זה סיפור על שיר שכתבה המוזיקאית מירב הלינגר, שלא הרגישה שהוא נועד עבורה. אז היא שמה אותו בצד, וחיכתה לרגע שיגיע מישהו שהשיר נכתב עבורו. שנה אחרי שנכתב, היא נתקלה בטקסט שכתב משה (מושיקו) סעדיאן ז"ל, שנה לפני שנרצח במסיבה ברעים בשבת השחורה. הלינגר פנתה לבני המשפחה שהתרגשו מהרעיון להנציחו בשיר וביקשו לפרסם אותו בצירוף תיעוד של סעדיאן מרגעים שונים בחיים. "התאהבתי בו, מבלי להכיר אותו", סיפרה הלינגר.
"את השיר כתבתי לפני בערך שנה, אבל הרגשתי שהוא לא מדויק עבורי, שהוא לא מספר את הסיפור שלי", משתפת הלינגר. השיר "עד השמיים" מספר על אדם שהתמודד עם קשיים במהלך חייו, ועל אף אותם האתגרים – הוא עשה כל שביכולתו כדי להפיץ אור לעולם, לזרוע תקווה בקרב הסובבים אותו. "בזמן יצירת השיר הרגשתי שאני כותבת מנקודת מבט של אדם אחר, אדם שאני עדיין לא מכירה. וכך קרה שהנחתי את השיר בצד לכמה חודשים, בכדי למצוא את האדם שהשיר יספר את הסיפור שלו", היא הוסיפה על השיר שנפתח במילים: "כבר שנים שאני ככה / מנסה להתרגל / מבחוץ גיבור גדול / ומבפנים נשבר שוב ונופל".
הלינגר היא יוצרת ופסנתרנית שהוציאה שני אלבומים, הכוללים בין היתר את הסינגל "מעבר להר" ואת הדואט שכתבה והלחינה "נתמכר שוב" וביצעה יחד עם עם הזמר רון בוחניק. בנוסף הלינגר הופיעה על במות רבות, והשתתפה בפסטיבלים מוכרים כמו פסטיבל הפסנתר, יערות מנשה ועוד. בנוסף, שיתפה פעולה עם אמנים דוגמת יוני רכטר, דניאלה ספקטור ואיה כורם.
באמצע חודש אוקטובר, הלינגר נתקלה ברשתות בטקסט שהמשיך ללוות אותה מאז. הפוסט סיפר על בחור בן 26 בשם מושיקו סעדיאן, שנרצח במתקפת הטרור של 7 באוקטובר, במסיבה ליד רעים. רק שנה לפני כן, במסגרת סדנה להעצמה שמושיקו סעדיאן לקח בה חלק, ביקשו ממנו לכתוב את החזון שלו לחיים. "קראתי את המילים שסעדיאן כתב בחזון והבנתי שהוא האדם שלו המתין השיר ששמתי במגירה", מספרת הלינגר. "זה הרגיש מטורף, הכול התחבר פתאום. השיר מתיישב באופן מושלם עם הדברים שמושיקו כתב בחזון שלו, שבעצם הפך לסוג של צוואה", הוסיפה.
"עם העוצמה והנחישות שבי בשקט ובנינוחות פנימית אני בונה עולם המושתת על ערכים של שפע שגשוג אהבת חינם וחופש", כתב סעידאן בחזון ב-14 באוקטובר 2022. "כדוגמה אישית אני נותן השראה להצלחה וכל אדם עושה מה שהוא אוהב וחולם בידיעה שהוא כל יכול, הוא נהנה מהדרך והולך לישון מסופק, מאושר, בטוח בעצמו וגאה בהצלחות שלו". עוד כתב אז: "בניסיון החיים שלי והאש שבוערת בי אני נותן השראה ומעורר מוטיבציה להעז ולחלום, אני גורם לכל אדם להאמין שקיימת בו ציפור פנימית שרוצה לעוף ולפרוץ החוצה אל עבר ההצלחה והחלומות ושיש להם את החופש והעוצמה לבחור להיות מה שהם רק חושקים בו. אני נותן דוגמא אישית והשראה לכל אותם ילדים שחולמים שהכול אפשרי ואם רוצים אין זו אגדה".
בזכות המילים הללו הלינגר יצרה קשר עם משפחתו של סעדיאן, שלחה להם את השיר וביחד הם החליטו להקליט את "עד השמיים" לזכרו. השיר יוצא יחד עם קליפ שמורכב מסרטונים של סעדיאן שנאספו ממשפחה ומחברים קרובים. "אזרתי אומץ ופניתי למשפחה שלו, זה לא היה קל כי אין לנו היכרות מוקדמת ועבר מעט זמן מהאסון. לא ידעתי איך הם יגיבו אבל הייתה בי אמונה מלאה שהשיר הזה נכתב בשבילו – ראיתי את המבט שלו בתמונות וידעתי שזה זה. פניתי למושיקו במחשבות שלי וביקשתי ממנו שאם השיר הזה באמת עבורו, שיהיה לצידי", מספרת הלינגר. "נוצר חיבור מאוד מיוחד ביני לבין המשפחה. אני מרגישה שזו זכות שנפלה בחלקי - להנציח את מושיקו בעזרת שיר שכתבתי", הוסיפה.
