זהו רגע שקורה להרבה אמנים מצליחים ומוערכים. לצורך העניין נכנה את הרגע הזה "רגע ה-Kid A" על שם אלבומה המפורסם של רדיוהד משנת 2000. זהו אותו הרגע שבו אחרי שורה של יצירות מוערכות ומצליחות - האמן מוציא לפתע אלבום שונה בתכלית מכל מה שקדם לו, מוזר יותר, ניסיוני יותר וקשה לעיכול. אלבום שבהאזנות ראשונות קשה להכריע אם הוא פיסת גאונות או ירידה מוחלטת מהפסים.
18 שנים לפני ש-Kid A המדובר יצא לאוויר העולם ופילג את המעריצים והמבקרים, המוזיקאית הבריטית קייט בוש חוותה את רגע ה-Kid A שלה, כשהוציאה את אלבומה הרביעי The Dreaming, או כפי שהיא היטיבה לכנות: "אלבום 'הבחורה השתגעה' שלי".
בוש אומנם הייתה רק בת 24 כש-The Dreaming הגיע למדפי חנויות התקליטים, אבל כבר אז נחשבה לאחת המוזיקאיות הגדולות והמוערכות ביותר במוזיקה הבריטית, כשמאחוריה שלושה אלבומים שזכו לשבחי המבקרים ולהיטים כמו Wuthering Heights, Babooshka ו-Army Dreamers שנכנסו לקאנון של מוזיקת הפופ.
The Dreaming היה נקודת מפנה בקריירה של בוש. זה היה האלבום הראשון שהפיקה לגמרי בעצמה – והיא הלכה עם העצמאות הזו עד הסוף. היא לא חששה מערבוב של ז'אנרים ומהפקה של שירים לא קליטים עם מבנה לא אחיד. התוצאה הייתה האלבום הכי אקספרימנטלי שלה עד אז – והכי פחות מסחרי באופיו. המבקרים שעד עתה בעיקר גמרו על בוש את ההלל – היו חלוקים בדעתם הפעם. חלקם העריכו את מה שהגדירו כאלבום אמיץ, אחרים ראו בו כאלבום מוזר מדי. גם הקהל לא הסתער על האלבום יוצא הדופן. The Dreaming אומנם הגיע למקום השלישי במצעד האלבומים הבריטי, אך נותר עד היום כאלבום הכי פחות נמכר של בוש – והיחיד בדיסקוגרפיה שלה שהסתפק במעמד של "אלבום כסף" בלבד.
המכונה המופלאה
בוש הייתה ועודנה עוף מוזר במוזיקה הפופולרית. הדיסוננס שבין התשוקה הבוערת בה ליצירה של מוזיקת פופ – לבין הסלידה והרתיעה המוחלטת שלה מהגדרתה ככוכבת פופ, על כל המשמעויות ואורח החיים הנלווים לכך הם מקרה ייחודי למדי בעולם המוזיקה.
מאז השלבים המוקדמים בקריירה שלה ולמרות שהפכה עוד בגיל צעיר מאוד לאחת מהמוזיקאיות המוכרות ביותר בבריטניה, בוש תמיד הקפידה להימנע מכל סממן הנלווה לפרסום ולתהילה. היא ממעטת מאוד להתראיין, לא מרבה להופיע בציבור, שומרת על חייה הפרטיים בקנאות וכמעט ולא מופיעה על הבמה. למעשה, אחרי סיבוב ההופעות שלה The Tour of Life ב-1979 היא חדלה להופיע למשך 35 שנה, הפסקה אותה קטעה חד פעמית ב-2014 לטובת סדרה של 22 הופעות קונספטואליות באולם האפולו בלונדון שכללו שימוש במולטימדיה, רקדנים, בובות, מסכות וצלליות.
התקופה שהגיעה אחרי יציאתו של The Dreaming הייתה לא קלה עבור בוש. העבודה המפרכת על האלבום, התגובות הצוננות יחסית שקיבל ומסע השיווק שנלווה אליו הותירו אותה מותשת לגמרי. "הייתי שבר כלי פיזית ומנטלית. הייתי קמה בבוקר ולא הייתי מסוגלת לזוז", היא סיפרה. נחושה לברוח מכל הדברים ששנאה במקצוע שלה כמו סדרת ריאיונות לתקשורת, צילומים למגזינים ושאר עבודות יחסי ציבור – בוש החליטה לברוח מההמולה ולחזור מהר ככל האפשר לעשות את הדבר האהוב עליה יותר מכל: מוזיקה. כך יצא לדרכו, Hounds of Love, האלבום שנחשב בעיני רבים כטוב ביותר שלה ואחת מהיצירות המשפיעות ביותר בתולדות מוזיקת הפופ.
