כאשר לילי בלום נדרשת לציין בהספד על אביה חמישה דברים טובים על אודותיו, היא נעמדת על הפודיום כשבידה מפית מקופלת, המספרים אחת עד חמש רשומים עליה, ולצידם - כלום. זו דרכו של "איתנו זה נגמר" (It Ends with Us) לומר לנו שלבחורה הזו יש daddy issues רציניים. אביה הוא אזרח מכובד, לשעבר ראש העיר הקטנה במדינת מיין שבה חיה המשפחה, אבל בעל ואב מחורבן. כעת, עם מותו, תבין לילי שהיא יכולה להפוך בהמשך דרכה לאימה המוכה והסובלת, או להכריז, כנרמז בשם הסרט, שחייה שלה יהיו שונים.
"איתנו זה נגמר" – טריילר
(באדיבות פורום פילם)
לילי בלום היא גיבורת ספרה של קולין הובר מ-2016 שהפך עתה לסרט. הובר היא אחת מכותבות הרומן הרומנטי הפורות בעשור החולף באמריקה. מאז פרסמה את ספרה הראשון ב-2012, היא הוציאה שלושה-ארבעה ספרים מדי שנה. אבל "איתנו זה נגמר" גם זכה להצלחה יוצאת דופן: הוא אומנם מכר למעלה ממיליון עותקים ברחבי העולם בשלוש השנים הראשונות לאחר צאתו לאור, אבל אחרי שקוראים נלהבים קידמו אותו בפלטפורמות ספרותיות, הוא כיכב ברשימת רבי-המכר של הניו יורק טיימס למשך 140 שבועות ונמכר בשמונה מיליון עותקים. זה גם ספר נכון לזמנו דרך עיסוקו באלימות, התעללות במשפחה וגזלייטינג.
שכן לילי (בגילומה של בלייק לייבלי) מגיעה לבוסטון במטרה להתרחק מהזיכרונות שנושא עימה הבית שבו גדלה. היא שוכרת חנות מוזנחת ופותחת בה חנות פרחים שהופכת - הבנתם את הסמליות, פרחים-פריחה - לאחד האתרים הטרנדיים בעיר. יש לה גם שותפה חיננית, אליסה (ג'ני סלייט) שאותה היא פוגשת באקראי, ודווקא מכריזה בהתחלה על סלידתה מפרחים המסמלים בעיניה מוות וקמילה. חוץ מזה, על אחד הגגות הכי רומנטיים לילי נתקלת ברייל (ג'סטין בלדוני שגם ביים), נוירוכירורג חתיך ומקסים שהוא גם, לגמרי במקרה, אחיה של אליסה, שמזהירה אותה: רייל הוא לא גבר של אישה אחת. איפה?? השניים מתאהבים, מתחתנים וחיים להם בעושר ואושר.
אופססס. יום אחד צצה לילי עם עין נפוחה. אנחנו יודעים מה קרה. תבנית חמה שנשמטה מידו של רייל גרמה לו להסיט אינסטינקטיבית את ידו ולפגוע בעינה של לילי. אבל האם זה באמת מה שקרה, או מה שלילי מספרת לעצמה (ולאחרים)? אחרי הכול, היא מעידה על עצמה בתחילת הסרט כמספרת לא מהימנה. ומה לגבי הנפילה במדרגות שגורמת לחתך ברקתה? האם גם זו תאונה אומללה, ורייל כלל לא דחף אותה? לא, אין כאן סיפור "ראשומון" שבו כל אחד מהמעורבים בתקרית בא עם גרסה שונה שמאלצת אותנו הצופים להכריע. ברור לנו שלילי נתונה במערכת יחסים רעילה - בפעם הראשונה שהיא, ואנחנו, נתקלים ברייל, על הגג ההוא, הוא בועט בכעס בכיסא - אבל מצד שני גם ברור שזהו לא עוד סרט נוסח "לישון עם האויב" שבו ג'וליה רוברטס נוקטת בצעד קיצוני כדי להיפטר מהבעל המתעלל שלה.
