מותחן הפרנויה הצרפתי "הקופסה השחורה" (Boîte Noire) נושא השפעות מאוד מורגשות של מותחנים דומים מהקולנוע האמריקאי של שנות ה-70. התסריטאי-במאי יאן גוזלן מפגין מיומנות מרשימה בהתקת המאפיינים המוכרים לסביבת התקשורת-עסקים-טכנולוגיה בצרפת של ההווה. נדמה כי אפילו לא נדרש עיבוד אמריקאי בכדי שקהל אמריקאי יואיל לצפות בסרט, צריך רק לדבב את קולם של השחקנים לאנגלית.
"הקופסה השחורה" – טריילר
מותחנים "רגילים" מאופיינים בשילוב בין אי ידיעה, אי וודאות וסכנה. מותחני פרנויה הולכים צעד נוסף לתוך האפלה ומציבים ספק אודות המציאות עצמה. האם אכן יש קונספירציה רחבת היקף, או שיציבותו הנפשית של הגיבור מוליכה אותו לאפלה? האם האותות והסימנים מובילים למציאות הנסתרת, לגילוי "אמת", או שהם לא יותר מחיזיון תעתועים שיוביל את הגיבור לאובדנו?
בקולנוע האמריקאי של שנות ה-70 מותחני הפרנויה שלבו בין היסודות של הפילם נואר הקלאסי (פסימיות, פאטליזם, מצור פיזי ונפשי) והחשד המתבקש במה שמתחולל מאחורי הקלעים של המערכת הפוליטית, הצבאית והכלכלית בעידן פוסט-ווטרגייט. "השיחה" (פרנסיס פורד קופולה, 1974) השתמש בדמותו של חוקר פרטי המתמחה בציתותים מורכבים, כדי לעסוק באופן בו המתחקה אחר האמת הופך, מבלי דעת, לדמות המופעלת בשירותם של אינטרסים אפלים. ב"התפוצצות" (בריאן דה פלמה, 1981) טכנאי סאונד המקליט אפקטים קוליים שנשמעים בסרטים, מקליט קול שמהווה את קצה החוט לקונספירציה פוליטית אפלה. הגיבורים הם טיפוסים אינדיווידואליסטים ופרפקציוניסטים, בעלי מיומנות יוצאת דופן בתחום עיסוקם – הם יודעים להשיג את הקולות ולפענח אותם טוב יותר מכל אדם אחר, אך ההיבריס המקצועי מוביל למפלתם.
מתייה ואסור (פייר ניני), הגיבור של "הקופסא השחורה", הוא חוקר בסוכנות לבטיחות תעופה אזרחית – הארגון האחראי על בדיקה ואישור תקני בטיחות לטכנולוגיות תעופה. במקרים של אסון אווירי זהו גם הגוף המופקד על חקר הנסיבות. מתייה שאף להיות טייס, אבל ליקוי ראייה מנע ממנו להגשים את חלומו. במקום זאת הוא משתמש ביכולת השמיעה הפנומנלית שלו, כדי להאזין להקלטות של כלי טייס שהיו מעורבים בתאונות.
בסצנה הפותחת את הסרט אנו נמצאים על מטוס שטס מדובאי לפריז. המצלמה נעה בזריזות מתא הטייסים דרך המעברים הצרים בין כסאות הנוסעים, ולתוך הקרביים של המטוס עד שהיא נעצרת מול הקופסא השחורה. זמן קצר לאחר מכן, בנסיבות שאינן מובהרות, המטוס צולל ומתרסק על הרי האלפים ו-300 הנוסעים שעליו נהרגים. כעת, על בסיס מה שהוקלט, תתבצע חקירה.
כישוריו של הגיבור, והביטחון המוחלט שלו בכישורים אלו, מאתגרים את סביבתו. אנו פוגשים אותו במהלך סשן של האזנה לצלילי רוטור של מסוק שהתרסק. הוא מאבחן דקויות שחומקות מהבוס שלו ויקטור פולוק (אוליבייה רבורדין) ומתעקש על בדיקות נוספות ויקרות. הדבר מעורר את כעסו של הבוס, שירחיק אותו מהחקירה הגדולה שעומדת להתחיל.