ראשית העבודה על Hounds of Love לא הייתה פשוטה. להצלחה המסחרית הצנועה של The Dreaming היו השלכות; העבודה המורכבת עליו נמשכה זמן רב ודרשה המון שעות אולפן שעלו ל-EMI, חברת התקליטים של בוש, הרבה מאוד כסף.
(זהירות, ספוילרים! הסצנה מתוך "דברים מוזרים" עם שירה של בוש)
לבוש היה ברור שהיא לא תוכל להמשיך בקונסטלציה הזו לקראת העבודה על אלבומה הבא. "זו הייתה הנקודה הכי קשה בקריירה שלי עד אז", סיפרה בוש מאוחר יותר בריאיון. "The Dreaming קיבל כמה ביקורות שליליות – ובפעם הראשונה בחיי הרגשתי התנגדות אמנותית כלפיי".
את הפתרון לבעיית העלויות הכבדות, בוש פתרה בדרך מעניינת. היא רכשה בית באזור כפרי באנגליה, ושם הרחק מהרעש האורבני, הקימה אולפן פרטי באסם מאחורי ביתה, בו יכלה לעבוד בקצב שלה ותחת חופש ושליטה אמנותית מוחלטים.
בוש ציידה את האולפן החדש שלה במיטב הכלים וציוד ההקלטות הנחוץ לה, אך ככל הנראה הכלי החשוב והמשמעותי ביותר שהציבה בו היה ה-Fairlight CMI, הסינתיסייזר והסמפלר פורץ הדרך של חברת "Fairlight" האוסטרלית. Fairlight CMI נחשב באותם ימים לאחד המוצרים המוזיקליים החדשניים ביותר, תחנת עבודה של ממש שכללה מחשב עם מסך ירוק, סינתיסייזר ואת אחד מהסמפלרים (דוגמי צלילים) המסחריים הראשונים בהיסטוריה. ה-Fairlight CMI פתח עולם חדש לגמרי עבור מוזיקאים – גם מבחינת סגנון הסאונד שהפיק – וגם בזכות היכולת לדגום צלילים או קטעים מוזיקליים, לשמור אותם ביחידת זיכרון ולהשתמש בהם ביצירות שלהם. פיטר גבריאל, אקס להקת ג'נסיס, היה מהמוזיקאים הראשונים שאימצו את ה-Fairlight CMI – וגם בוש עשתה בו שימוש מוקדם. זוכרים את צליל שבירת הזכוכית מהלהיט הענק, Babooshka מ-1980? זהו תוצר של ה-Fairlight CMI. ב-The Dreaming בוש עשתה שימוש אינטנסיבי במערכת החדישה, אך ב-Hounds of love היא כבר הקפיצה את השימוש ב-Fairlight CMI לדרגת אמנות של ממש והפכה אותו לכלי נגינה והלחנה אינטגרלי לכל דבר. לראשונה בקריירה שלה, בוש נטשה את הפסנתר הישן והטוב ועברה להלחין את שיריה על ה-Fairlight CMI. "אני לא יודעת אם המערכת הזו העניקה לי יותר שליטה – אבל היא העניקה לי גישה לספרייה שלמה של צלילים. יש לצליל של ה-Fairlight איכות ייחודית שאני מאוד אהבתי. זה היה כלי יעיל עבורי כדי לייצר אווירה מסוימת", היא סיפרה על ההתנסות במערכת החדישה.
(מוצר מוזיקלי חדשני באותן שנים. פיטר גבריאל מדגים את יכולותיו של ה-Fairlight CMI)
אלוהים אדירים
באוגוסט 1985, כחודש לפני יציאת האלבום, בוש שיחררה את הסינגל הראשון מתוכו, לימים אחד מלהיטיה הגדולים ביותר, Running Up That Hill (a deal with god), השיר שזוכה כעת לעדנה וכובש מחדש את המצעדים ואפליקציות הסטרימינג בעקבות הופעתו בסדרת הלהיט של נטפליקס, "דברים מוזרים".
בוש, שכתבה את השיר בערב אחד, קראה לו במקור A Deal with god, שם הולם הרבה יותר בהתחשב בתוכנו – הקושי של גבר ואישה להבין זה את זה, ומה היה קורה אם בעזרת עסקה עם אלוהים היו יכולים להתחלף אחד עם השני. EMI עם זאת הטילה וטו על השם בגלל החשש שמדינות בעלות אופי דתי יימנעו מלנגן את השיר ברדיו. הפשרה שהושגה למורת רוחה של בוש הייתה לשנות את שם השיר ל-Running up that hill ולהשאיר את A deal with god רק בסוגריים.
