הניסיון לדרג את סרטי חג-המולד הטובים אי פעם מוביל בהכרח לדיון ב"מת לחיות" (ג'ון מקטירנן, 1989). האם הוא רק מותחן פעולה שמתרחש באופן אגבי על רקע החג, או שיש לו קשר מהותי לערכיו? מצד אחד הוא כולל טרוריסטים/שודדים גרמנים, גורד שחקים בבעלות יפנית, בני ערובה, מלכוד בחומרי נפץ ושלל אלמנטים שאינם מזוהים בדרך כלל עם לידת המשיח. מנגד יש בו לא מעט מסממני החג – מתנות, קישוטים ושירים. באופן מהותי יותר הוא עוסק באפשרות לידה מחדש – שיקום של הקשר הזוגי שבו ג'ון מקליין, השוטר בעל הצווארון הכחול, מוכיח לאשתו הקרייריסטית שברגע האמת ניתן לסמוך רק עליו. המסקנה: סרט חג-מולד. ללא ספק.
"בידוק" - טריילר
(צילום: באדיבות נטפליקס)
ל"מת לחיות" היו לא מעט חיקויים אבל, למיטב זיכרוני, אף אחד מהם לא חזר ושילב את האקשן עם חג-המולד. לא כך ב"בידוק" (Carry-On), סרט האקשן חדש של נטפליקס. לא רק שהוא וריאציה נוספת על מתכונת האקשן ב"מת לחיות" שמתרחשת על רקע החג, אלא שיש בו רעיון דומה של פעולה הרואית שמאפשרת לגיבור להיוולד מחדש. הפעם זירת ההתרחשות היא נמל התעופה הבין-לאומי של לוס אנג'לס (LAX), והגיבור שמנסה לעצור את הקטסטרופה הוא עובד זוטר ברשות אבטחת התעבורה – אלו שצריכים לדאוג שדברים רעים לא יעלו על המטוסים. אין זה הוגן לצפות ש"בידוק" ישתווה לאחד מסרטי הפעולה הגדולים של הקולנוע, אבל ביחס לממוצע האיכות בסרטי אקשן אחרים של נטפליקס הוא מפתיע לטובה.
את מירב הקרדיט על ההצלחה היחסית ניתן להעניק לבמאי ז'אומה קולייט-סרה, שכבר הפגין את חיבתו לסרטי מתח-פעולה בעלי אופי תעבורתי. ב"נון-סטופ" (2014) קצין ביטחון של מטוס, בגילומו של ליאם ניסן, מתמודד עם סיטואציית טרור במהלך טיסה מניו-יורק ללונדון. ב"הנוסע" (2018) קצין משטרה לשעבר – שוב ניסן – נסחט על ידי אישה מסתורית שמאיימת על משפחתו, וזאת כדי שיחסל נוסעת צעירה על רכבת. ל"בידוק" יש יותר מקשר מקרי לעלילות של סרטים אלו, וליתר דיוק נראה שהוא קומבינציה של אלמנטים שבהם כבר טיפל הבמאי.
את התסריט כתב טי.ג'יי פיקסמן, שהקרדיט המקצועי שלו מושתת על היותו כותב לסדרת משחקי המחשב "ראטצ'ט וקלאנק". הסרט היחידי שהוא היה מעורב בכתיבתו (יחד עם עוד שני תסריטאים), הוא עיבוד אנימציה כושל מ-2016 לאותו משחק מחשב. בלשון המעטה, זו אינה קריירה שמעוררת ציפיות לתסריט מבריק, ומבחינה זו לא התרחש כאן הבלתי צפוי. "בידוק" הוא סרט נוסחה המכיל לא מעט דיאלוגים נטולי-עומק, עם תקשורת תמידית בין הגיבור ובין התחליף המספק - אך לא משתווה - של "בידוק" להאנס גרובר האהוב (אלן ריקמן). בלי המיומנות הניכרת של קולייט-סרה זה לא היה עובד.
