אם הייתה קטגוריה בטקסי הפרסים ל"שחקן בעל פני הכלבלב העצוב הטוב ביותר", כנראה שג'ייק ג'ילנהול היה צריך עוד אחוזה רק בשביל הפסלונים. ספק מתי נראה על המסכים מכל הגדלים שחקן שאוהב לגלם דמויות מכל הסוגים (מאצ'ו/קריפ/טוב/רע), אך הוא תמיד במרחק צעקת "אקשן" אחת מלהפוך לגבר אבוד ומעורר רחמים, עד שכל מה שנותר לעשות מולו זה ליילל "אוווו" ולקוות שהוא גם ראוי לכך.
ב"בחזקת חף מפשע", מיני-סדרה שעלתה אתמול באפל TV פלוס, נותן ג'ילנהול את כמה מפרצופי ה"אוווו" הגדולים בקריירה שלו. הוא משחק את ראסטי סאביץ', תובע בכיר ומוערך אך גם נודניק לא קטן, שמסומן בן לילה בתור החשוד היחיד ברצח המזעזע של קרוליין (רנאטה ריינסבה, "האדם הגרוע ביותר בעולם"), שהייתה קולגה שלו ותוך זמן קצר מתברר שהיא גם הרבה יותר מזה. במשרד שבו שניהם עבדו, הפוליטיקה הארגונית והקנאה האנושית יוצרים קוקטייל רעיל עבור ראסטי, שמגלה איך העוצמה שפעם הייתה בכף ידו מתהפכת עליו כמו משאית. מצד שני, אופיו הפגום, זה שגרם לו להרוס את משפחתו ולאגור בתוכו כמויות לא בריאות בעליל של זעם, מעלה את השאלה: ומה אם פני הכלבלב הללו מסתירים מפלצת?
ג'ילנהול נכנס בהצלחה לנעליו של הריסון פורד, שגילם בתחילת שנות ה-90 את ראסטי בעיבוד הקולנועי לספרו רב-המכר של סקוט טורו. על פניו צריך לשאול, למה שחקן ברמתו ובמעמדו של ג'ילנהול בכלל צריך להיכנס לנעליים של אחרים, אבל נדמה שכבר אין ממש טעם: יותר קל למצוא בהוליווד שחקן שלא מזריק בוטוקס מאשר רעיון מקורי. ומכיוון שזהו המצב הנתון, עדיף שמפעל המחזור לפחות יעמיד מוצרים ברמה גבוהה, וגרסת הטלוויזיה של "בחזקת חף מפשע" בהחלט עומדת במשימה.
זה לא מפתיע: התסריטאי דיוויד אי. קלי חי בשביל סיפורים כאלה, והוא משתמש בכל טריק וטריק מאלו שהוא צבר בשרוול בשנים הארוכות שבהן הוא כותב דרמות בית משפט מלאות יצרים: מהפוקוס על האישה הנבגדת (רות' נֶגה, "פריצ'ר") דרך עיצוב חכם של הפרקליט האובססיבי (פטר סרסגרד המעולה) ועד הסייד-קיק שכולם יאהבו, בדמות הסנגור שמסכן את חייו בשביל קרב שנראה אבוד (ביל קמפ המצוין). כל אלה עטופים בכתיבה טובה, סצנות חזקות ופסקול שכולל לפחות שני שירים של אינטרפול. אה, וג'ילנהול: הוא באמת יוצא מהכלל בתפקיד גבר מודרני, חריף וכביכול רגיש ומודע לעצמו, אבל עדיין נרקיסיסט שנתן למשבר אמצע החיים שלו להביא אותו, את אשתו ואת ילדיו לעברי פי פחת.
כמו כן, בהנחה שרבים מהצופים והצופות לא קראו את הספר וספק אם ראו את הסרט או שהם זוכרים את הסוף שלו, "בחזקת חף מפשע" יתקבל אצלם כעלילת מתח טרייה ואפקטיבית. אולם גם מי שהתוודע למקור זוכה לראות כמה שינויים ברמה כזאת או אחרת. לפי צפייה בשבעה מתוך שמונת פרקי הסדרה, ישנם גם רמזים שהסיום לא יהיה שחזור של אחד לאחד. וגם אם ההתרה כן תאכזב, לא נורא: פני הכלבלב העצוב של ג'ייק ג'ילנהול הם פיצוי הולם למדי.