Running up that hill הוא תצוגת תכלית של היכולת הנדירה של בוש לייצר מוזיקה שמיימית ומדבקת גם יחד. בוש תמיד הייתה אחת שיודעת לגעת ברגשות של המאזינים, אבל ב-Running up that hill היא כבר לוקחת צעד אחד קדימה – ומפוצצת מטען רגש רב עוצמה בתוך האוזניים שלנו. מהפתיחה עם ליין התופים שתיכנת שותפה האמנותי ובן זוגה דאז דל פאלמר שמשתלב היטב עם צלילי ה-Fairlight CMI, דרך השירה המכשפת של בוש – וכמובן הפזמון המונומנטלי. כמעט 37 שנים אחרי שיצא, Running Up that Hill היה ונותר פיסת פופ מושלמת. אגב, שנים לפני ההופעה ב"דברים מוזרים", Running up that hill זכה לתהילה מחודשת ב-2003 בזכות קאבר מוצלח של להקת פלסיבו, שגם הופיע בסדרת הנעורים הפופולרית, "האו-סי".
(תצוגת תכלית. הקליפ ל-Running up that hill)
Running up that hill פותח את חלקו הראשון של Hounds of love, אלבום שנכתב למעשה כשתי יצירות נפרדות. חלקו הראשון של האלבום מורכב מחמישה שירים נפרדים העוסקים כל אחד באופן כזה או אחר באהבה ובמערכות יחסים. חמישה שירים בלבד, אבל לא פחות מארבעה מתוכם הפכו לקלאסיקות של ממש בקטלוג של בוש. שיר הנושא, Hounds of love, העוסק בבחורה הפוחדת להתאהב ובורחת מ"כלבי הציד" (Hounds) של האהבה, Big Sky הקצבי הנוגע ברומנטיקה ובהנאות הקטנות של הילדות כמו פשוט להביט בשמיים הגדולים. Cloudbusting המסיים את החלק הראשון הוא אחד משיאיה האמנותיים של בוש – ושיר שנבחר לחתום את רצועת ההדרן בסדרת ההופעות הנדירה שלה לפני כשמונה שנים. השיר החלומי המלווה במנגינת צ'לו יפהפייה מבוסס על ספר של פיטר רייך – ועל יחסיו עם אביו הפסיכיאטר וילהלם רייך והימים בהם ניסו לתפעל את המכונה המוזרה שלו שכונתה Cloudbuster והתיימרה לייצר גשם, למרות שמעולם לא הוכח שאכן עבדה.
חלקו השני של האלבום, המכונה The ninth wave שונה בתכלית. למעשה, אפליקציות הסטרימינג, כמו גם הקומפקט דיסק לפניהן, חוטאים לכוונה האמנותית של האלבום כשהם מנגנים אותו ברצף. Hounds of love הוקלט בימים בהם התקליט, על שני צדדיו, היה המדיה העיקרית לנגינת מוזיקה. הפאוזה שבסיום צד A – והפעולה הפיזית האקטיבית הנדרשת מהמאזין לבצע, היפוך התקליט, מנכיחות באופן ברור ובולט יותר את המעבר בין שתי היצירות השונות.
אם החצי הראשון הוא חמישה שירים נפרדים זה מזה הנקשרים בתמת-על, "אהבה", חציו השני של האלבום הוא יצירה קונספטואלית המלווה במשך שבע רצועות אישה שאבדה בלב ים כשכל מה שיש לצדה הם חליפת ההצלה שלה ופנס קטן.
"אני חשבתי על The ninth wave כעל סרט", סיפרה בוש בריאיון ל-BBC בעבר. "אני מדמיינת את הדימוי המבעית הזה, המחשבה של להיות לגמרי לבד בים, אסור לך להירדם כי אתה תטבע ואתה נתון לרחמים של הדמיון שלך".