בתחילת הסרט מתבשר אית'ן קופאק (טארון אג'רטון) שחברתו נורה (סופיה קארסון) בהיריון. הבשורה המשמחת מובילה לחששות וספקות עצמיים. האם הוא יהיה אב מספיק טוב? והרי הוא נכשל בבחינות הכניסה למשטרה, ונאלץ להסתפק בעבודה ברשות אבטחת התעבורה, וגם בה הוא לא באמת ניסה להתקדם. נורה מנסה לדרבן את אית'ן לחזור ולקחת שוב את הבחינות – להוכיח לעצמו ולעובר המתהווה שהוא יכול לעשות זאת. האקספוזיציה טוחנת את כל זה בבהירות מביכה, כדי שאף צופה לא יפספס את הבעיה בחיי הגיבור שצריכה להגיע לכדי פתרון. כמקובל בסרטי נוסחה אירועי היום יאפשרו לו לכונן את עצמו כאדם שהוא יכול וצריך להיות.
דרגתו של אית'ן זוטרה מכדי שתוטל עליו האחריות להפעיל את מכשירי השיקוף של התיקים ומזוודות המועלים למטוסים. הוא צריך להתחנן בפני הבוס שלו פיל (דין נוריס) שייתן לו הזדמנות להוכיח את עצמו. למרבה המזל הקולגה והחבר האפרו-אמריקאי ג'ייסון, שכבר נמצא קצת מעל הדרגה המקצועית של אית'ן, מוותר על מקומו ליד מכונת השיקוף. זהו היום של ערב חג המולד, ונמל התעופה עומד להיות גדוש בנוסעים נטולי-סבלנות לאלו שמפשפשים ברכושם וגופם. זה בוודאי לא מקל על העניינים כשיש ניסיון טרוריסטי להעביר משהו מסוכן בבידוק.
אית'ן מתחיל את המשמרת ולידיו מתגלגלת אוזניית תוך-אוזן בודדה שלכאורה אבדה לנוסע. כשהוא מחזיק אותה בידו נכנסות הודעות לטלפון שלו שמשכנעות אותו שמישהו רואה אותו בזמן אמת והן פוקדות עליו לשים את האוזנייה. מהצד השני הוא שומע את קולו של "הנוסע" (ג'ייסון בייטמן) - האיש הרע שנחוש לעשות כל מה שנדרש כדי שאית'ן יתעלם במהלך הבידוק מתכולת מזוודת עליה למטוס. "הנוסע" נמצא בתקשורת מתמדת עם "הצופה" (תיאו רוסי), האקר שחדר לכל המערכות והמצלמות בנמל התעופה, ומאפשר ל"נוסע" להפגין ידיעה מוחלטת על כל ניסיון של אית'ן לחמוק ממה שנדרש ממנו. יש גם איום מפורש על חייה של נורה, שעובדת באותו שדה תעופה, אם אית'ן לא ימלא את הדרישות. הסרט נסמך על החרדה של חשיפה מוחלטת לטכנולוגיות מעקב (כפי שנעשתה במותחנים כמו "אויב המדינה" ו"איגל איי"), מול הפחד שאת המעקב הטכנולוגי "מהסוג הטוב" – נהלי השיקוף והבדיקה בעליה למטוס פוסט 9/11 - יהיה ניתן לתחמן.
התפתחות הסיטואציה נסמכת על חילופי דברים מתמשכים בין אית'ן ו"הנוסע". בעוד הגיבור מחפש דרכים לפעול במלכודת בה הוא נמצא, "הנוסע" מבצע עליו מניפולציות פסיכולוגיות, שקשורות לתחושות חוסר סיפוק והמימוש העצמי של הגיבור. הוא יידרש לפעולות ואלתורים שהיו עשויים להיחשב למעשי פשע והתנהגות מאוד לא קולגיאלית, אלמלא הניסיון להציל מאות אנשים ממוות אכזרי במיוחד.
כל העסק עובד היטב, גם אם מדובר במסגרת עלילתית מוכרת. אג'רטון מקבל הרבה סצנות של לחץ, ודקות ריצה רבות שלא היו מביישת את תום קרוז בסרטי "משימה בלתי אפשרית". בייטמן מעצב דמות רע אפקטיבית כנוכחות מתמדת באוזנו של הגיבור. נטפליקס מרבה לייצר חיקויים ירודים לסרטי קולנוע מוכרים, אבל הפעם הסרט לא נופל מכל סרט פעולה-מתח טוב שהיה יכול למצוא את מקומו על מסך הקולנוע.
