האם יש צופים שהסתכלו על הקומדיות של קווין הארט ואמרו לעצמם - "חבל שהוא לא משחק טיפוס רציני ושקול בקומדיה רומנטית?", שהרגישו שזה סוג התפקידים שיאפשר לו לפרוח ולא, נניח, עוד קומדיה שבה הוא משחק דמות צווחן קטן-מידות לצידו של נפיל דוגמת דוויין ג'ונסון? אם אתם שייכים לקבוצה התיאורטית הזו, אז החדשות הטובות הן שהאלגוריתם של נטפליקס מסכים איתכם. כך נולד לו "ליפט" (Lift), עוד סרט מיותר שמנסה להתחפש להפקה קולנועית גדולה - מעין שילוב בין סרטי "דני אושן" לקומדיה רומנטית - אבל בעיקר יגרום לכם להרגיש אובדן נקודות איי.קיו בשידור חי. מעלתו היחידה היא אורכו הצנוע, אולי כמחווה לכוכב הסרט - 95 דקות נטו (ללא כותרות הסיום) של טמטום.
"ליפט" – טריילר
(באדיבות נטפליקס)
דרך אחת להסביר כמה "ליפט" ירוד היא להשוות אותו ל"הודעה אדומה", אותו מותחן נוכלים קומי שנטפליקס הוציאו לפני קצת יותר משנתיים בכיכובם של דוויין ג'ונסון, גל גדות, וראיין ריינולדס. שני הסרטים עוסקים בעולם הנוצץ של נוכלי-גנבי על המקפצים על פני "הגלובוס" בגרסת נטפליקס (התצוגה הסינתטית שמנסה לשכנע שהיא צולמה באתרים יוקרתיים ברחבי העולם, כשבפועל צולמה במספר מצומצם של מקומות עם השלמות CGI). בשני הסרטים הדמויות מנסות להניח את ידיהן על חפצים יקרי ערך, יש "תפניות עלילתיות" מעוררות פיהוק, וסצנות וקטעי טקסט שנגנבו ושונמכו מסרטים טובים יותר. "הודעה אדומה", למי שעוד זוכר את קיומו, היה רע. כמה הוא היה רע בלי כוכבי קולנוע כריזמטיים, בחצי מהתקציב, ועם תסריט שמזלזל עוד יותר בצופים? קיבלתם את "ליפט".
3 צפייה בגלריה
מעלתו היחידה של הסרט היא אורכו הצנוע - 95 דקות נטו. מתוך "ליפט"
(צילום: באדיבות נטפליקס)
הארט הוא סיירוס, מי שעומד בראש צוות מיומן של גנבי אמנות. מלבדו, הצוות כולל גם את אמן התחפושות דנטון (וינסנט ד'אונופריו) שיודע לשים זקנים ארוכים, במה שהוא כנראה פרודיה לא מכוונת על דמויות "אומני תחפושות". ישנה הטייסת הספרדית היפה קמילה (אורסולה קורברו מ"בית הנייר") שבאחד מרגעי השיא תתקשה להטיס מטוס עם יד שבורה, ו-10 שניות אחר כך תשכח שהיד שלה נשברה. מגנוס (בילי מגנוסן) פורץ הכספות שאמור להיות "טיפוס" עם עודפי אנרגיה משעשעים, ומי-סן (קים יון-ג'י) הקוריאנית, אשפית המחשבים המסוגלת לבצע כל משימה כשהתסריט נזקק לה. יש בצוות עוד שתי דמויות גברים כה זניחות שכנראה לא היה זמן לתת להן תכונות אופי ראויות לציון.
בתחילת הסרט אנו פוגשים את סיירוס והצוות במשימה שיעדה הוא בית מכירות פומביות יוקרתי בוונציה. במקביל צופים במתרחש גם אנשי אינטרפול שרוצים להניח את ידיהם על הצוות, ובראשם עומדת הסוכנת אבי (גוגו מבהטה-רו). תוך זמן קצר נגלה שבעבר הקודם לאירועי הסרט היה לסיירוס ואבי קשר שנמשך חמישה ימים בפריז, שבו שניהם הסתירו זה מזו את זהותם האמיתית. כשהתרמית ההדדית התגלתה הם נפרדו. לפחות אני מניח שזו הייתה הסיבה, כי למיטב זיכרוני זה לא צוין מפורשות בסרט. אני בטוח שלא תאמינו לי, אבל יש סיכוי שעוד יש להם עניין הדדי זה בזו. העלילה של הסרט תעניק להם, באופן שאין צפוי ממנו, הזדמנות שנייה.