(הקליפ ל-And dream of sheep)
לאורך היצירה המפעימה הזו, בוש נעה באקרובטיות ממצבה המציאותי הקשה של הגיבורה אל תוך עולמה הפנימי והמדומיין שבו בין השאר היא ספק חולמת, ספק הוזה שהיא עומדת למשפט במסגרת רדיפת המכשפות (בשיר הקשה ביותר לעיכול באלבום, Waking the witch), ועד לחוויה חוץ-גופית שהגיבורה עוברת (Hello earth). כבר בשיר הפותח את היצירה And dream of sheep, הגיבורה תשושה מאוד ומתעתדת להירדם ולהיכנע, "תנו לי להיות חלשה, להירדם ולחלום על כבשים", היא זועקת, ולמרות שהיא שם לבדה – קולות משפחתה ויקיריה שהוקלטו על ידי בני משפחתה האמיתיים של בוש, חבריה ואנשים שעבדו באולפן, נוכחים לאורך כל היצירה ומפצירים בה להתעורר. קטע הסיום החותם את היצירה והאלבום, The morning fog, אומנם אינו מגלה באופן ברור לגמרי מה עלה בגורלה של הגיבורה (בוש טוענת שהיא לא מתה – חלק מהמעריצים פירשו זאת אחרת), אך הלחן המתקתק והמילים ("נולדתי מחדש אל תוך ערפל הבוקר המתוק, ואתה יודע מה? אני אוהבת אותך יותר כעת") רומזים על סוף אופטימי שבו הגיבורה כנראה נמשתה אל האדמה - ולמדה להעריך יותר את חייה בעקבות המסע הבלתי נשכח שעברה.
השפעה לטווח ארוך
יציאתו של האלבום הותירה את רוב המבקרים שמוטי לסת. "אם היה מותר לי לקלל הייתי אומר שהאלבום הזה הוא פאקינג מבריק, אבל אמא שלי לא מרשה לי", כתב המבקר של המגזין Sounds, בעוד במגזין המוזיקה הפופולרי NME הכתירו את בוש כ"גאונה מוזיקלית, אמנית הסולו הנדירה ביותר שבריטניה יצרה". הקהל הבריטי הגיב באופן דומה, כבר בשבוע הראשון ליציאתו, האלבום כבש את המקום הראשון במצעד הבריטי – תוך שהוא מדיח משם את מלכת הפופ מדונה ואלבומה Like a virgin. בנוסף, בוש נהנתה לראשונה גם מהצלחה מסוימת בארצות הברית כש-Running up that hill נכנס אל מצעד 40 הלהיטים האמריקאי. גם בראי ההיסטוריה – Hounds of love נחשב ליצירת מופת. ביקורת רטרוספקטיבית של אתר המוזיקה הנחשב פיצ'פורק העניקה לו את הציון המושלם: 10. בדירוג 500 האלבומים הגדולים של כל הזמנים של הרולינג סטון הוא ניצב במקום ה-68. בדירוג המקביל של NME הוא נמצא במקום ה-48.
המבקרים אומנם כמעט תמיד היללו את בוש, אך התקשו מאוד לתייג אותה תחת ז'אנר מסוים. היו שכינו את המוזיקה שבוש יצרה ב-Hounds of love, פרוגרסיב-פופ, בגלל שלקחה קצת מהמורכבות והתזמורתיות של הרוק המתקדם – וקצת מהצלילים המתכתיים והמסונתזים של הסינת'פופ, מבלי להיות באמת מזוהה עם אחד מהז'אנרים הללו. היו גם כאלו שהשתמשו בקידומת המאוסה "פוסט" המתלווה לכל ז'אנר שלא ממש אפשר להגדיר וכינו את המוזיקה שלה "פוסט פופ". בפועל הניסיונות המייגעים הללו להדביק לבוש תווית נידונו לכישלון. בוש נוגעת בכולם והעניקה השראה למוזיקאים רבים מקשת מגוונת של סגנונות. בהאזנה מאוחרת ל-Hounds of love קשה שלא להבחין בהשפעות העצומות של האלבום הזה על דור שלם של יוצרות, החל מטורי איימוס, פיונה אפל ועד לפלורנס אנד דה מאשין. מי יודע האם ביורק הייתה מסוגלת להוציא אלבום מופתי, אמיץ וחף מכל שבלונה כמו Homogenic, אלמלא Hounds of Love היה קיים. וזה לא מסתכם רק באמניות אינדי-פופ ורוק. גם "ביג בוי", חצי מהרכב ההיפ הופ הכה מוערך אאוטקאסט סיפר לא פעם על הערצתו העצומה וההשפעה שספג מבוש. ואולי היטיב לתאר זאת יותר טוב מכולם כוכב הטריפ הופ הבריטי, טריקי: "אני לא מאמין באלוהים, אבל אם הייתי מאמין, המוזיקה של קייט בוש הייתה התנ"ך שלי".
