בספר דברי הימים של הסרטים הנחשבים מקוללים יש מקום של כבוד ל"קליגולה", יצירתו האירוטית, הנועזת והשנויה במחלוקת של הבמאי טינטו בראס מ-1979. העלילה עוקבת אחר הקיסר הרומי הדקדנטי, המוזר, הפרוורטי, הראוותן והמוטרף גאיוס יוליוס קיסר אוגוסטוס גרמניקוס, שמוכר יותר בכינוי קליגולה, וזכור כמי שהכתיר את סוסו האהוב אינקיטאטוס לקונסול.
"קליגולה: הגרסה האולטימטיבית" – טריילר
הפקת הסרט הייתה רצופה בשלל תלאות, בלגנים, סכסוכים, פיטורים ועריכה מחודשת. העובדה שבהפקת "קליגולה" היו מעורבים לא מעט שמות מפורסמים - כמו בוב גוצ'יוני, טייקון התקשורת ובעלי ירחון הפורנו "פנטהאוז" שהיה חתום על ההפקה, הסופר-מחזאי-תסריטאי גור וידאל שכתב את התסריט המקורי, מלקולם מקדואל ("התפוז המכני"), שגילם את קליגולה וכן השחקנים הלן מירן, ג'ון גילגוד ופיטר אוטול - רק העצימה את המיתוס סביב הקללה שרבצה עליו.
ב-2020 החליטו בעלי הזכויות של "קליגולה" לפנות להיסטוריון האמנות, מוזיקאי וסופר האמריקני תומאס נגובן, בבקשה לנסות ולשחזר כמה שניתן את העותק המקורי, לפני שהפך קורבן לגלגולי העריכה. "האנשים שמחזיקים בזכויות ל'קליגולה' פנו אליי ואמרו שיש להם המון חומרים ביד, וביקשו לדעת אם אוכל להסתכל עליהם ולומר האם לדעתי יש שם משהו", סיפר נגובן כשראיינתי אותו במהלך פסטיבל קאן האחרון. "תמיד שמעתי שמדובר בסרט נורא, אז זה לא היה הסיפור של סרט אהוב שרציתי להציל, אבל בגלל הרקע שלי כהיסטוריון לאמנות הרגשתי שקבור שם סרט טוב שהעולם מעולם לא זכה לראות. הייתי מאוד נלהב ללכת לקופסאות הפח שבהן שכנו גלגלי הפילם המקוריים ולראות מה יש בהן. האמת, לא ראיתי את 'קליגולה' עד שקיבלתי עליי את התפקיד. בגלל שהייתי מעריץ גדול של מלקולם, שתמיד אמר בראיונות 'אל תראו את הסרט, אני שונא אותו', אז שמעתי בקולו. הסיפור סביב 'קליגולה' היה כואב מאוד לכולם. זו הייתה בושה עבורם וחלקם אמרו לא לצפות בסרט. כולם היו מאוד נסערים בגלל מה שקרה".
וכך נגובן יצא למסע שנועד להחזיר את "קליגולה" לתפארתו. "כשהתחלתי את הפרויקט, האמנתי שהוא יהיה מעניין, עם ערך היסטורי, אבל לא ציפיתי למצוא סרט כל כך טוב שהיה קבור. חשבתי שנצטרך לומר בתחילת הסרט שאין לנו את כל החלקים של הפאזל".
איפה מצאת את החומרים שעזרו לך להשלים את הפאזל?
"הרוב היו בכספות של 'פנטהאוז'. כמה סצנות נמצאו באוספים פרטיים. למשל בארון של הבת של גוצ'יוני. עם השנים החומרים פשוט התפזרו להם. חלק מהתהליך היה לצוד אותם".
מלאכת הצייד עלתה יפה. התוצאה הסופית: "קליגולה: הגרסה האולטימטיבית", באורך של שלוש שעות, הוקרן בבכורה בחודש מאי האחרון בפסטיבל קאן. ועכשיו אותה גרסה מגיעה אלינו, בסוכות, לפסטיבל הסרטים הבינלאומי של חיפה ה-39, וזאת הזדמנות לשחזר איך הפך הסרט למקולל, ואיך השיב לעצמו את כבודו האבוד.
