"נערת רוק", הדוקו המוצלח של ציפי ביידר על ריקי גל שעלה אמש (ג') ב-8HOT, הוא מסוג המסמכים שעליהם נשאלת השאלה "איך זה לא קרה קודם": זמרת כל כך שונה בנוף הישראלי, עם סיפור אישי משוגע וכמובן רפרטואר להיטים שמשתרע מתל אביב ועד טוקיו הגדולה. גל גם ידועה כמרואיינת מצוינת, שכן סוד הקסם שלה באולפן ובוודאי על הבמה הוא המרחק האפסי בין האישיות שהיא לפרסונה האמנותית שלה: בשני המקרים היא חדה, צולפת, חסרת פחד ונטולת מגננות. גל לא רק "הייתה רוצה להיות נערת רוק", כמו שכתב יצחק לאור באחד השירים שהכי מזוהים איתה, היא הייתה נערת הרוק ונשארה כזאת גם בעשור השמיני לחייה.
מתוך "ריקי גל נערת רוק"
(צילום: באדיבות HOT8 וקסטינה תקשורת)
ביידר, במאית דוקו מיומנת, לא הייתה צריכה יותר מזה כדי להרכיב 90 דקות מעניינות, שמשרטטות באופן בהיר (גם אם מעט נוסחתי ונטול מקוריות) את המסע הבלתי נמנע של גל מילדותה הקשה והמסובכת לזמרת בעלת מעמד איקוני וחריג, שמחזיק מעמד יותר מ-50 שנה. גל, כהרגלה, מדברת על הכול (וגם על הקוק, למי שעדיין עושה מזה עניין) בצורה פתוחה, חושפנית וכמובן בלתי מתנצלת: הטוב היה טוב והרע היה רע.
למעשה, האופי החזק של גל לא רק אפשר לה לשרוד סאגה משפחתית שכללה אב כמעט מתעלל ואמא מנוכרת, אלא גם לעמוד איתן מול המיינסטרים השמרני והמוסרני, שהביט עליה לאורך שנים בשילוב צבוע ומתחסד של השתאות וסלידה. לכן אחד הנרטיבים הבולטים של הסרט הוא עד כמה גל סבלה מהחטאים הסקסיסטיים שמודבקים בנבזיות לנשים כמוה מגיע מגיל צעיר מאוד: יפה מדי, חייכנית מדי, מושכת גברים יותר מדי וכמובן מינית מדי.
2 צפייה בגלריה
יפה מדי, חייכנית מדי, מושכת גברים יותר מדי וכמובן מינית מדי. מתוך "ריקי גל נערת רוק"
(צילום: באדיבות HOT8 וקסטינה תקשורת)
נדמה שלא במקרה, חוזר הסרט למספר אירועים שבהם עולה המילה "זונה": ראשית זוהי טראומת הילדות המכוננת של גל, בתקרית מזעזעת שבה אבא שלה דרש מגל לצעוק על אמא שלה שהיא זונה. והנה לימים, כל פעולה מוחצנת מדי או אפילו קרבה יצירתית לגבר לווה במבטים מאשימים ולחישות שגם היא זונה. אפילו כשגל כבר העזה לאמץ ילדה, בתה המאומצת לירי עברה התעמרות בבית הספר בגלל סצנות הסקס של גל עם אקי אבני בסרט "השיבה מהודו". מנגד, העובדה שלא כל הדברים שגל אומרת מתיישבים במאה אחוז עם הקונצנזוס של התנועה הפמיניסטית (למשל הטלת ספק בפערי הכוח בין נשים צעירות לגברים מבוגרים), מלמדת על אדם שלא הייתה לו ברירה אלא להיות הוא עצמו – והיא לקחה את זה עד הקצה.
לכן מעבר לסיפורים המוכרים על כמה מהשירים האהובים והנפלאים של גל (ובהקשר הזה חסר מאוד קולו של מתי כספי, שזוכה לכבוד הראוי לו אך לא מתראיין בסרט) ומפגש משמח עם הקטעים שמזכירים כי מדובר בחיית במה נדירה, טינה טרנר הישראלית, נראה כי "נערת רוק" בעיקר מבקש להראות כיצד גל משלימה ומתפייסת עם שתי הנשים הכי משמעותיות בחייה – אמא שלה ובתה המאומצת. המפגשים איתן מייצרים מחזות יפים ונוגעים ללב, שבהם גל מקבלת את החותם הסופי שאותו חיפשה לאורך עשורים שלמים - אין סתירה בין התשוקה להיות גם "נערת רוק" וגם בת נאהבת ואמא מסורה. ועם לקח כה עוצמתי, גל יכולה בשנתה ה-75 לשיר את המילים הכה מדויקות של רחל שפירא: "היי שקטה, כאילו אין בך דופי".