ורד, אימו של סעדיאן, מספרת שהלינגר פנתה לראשונה בהודעה, עדינה ורגישה, בה הציגה את עצמה ושלחה את מילות השיר. היא איתרה את המספר שלה בקלות, מאחר ופרסמה את פרטיה כשחיפשה את מושיקו כשעוד הוגדר כנעדר. "היא שיתפה אותי שהיא לא מפסיקה לחשוב על החיבור המטורף הזה - בין השיר לחזון. כשקראתי את המילים הבנתי את הכוונה שלה. מיד התחברתי אליהן, בעיקר למשפט 'אני צינור, אני שופר', זו בדיוק המורשת שהותיר אחריו מושיקו, סוג של מסר מהדהד לכל עם ישראל. האמין בערכים של אחדות ולכידות, אהבת חינם. הוא היה תמיד הראשון להירתם לעזרת מי שצריך, להושיט יד", הוסיפה.
כתבות נוספות במדור:
החזון של סעדיאן הפך בימים אלו לצוואה שהותיר אחריו. "החזון של מושיקו נכתב באוקטובר שנה שעברה, בדיוק שנה לפני שנקבר", משתפת בכאב ורד. "מושיקו היה הבן הבכור שלי, העיניים של כולנו היו נשואות אליו, הערצנו אותו. הוא תמיד הביא איתו כזו שמחת חיים, האיר כל מקום שנכנס אליו. התאפיין בנתינה אין סופית ובחיוך שובה. תמיד היה שם עבור האחר, עזר לכל מי שהיה צריך. הוא הביא איתו תחושת ביטחון לכל מקום שהוא נמצא בו, דאג תמיד לשדר לסביבה שיש אנשים טובים שעושים טוב. הוא אהב מאוד לטייל ולצחוק, רואים את זה בקליפ שמלווה את השיר שהוקדש לו. הוא היה משהו מיוחד".
סעדיאן צלח אתגרים רבים בחיים שלו, מוסיפה אימו לספר, ביניהם הגירושים של הוריו, מעבר דירות ומצוקה כלכלית. "מושיקו עבר המון טלטלות בחייו, בתחומים שונים. הוא תמיד עבד על עצמו, ניסה להשתפר, להיות טוב יותר, להתחזק מהמשברים. הייתה לו בת זוג, הוא תכנן לעבור לגור בצפון באוקטובר השנה ואני תכננתי לעבור בעקבותיו. הרגשתי שלאחרונה, סוף סוף, הוא הגיע לאיזו נחלה".
באותה שבת שחורה, סעדיאן סיים לאכול ארוחת שישי בבני עייש אצל אימו, ויצא למסיבת נובה ברעים יחד עם חברים נוספים. "ידעתי שהוא במסיבה, כשהתחילו האזעקות הוא הבטיח לי שהם עוזבים את המקום. בשלב הזה עוד לא הבנו את ממדי האסון. מאוחר יותר, בסביבות השעה 8:30, הוא התקשר למעיין, בת הזוג שלו, מניחה שהוא לא רצה להדאיג אותי. הוא אמר לה מפורשות – 'יורים עלינו, אני נשאר לטפל בפצועים'. היא ביקשה ממנו לברוח משם, אבל הוא התעקש להישאר", סיפרה. "בהתחלה כעסתי – למה הוא לא ברח, למה זה היה צריך להיגמר ככה. אבל אחרי זה הבנתי – זה היה הילד שלי, אפשר להבין את זה בירור מהחזון שכתב. ילד של נתינה ואהבה. אם הוא היה בורח – הוא לא היה חי עם עצמו. נשאר נאמן לעצמו עד הנשימה האחרונה", הוסיפה.
ורד מספרת שיש בה נחמה, ולו קטנה, לאור האופן שבו סעדיאן נפרד מהחיים. "מצד אחד אני כואבת נורא, מצד שני אני מנסה להתנחם בדברים האלו, שהוא הגיע למקום טוב עם עצמו, שחווה וראה", סיפרה. בהלוויה שלו, אחותו תהילה אמרה לורד: "אמא, הוא היה מושלם מידי לעולם הזה". "אנחנו בכאב שלנו, מנסות לקום וללכת, להתמודד עם הכאב ולהמשיך הלאה. אני כל הזמן חושבת לעצמי מה מושיקו היה אומר לי – והוא היה רוצה שאהיה חזקה ולא אשקע לכאב", שיתפה.
