עם שיר ישן של מקרטני, לאואזיס או את הדואט בין זוהר ארגוב לעפרה חזה.
"מוזיקאים שנמצאים בשוליים פחות צריכים להיות מוטרדים, כי הקהל מעדיף דברים שמרגישים לו בוטיקיים. בעולמות הפופ חברות התקליטים כרגע נבהלות, אבל הם נבהלו גם עם העתקת הקסטות, הסימפולים והאינטרנט. כשהם ילמדו לעבוד עם זה, זה יהיה בסדר. עכשיו זו תקופת הגימיקים אבל יהיו פתרונות".
5 צפייה בגלריה
"כל התעשיות היצירתיות יושפעו מהבינה המלאכותית, ובצורה קיצונית. אבל לא חייבים רק לפחד". יוני בלוך
(צילום: אורית פניני)
15 שנה לא הוצאת אלבום. מה גרם לך לחזור למוזיקה?
"בשש השנים האחרונות חשבתי שאעבוד על אלבום, וזה לא יצא. גרנו בניו יורק עם שתי ילדות קטנות כשהקורונה הגיעה, וכמו כולם גם אצלנו היא יצרה סערת היגיון והחלטנו לחזור לארץ כי הבנו שאפשר לנהל את החברה גם מרחוק. החזרה לארץ החזירה לי גם את הצד הזה של המוזיקה".
"להיות מוזיקאי זו חרדה תמידית עבורי"
באלבום החדש משתתפים לצד הלהקה הקבועה של בלוך (נו, החבר'ה שלו מההייטק), גם רן דנקר ("אבל אני בספק אם תצליח לזהות אותו", הוא אומר) וגם אלון עדר שמנגן על פסנתר ("הפקתי לו פעם שיר שהוא גנז, ומיד אחרי זה הוא התחיל להוציא אלבומים ונהיה אלון עדר", הוא מחייך). בלוך מתרגש כשהוא מדבר על האלבום המתקרב, וגם על שלושת השירים החדשים שכתב לתוכנית "פרפר נחמד". "לראות את בץ ואוזה מבצעים שיר שלי זה שיא אמנותי עבורי, ואני לא צוחק", הוא מחייך ומוסיף שבנותיו עזרו בהקלטות.
האלבום החדש שלך עומד לצאת בקלטת, בדיסק, בתקליט ובדולבי אטמוס, ואת האלבום "הרגלים רעים" הוצאת לא מזמן גם בוויניל. איפה אתה ממוקם על הציר שבין האנלוגי לדיגיטלי?
"כשאפרת גוש הקליטה את השיר הראשון שלי, המפיק חיים שמש אמר לי שאני המפיק הדיגיטלי הכי אנלוגי שהוא מכיר. גדלתי על הרומנטיקה האנלוגית וידעתי לגרום לזה להישמע אנלוגי באמצעים דיגיטליים. חלק מהקטע בוויניל זו גם האספנות, אבל כשעושה לזה מאסטר כמו שצריך זה נשמע מעולה וזה לא נשמע כמו 'דיסק על תקליט', ואגב, זה גם די זול לעשות את זה היום כמו שצריך. גם קסטות זה מדיום שבזו לו בעבר ועכשיו הוא חוזר. אני אוהב אלבומים גם בגלל ה-Secret Track (השיר הסודי) שהוסיפו לחלקם, כמו ב-Nevermind של נירוונה. זה כמו היום שיש בסרטים של מארוול עוד סצנה בסוף על הקרדיטים, שהפכה בטעות למעין מחווה לתקופה ההיא.