ברור לנו שזהו גם סרט שבו ההווה הוא בסיס לתיקון שגיאות העבר. לא זו בלבד שלילי לא תהפוך לאמא שלה, למרות שהיא נישאת לגבר שהוא דמות-מראה של אביה המנוח, אלא שהיא אף תפגוש בחבר ילדות, אטלס, שגם הוא היה קורבן להורות מתעמרת, ובתקופה שבה הם למדו יחד בתיכון העדיף לעזוב את בית משפחתו ולחיות כהומלס. עתה (בגילומו של ברנדון סקלנר) הוא מנהל מסעדה אופנתית בבוסטון, שמוצבת בראש רשימת המקומות המומלצים בעיר, והקשר הרומנטי ביניהם ניצת מחדש ומעורר את קנאתו של רייל, שמגלה שהלב שמקועקע על החזה של אשתו שייך למעשה לגבר אחר.
"איתנו זה נגמר" אינו סרט מתוחכם במיוחד. הוא מכריז על כוונותיו בקולניות. לילי צריכה לבחור בין שני גברים, וברור לנו מי זה יהיה. בכלל, שני הגברים בסרט מצולקים, בגוף ובנפש, כל אחד מסיבותיו הוא, אבל האחד משחזר את הטראומה בדרך אלימה והאחר - בדרכו היצירתית. הסרט נקטע מפעם לפעם לפלאשבקים שנועדו להבהיר לנו את הדמיון בין לילי ואימה ובין הגבר שבחרה - לאביה (מגלם אותו קווין מק'קיד מ"האנטומיה של גריי"). זהו סרט על אנשים שילדותם עוצבה על ידי חוויות של התעללות הורית וטראומות אחרות - מי שמחפש צלקת גופנית כביטוי לזו הנפשית, ימצא גם אחת כזו - אבל לזכותו של הסרט ייאמר, שהוא מודע להיותו רומן רומנטי מהסוג הפופולרי, אפילו הזול, ואינו מתיימר להסתיר זאת. קל ללעוג לסרט הזה ולמטרותיו המוגבלות, אבל למה בעצם?
כאשר יצא ספרה של הובר לאור, הוא עורר ויכוח סביב יחסו לאלימות והתעללות במשפחה. היו שטענו שהמעטה הרומנטי מטעה ואפילו מקל עם התופעה. הביקורת הועצמה נוכח כוונותיה של הובר להוציא בשנה שעברה חוברת צביעה - כן! - בעקבות הספר (הפרויקט בוטל והובר התנצלה בעקבות המחאה). ביקורת אחרת התייחסה לגילי הגיבורים: לילי בספר היא בת 23 ורייל בן 29. בסרט דמויותיהם קרובות יותר לגילי השחקנים המגלמים אותם, כלומר מדגדגים את ה-40. הובר עצמה תמכה בשינוי הזה שמחלץ את הספר מהטריטוריה של young adults. אחרי הכול, איפה תמצאו נוירולוג מצליח בן 29?
הסרט מבקש לעמוד על מקורותיה של האלימות המשפחתית ובה בעת, כמובן, לא להצדיק אותה. זה הופך את דמותו של רייל למורכבת יותר מאשר הנבל הפסיכוטי של סרטי התאהבות גורלית. בה בעת, הוא גם לא מרדד את דמותה של לילי לקורבן חסר ישע שזקוקה להתערבותה של דמות גברית חיובית. היא מוצגת בהתחלה כמי שמסרבת להכיר בהיותה קורבן של אלימות במשפחה - הסרט אכן נדרש לפלאשבק כדי להבהיר לנו, ולה, כמו בהילוך חוזר במשחק כדורגל, מה באמת קרה - אך כמונו לומדת שהיא לא באמת גיבורה של רומן רומנטי בצבעי לילך. בה בעת, מבלי לחשוף, הסרט מציע אופציה של הכרה בטראומה של המתעלל שאינה באה על חשבון ביטול עצמי.
מה שאי-אפשר לומר על מה שהתרחש מאחורי הקלעים של "איתנו זה נגמר". כמדווח, לייבלי, שהיא אחת ממפיקי הסרט, לא הייתה מרוצה מהגרסה שסיפק בלדוני (אף שזו התקבלה היטב בהקרנות ניסיון), ויחד עם בעלה, ראיין ריינולדס, דדפול בשבילכם, והסופרת הובר, הכניסו בה שינויים. כתוצאה, הזוג הרומנטי שעל המסך גמר במציאות פחות או יותר כמו בסרט, ובמהלך מסע יחסי הציבור של הסרט נמנעו שחקניו, או שמא קיבלו הוראה להימנע, מלהופיע יחד עם בלדוני. אכן, בפרפרזה על שם הסרט, גם איתם זה נגמר.