3 צפייה בגלריה
עוד סרט מיותר שמנסה להתחפש להפקה קולנועית גדולה . מתוך "ליפט"
(צילום: באדיבות נטפליקס)
החלק הפותח את הסרט מכיל גם את הבדיחה האמיתית היחידה שיש בו, גם אם זו הייתה לא מכוונת. המזימה של סיירוס והצוות קשורה ליצירת אמנות יוקרתית ב-NFT, חידוש שהיה בוודאי מאוד מסעיר כשהתסריט נכתב. זה, ככל הנראה, הסרט הראשון והאחרון בהיסטוריה של הקולנוע שבו שוד יצירת אומנות הוא שוד של NFT. קריסת השוק המפוקפק הפכה כל סצנה שבה נעשה שימוש במושג NFT למגוחכת עוד יותר, וזה עוד בלי להזכיר את דמות יוצר ה-NFT (ג'ייקוב באטאלון) החובש מסיכת פנים ומשתמש במערבל קול, וזוכה ליחס המשתווה לזה של ליאונרדו דה וינצ'י. אם לא הבנתם עד היום מה זה NFT, למה אנשים מוכנים לשלם על הקשקוש הזה הרבה כסף, ולמה השוק קרס - אל תדאגו, לא תבינו את זה גם אחרי הצפייה ב"ליפט". ספק רב אם מי שכתב את התסריט הבין יותר מכם.
על אף שהמפגש הראשון בין סיירוס ואבי מסתיים בהתחמקות ממנה, אחד מאנשי הצוות שלו נתפס על ידי האינטרפול. בהיגיון העלילתי הלא ברור של הסרט, זה כאילו שכל הקבוצה נתפסה. לכן סיירוס מסכים לבצע עבודה מסוכנת שיוזם הקסלי (סם וורת'ינגטון), הבוס של אבי באינטרפול, אבל הוא יסכים לעשות אותה רק בתנאי שאבי תהיה חלק מהצוות. כך אבי תוכל לראות איך סיירוס מוביל את הצוות שלו, בעומק החשיבה, ביצירתיות ובדאגה. איך אפשר שלא להתאהב באדם כזה? ברמה מסוימת זה מזכיר את המנהיגות האבהית של דום טורטו בסרטי "מהיר ועצבני", הדואג כל כך למשפחתו. מזכיר במובן שזה נראה כמו פרודיה לא מכוונת על העמדה שבה הצופים מוזמנים להעריץ את הדמות המגוחכת.
3 צפייה בגלריה
נדמה שחותם אישי הוא דבר שרוב סרטי נטפליקס שואפים להכחיד, ומבחינה זו הסרט הוא הצלחה. מתוך "ליפט"
(צילום: באדיבות נטפליקס)
מה המשימה? יש איש רע מאוד שנקרא ג'ורגנסון (ז'אן רנו). הוא בנקאי שמממן ארגוני טרור כי הוא יודע שפגיעתם תוביל לירידות בשווקים והוא מהמר ב"שורט". ויש לו קשר לארגון טרור שנקרא "הלוויתן" והוא אמור להעביר להם חצי מיליארד דולר במטילי זהב. ואת זה צריך לעצור. כמובן שהאדם שאותו האינטרפול יגייס לשם כך הוא אותו פושע ונוכל בינלאומי שהם ניסו ונכשלו לתפוס יום קודם, כשהצליח לגנוב דברים יקרי ערך. רמת ההיגיון הזו תישאר לאורך כל הסרט.
התסריט נכתב על ידי דניאל קונקה, ואם השם לא מוכר גם לאלו שמתעניינים בתסריטאים, זה לא במקרה. הרקורד המקצועי שלו כולל סרט אחד לפני 15 שנים, שבוים על ידי רני הרלין זמן רב לאחר שכבר הושלך לשולי התעשייה. בשנים שחלפו מאז שקונקה נשכר לראשונה ולאחרונה, הוא לא למד איך לכתוב תסריט. הבימאי הוא פ. גארי גריי, שרוב תהילתו מבוססת על בימוי וידאו קליפים ליוצרים כמו להקת TLC, אר. קלי ואייס קיוב. סרטו האחרון הראוי לתשומת לב היה Straight Outta Compton (2015), ביופיק מוזיקלי הממסמס את העובדות הלא-נעימות על חברי להקת NWA. מאז הוא גם ביים את "גברים בשחור - אינטרנשיונל" (2019) הירוד. במחשבה שנייה, אולי זה מיותר לעסוק ביצורי הבשר ודם מאחורי הסרט. נדמה כי נוכחות של חותם אישי היא הדבר שרוב סרטי נטפליקס שואפים להכחיד, ומבחינה זו אין ספק ש"ליפט" הוא הצלחה. בכל שאר הדברים - כישלון גמור.