5 צפייה בגלריה
"כשאפרת גוש הקליטה את השיר הראשון שלי, המפיק חיים שמש אמר לי שאני המפיק הדיגיטלי הכי אנלוגי שהוא מכיר". אפרת גוש ויוני בלוך בהופעה בבארבי
(צילום: מוטי קמחי)
"הכי קל וכיף לי לשמוע מוזיקה בסטרימינג, אבל כשאני רוצה באמת להקשיב למוזיקה אז זה בתקליט. זה טקס ואתה לא מעביר שירים אלא שומע אותם לפי הסדר. אני חושב על הציר האנלוגי-דיגיטלי הזה לא מעט, כי אני הכלאה של גם וגם - של ילד ניינטיז שהיה עם האינטרנט מההתחלה וגם אחד שאהב קסטות. אז לא הבנתי למה לא נותנים לי לשמוע את השירים בסדר שבא לי. אבל כל הכיף של אלבום קורה בדיעבד, והרבה דברים שתכננתי שלא יצאו חשובים, הפכו לכאלה. לי לא אכפת איך שומעים את האלבומים שלי".
במבט לאחור, מה אהבת ביוני בלוך של לפני 20-15 שנה, ומה עבד אז פחות טוב? כי עובדה שיצאת לדרך אחרת.
"להיות מוזיקאי זו חרדה תמידית עבורי, והייתי בחרדות לפני כל הופעה. במידה נכונה לחץ הוא דבר טוב שיכול להניע, אבל כשזה כל החיים שלך זה מתיש. מאז שהייתי קטן, והיום אני יכול להודות שגם הייתי חנון, אהבתי משחקי מחשב ו'מבוכים ודרקונים' שבהם אפשר ללכת בדרך מסוימת, ואז לשמור ולנסות דרך חדשה. כשאני מזמין משהו במסעדה אני מרגיש שבעצם אני לא מזמין את שאר הדברים שבתפריט, ומאוד משך אותי לבדוק אם אוכל לחיות יותר מסוג חיים אחד. אני מעריץ אנשים שלא יכולים לעשות שום דבר אחר פרט למוזיקה, וכשאני מתפקד כמוזיקאי, זה ככה, אבל אני לא חייב לתפקד ככה כל הזמן, ויש לי את החופש לבחור מתי אני טוטאלי. היום אני כבר לא חושב על אם השיר יושמע ברדיו. אז רציתי שכולם יאהבו אותו".
ונחזור להייטק. לאור ההפיכה המשפטית נדמה שההייטק הישראלי ויזמים וסטאראפיסטים מקומיים שמחפשים משקיעים בחו"ל הולכים לחטוף קשה, וחלקם חוטפים כבר עכשיו. עד כמה אתה מודאג ממה שעלול לקרות למדינה בכלל ולענף שבו אתה עובד בפרט?
"לפני שהיו לי ילדים הרגשתי שאין לי סיבה להיות מעורב, אבל זה השתנה מרגע שהם נולדו. משקיעים ואנשים מחו"ל מדברים איתי על מה שקורה בארץ בדאגה מאוד גדולה, וזו תעשייה שאף אחד לא רוצה שהיא תיפגע. מכאן אומנם יותר קל לראות שיש שני צדדים, וזה לא בדיוק 'סטאר וורס' עם רוע מוחלט בצד אחד, אבל אני מאוד דואג. גם במוזיקה אתה רוצה שיהיה רק טוב בעולם, וכאמן שאין לו שירים פוליטיים, אני מעדיף לשיר על שיברון לב מאשר על זכות קיום, אבל המצב נכנס ליצירה שלי בכל מיני דרכים. שלחו לי תמונות מהפגנות של אנשים שהכינו פוסטרים מהשיר של הפיג'מות וזה הצחיק אותי מבחינת החרוזים כי הפיג'מות לא נועדו להיות פוליטיים. יש ב'הרגלים רעים' שיר מחאה שנקרא 'חמאה', והחולצה שלו היא הכי פופולרית כרגע בחנות שלנו בגלל המחאה. אני מנסה להיות כמה שיותר אופטימי כי זו דרך יותר טובה לחיות, אבל זה לא גורם לי להקהות את החושים".