התסכול של מתייה ניכר לעיניי אשתו נעמי (לו דה לאג'), בעצמה חוקרת מיומנת באותה סוכנות. בשונה ממנו, היא עומדת לעזוב למשרה יוקרתית באותו חברה שיצרה את המטוס שהתרסק. אחת מאותן דלתות מסתובבות, המוכרות לנו היטב בישראל, שבהן רגולטור הופך בזריזות לעובד בכיר בחברה שעליה פיקח ימים ספורים קודם לכן. בנוסף חברו הטוב קסבייה רנו (סבסטיאן פאודרו) הוא בעלים של חברה שמייצרת מערכות תקשורת ומחשוב עבור יצרני מטוסים. קסבייה יצר את הקשר בין נעמי לחברה שבה כעת תועסק, ונראה שיחסו לאישה הנאה הוא על סף החריגה מהטווח המקובל של פלירטוט צרפתי.
החקירה של התרסקות המטוס מתחילה בלי מתייה, אבל אז פיליפ רנייה (אנדרה דוסלייה), מנהל הסוכנות, מזמן אותו למשרדו. באופן חשוד ביותר מתברר שויקטור פולוק, הבוס הישיר של מתייה, נעלם. כעת הגיבור הופך לדמות המפתח בחקירה המושכת התעניינות תקשורתית עצומה. החקירה הראשונית, הנעשית בלחץ של זמן, מעלה חשד שגורם שחולל את ההתרסקות הוא טרוריסט מוסלמי. אך מכיוון שאפשרות זו עולה בחצי השעה הראשונה של סרט (שאורכו הכולל הוא 127 דקות), ברור שזה רחוק מלהיות ההסבר הסופי.
פיגוע טרור הוא האפשרות הנוחה. אף גורם בעולם התעופה הצרפתי אינו אשם. והבסיס לקביעה הוא מספיק כדי שהדברים יניחו את הדעת. אבל מתייה לא שקט. משהו לא מסתדר. פרטים שאחרים יחשיבו כנסתרים או לא ראויים לבדיקה נוספת טורדים את מנוחתו. ככול שהוא ייכנס לתוך היער האפל, כך הוא יסכן את כל הדברים האחרים שהשיג בחייו, ואולי אף יסכן את חייו.
בהתאם לנדרש במותחן פרנויה הצופים מוגבלים לנקודת הידע של הגיבור. מבעד לעיניו ואוזניו אנו חווים את הפרטים החמקמקים שאולי מובילים אותו לאמת, אולי להרס חייו, ואולי לשני הדברים גם יחד. כדי לא לייגע את הצופים נדרשת לא מעט עבודת בימוי שתהפוך את המראה של אדם עם אוזניות המנסה לאתר ניואנסים של סאונד, לרגעים אפקטיביים של מתח. יאן גוזלן מצליח בכך.
נקודות התורפה של הסרט קשורות לאופן בו הוא לא מבהיר מספיק, או לא מספיק מהר, את שכדאי להסביר. הצופה ההדיוט, שאינו מכיר את עולם התעופה ואת הטכנולוגיות שבהן נעשה שימוש, עלול להתבלבל בהבנת ההיררכיות והקשרים בין כמה מהדמויות המרכזיות. גם בהתפתחות החקירה של מתייה, ישנם רגעים שבהם פרט טכני כזה או אחר מתגלה כבעל חשיבות, וניתן היה לחדד או למצוא פתרונות טובים יותר כדי להסביר את משמעות הדבר לצופים. בעיה נוספת קשורה לאופן בו העלילה מתקדמת כאילו כל החקירה המורכבת הזו תלויה באדם בודד, כולל צדדים של החקירה המשטרתית על היעלמותו של הבוס הישיר של הגיבור. זה משרת את האופי הסגור והלחוץ של מותחן פרנויה, אבל לוקה בסבירותו. כל אלו הן הסתייגות בשוליים של מה שהוא ביסודו מותחן מוצלח ומבוים היטב.
