דקה אחרי שנגמר הפרק של "האח הגדול" ששודר אתמול (א'), עלה תשדיר של משרד החינוך שקורא להתמודד עם בריונות נגד ילדים. בתשדיר רואים ילד שאמא שלו מורידה אותו בפתח בית הספר, וכמה ילדים אחרים נטפלים אליו וחוטפים ממנו את משאף האסתמה שלו - עד שילד אחר מתערב ועוזר לו. בריונות בבית הספר נפסקת ברוב המקרים בתוך עשר שניות, מבטיח התשדיר, אם צופה מהצד מתערב. למרבה האבסורד, זמן ממש קצר קודם לכן, הפריים-טיים חגג על משהו שאני מוכנה להישבע שהיה גילוי מאוד מובהק של בריונות. נתנאל רודניצקי, שדי מהר אחרי שהעונה הנוכחית של "האח הגדול" התחילה הפך לחצי מהפאוור קאפל נתנאל ודיאן, הפך ויכוח על התור לקופסית העישון שמשמשת את הדיירים כשהבית נעול ליציאה, למפגן אלים ומכוער של בריונות, הפחדה וכוח הזרוע.
למרבה הפליאה הצופה מהצד - נקרא לו "האח הגדול" לצורך העניין - לא ראה לנכון להזהיר, לנזוף ולהורות על צעדים שבעונות קודמות כבר היו מזמן מתמצים בבעיטת הדייר האלים החוצה אל ה-Walk of Shame, אחרי שיחת תוכחה בחדר האח. מי שצופה בערוץ הלייב יודע שהמקבץ הזה היה דגימה מעודנת של התפרצויות הזעם, הקללות והאיומים שרודניצקי משחרר על בסיס קבוע בבית בעוצמות אגרסיביות הרבה יותר, כשמאחוריו דיאן שוורץ מחממת אותו על אש קטנה ולצידו בר כהן, שסובלת מליקוי מוזר - עודף מיתרי קול. שי חי נזרק על הרבה פחות.
ואולי זה לא מפתיע בהתחשב בניוון היצירתי שאפיין את צוות המשימות של ההפקה, עם משימת ה"אהובים/לא אהובים" מהפרקים האחרונים. איך נראתה הישיבה שהקדימה את הגיית המשימה הזאת? "בואו, אנחנו חייבים להתסיס קצת את הבית. אני מציע שלא נלך סחור סחור: אנחנו רוצים לגרום להם להרגיש רע עם עצמם, לרסק את הביטחון העצמי שלהם ולנרמל את העליונות של חלק מהדיירים על דיירים אחרים, ומה יותר יעיל במקרה הזה מאשר להצביע על דיירים מסוימים ולומר להם, 'אף אחד לא אוהב אתכם?'. אני חושב שעלינו פה על משהו". וככה חצי מהבית מתהלך מוכה צרעת בתור החצי הפחות אהוב. להלן הקרקע הפורייה ביותר להתלהמות הכוחנית של רודניצקי המורעב ולתחושת הדיירים שיש לו גיבוי מלמעלה, מה שמונע מהם להתעמת איתו.
מתוך האח הגדול, 3.07
(מתוך: רשת 13)
צעקות, שפת גוף מאיימת, השפלות, לקיחה בכוח תוך כדי שאתה סומך על זה שאף אחד לא יעז לעמוד מולך. לא רק ילדים עומדים חסרי אונים מול בריונות - גם מבוגרים מתכווצים בספה כשהם נחשפים לעוול כזה, או יותר נכון חלקם. לפחות 400 מהם התקשרו זועמים לרשות השנייה כדי להתלונן. עורך "האח הגדול" ניחן כנראה בגמישות יוצאת דופן כשזה מגיע לעמידה מול בריונות. לא נראה לי שכדאי לסמוך עליו שהוא יתערב. וכשהוא מפקיר את הדיירים לתוקפנות של השלישייה שמורכבת מבר, נתנאל ודיאן, הוא מפקיר גם אותנו, הצופים. ולשאלת הדיירת בר כהן, שתוהה ללא הרף איזו אמא הבן שלה רואה בטלוויזיה, התשובה היא "לא משהו". אם הבן שלך היה מושא להתנהגות דומה בבית הספר, את כבר היית שורפת את המקום.
העובדה שהקטעים המבחילים באמת של נתנאל, דיאן ובר, לא מוצאים את דרכם אל הפרקים המסכמים למרות שהם כביכול חומר תבערה הרבה יותר יעיל, היא הוכחה לכך שהעורכים של "האח הגדול" יודעים איפה עובר הגבול. הם יודעים איזה חומרים הם יצליחו למסמס בעריכה ומה כבר יהיה יותר מדי. על אילו סצנות אפשר איכשהו להבליג ומה יחשוף את ערוותם המוסרית.
בתקופה שבה גוברת המודעות לאלימות נפשית, לנרקיסיזם ולהתעללות רגשית, לא חכם להניח שזה סוג הטלוויזיה שהצופים שלכם מעוניינים בו, גם אם זה עוזר לרייטינג להרקיע לשחקים. חבל שדווקא בעונה שמלוהקת היטב וזוכה בהתאם לאחוזי צפייה נאים, העריכה נופלת בהנחה לפיה אכזריות חסרת גבולות היא החומר ממנו עשויה טלוויזיה טובה. אני לא מהאנשים שחושבים שהטלוויזיה, בטח המסחרית, אמורה לחנך אותנו, אבל בואו - היא גם לא אמורה לגרום לי להקיא בפה.
