פול מקרטני נראה בן 82 וחצי בערך כמו שיואב קיש מתאים לתפקיד שר החינוך, אבל מה שהכי בולט בסיבוב ההופעות הנוכחי שלו, שהגיע השבוע ל-o2 בלונדון, זה עד כמה הוא ההזדקנות לא שינתה במאום את הפרסונה האמנותית המוקפדת שלו. במשך שעתיים וחצי (!) הוא ביצע יותר מ-30 שירים, שחלקם שינו את העולם ואחרים היו סתם ממש טובים, אבל המשותף לכולם הוא שמקרטני לא השאיר אפילו צליל אחד או הבהוב בודד של פנס ליד המקרה. בוב דילן אמר לפני כמה שנים בריאיון, ש"אלתור משאיר פתח לביצועים טובים או רעים והרעיון הוא להישאר עקבי. בעיקרון אתה מנגן את אותו דבר פעם אחר פעם בדרך המושלמת ביותר שאתה יכול". מקרטני לא רק חותם על כל מילה: הוא יכול לתבוע את דילן על זכויות יוצרים.
פול מקרטני מבצע את Get Back ו-Blackbird בהופעה בלונדון
(צילום: עינב שיף)
כיאה למכונת להיטים, מקרטני עולה לבמה בדיוק בשעה שנקבעה ומסתער על המיקרופון עם Can’t Buy Me Love של הביטלס. בהמשך יתברר שהכסף אומנם לא קונה אהבה, אבל הוא בהחלט מאפשר להפיק שואו: וידאו-ארט בכמויות, במה שמוגבהת לכבוד ביצוע מרגש של Blackbird, קונפטי שלג כדי לציין את חג המולד (למרות שבאנגליה כמעט אף פעם לא יורד שלג בחג המולד) ולהבות אש ושאר פיצוצים בביצוע המעולה של Live And Let Die של להקת ווינגס.
בכלל, המופע הנוכחי של מקרטני מחמיא מאוד ללהקה השנייה הכי חשובה שייסד. במעבר בין השירים של הביטלס לאלה של ווינגס ניכר עד כמה הוא היה סקרן לחקור כיוונים חדשים ולבדל את עצמו מהפופ הקליט באמצעות השפעות של רוק כבד ורוק מתקדם. גם הלהקה הצנועה שמלווה אותו – שני גיטריסטים, קלידן ומתופף (לעתים הצטרפו גם נשפנים) – מדגישה את הממד הבשרני של המופע, את ההנאה מכל סולו וגם את החדשנות הדיסטורשנית של שירים כמו Helter Skelter של הביטלס, שהגיע בהדרן.
2 צפייה בגלריה
השלב הענוג של השירה בציבור היה זה שהקהל חיכה לו, התכונן אליו וגם סיפק את הסחורה. פול מקרטני בהופעה בלונדון
(צילום: רויטרס)
עם זאת, וכיאה להופעה של מקרטני, השלב הענוג של השירה בציבור היה זה שהקהל חיכה לו, התכונן אליו וגם סיפק את הסחורה. זה קרה לרוב כשמקרטני עבר מהבס לפסנתר ובעיקר בשירי המדורה של הביטלס, בהם כמובן Let It Be ו-Hey Jude שהיה האחרון לפני ההדרן. ברגעים האלה ניתן היה להבחין שוב באיקוניות החד-פעמית של הביטלס, שמצליחה למחוק את פער הדורות ולרגש כמעט באותה מידה ילדים וילדות בני 10 וקשישים וקשישות בגילו של מקרטני. אגב, לא ברור מה מנע ממנו לפרגן להם גם את Yesterday, אבל כנראה שאפילו קראוד פליזר כמו מקרטני לא מעוניין לרצות את כולם כל הזמן.
מנגד, אין ספק שמקרטני מודע לתפקידו כשומר הגחלת של הביטלס (עם כל הכבוד לרינגו סטאר) וגם לביקורת עליו מצד טים ג'ון לנון, בטח לאחר גרסת הסדרה השנויה במחלוקת של פיטר ג'קסון ל-Get Back. לכן בכמה וכמה הזדמנויות הוא מעלה על נס את החברות שהייתה גם איתו וגם עם ג'ורג' הריסון. את ההדרן הוא פתח עם I’ve Got A Feeling הנפלא שבו משתלב באלגנטיות וידאו עם הביצוע של לנון לפזמון מהופעת הגג של הביטלס, כפי שהוסרט עבור Get Back. לשניות מעטות אפשר לומר: הנה, לנון ומקרטני שוב ביחד, ולנון שר "לכולם הייתה שנה קשה/כולם עשו חיים". כמה חבל שדווקא זה לא נכון: יש לפחות 100 אנשים שרק הייתה להם שנה קשה, והמחשבה שחלקם לא יזכו לשמוע את הביטלס עוד פעם אחת לא נותנת מנוח.