"רוב החומרים היה בכספות של 'פנטהאוס". נגובן
העיקר שיהיה סקס ועירום
הכול התחיל מתסריט שכתב רוברטו רוסליני ("רומא עיר פרזות") עבור מיני-סדרה. הפרויקט לא יצא אל הפועל, ופרנקו רוסליני, אחיינו של הבמאי הנערץ, החליט להרים סרט על הקיסר, שחנך בית בושת בארמונו ולפי השמועות קיים יחסים עם אחיותיו. תקופת שלטונו אומנם הייתה קצרה (פחות מארבע שנים) והסתיימה בשנת 41 לספירה - בגיל 28 הוא נרצח על ידי אחדים משומריו - אבל הוא אחד הקיסרים היותר מוכרים בימינו. רוסליני פנה לוידאל כדי שיכתוב את התסריט. השניים התכוונו להנפיק סאטירה פוליטית מצומקת תקציב על כוח פוליטי שמוביל להשחתת מידות. אחרי שכשלו בהשגת מימון, הם פנו לגוצ'יוני, שפרשיות הזימה של קליגולה בהחלט עשויות היו לעניין אותו. גוצ'יוני הואיל לממן את הפרויקט, אבל הציב שני תנאים: "קליגולה" יהיה סרט ראוותני ומפואר, ועל וידאל להוסיף סצנות סקס ועירום לתסריט, מה שיעזור לו בקופות.
רוסליני ו-וידאל נעתרו לדרישות של המו"ל השאפתן והחרמן, ועכשיו נותרה המשימה ללהק את הסרט (אורסון וולס קיבל הצעה של מיליון דולר לגלם את הקיסר טיבריוס, אך סירב בשל "סיבות מוסריות") ולמצוא לו במאי. אחרי שהמשא ומתן עם ג'ון יוסטון ולינה ורטמולר ("שבע היפהפיות") כשל, נבחר במאי פחות מוכר בשם טינטו בראס. בראס ליהק לתפקידי הסנאטורים והאצילים מכרים שלו, חלקם אסירים לשעבר, גנבים ואנרכיסטים.
לא במפתיע הבלגן חגג מהר מאוד. מריה שניידר, כוכבת "הטנגו האחרון בפריז" שלוהקה לתפקיד דרוסילה, אחותו של קליגולה, נטשה את ההפקה מאחר שהתקשתה להתמודד עם סצנות הסקס ועם העובדה שעליה שוב להתערטל כמו ב"הטנגו". השחקנית תרזה אן סבוי הוזעקה להחליף אותה. הצילומים החלו ברומא, בספטמבר 1976, ואו'טול התקשה לסבול את בראס. גוצ'יוני טען שאוטול לא היה תמיד פיכח ולפעמים אף היה מסטול. מקדואל מבחינתו היה שחקן טוב, אבל "שטחי" ו"קמצן קיצוני שמעולם לא שילם עבור ארוחותיו".
כמו כן, התגלו חילוקי דעות בין וידאל לבראס. "התסריט היה עבודתו של זקן סנילי", סבר בראס. "וידאל אומנם שכתב אותו חמש פעמים, אבל הוא עדיין אבסורדי". בעזרתו של מקדואל, חלקים נכבדים מהתסריט נכתבו מחדש. גוצ'יוני אומנם סבר שבראס "סובל משגעון גדלות", אבל צידד בו וסילק מהאולפן את התסריטאי הזועם.
בעיות לוחות זמנים ותקציב וחוסר הניסיון של המפיקים גרמו לשינויים בתסריט ובתפאורות, והשחקנים נאלצו לאלתר לא אחת. וידאל חשש שהמוניטין שלו ייפגע מההפקה שיצאה משליטה ופרש ממנה. גם גוצ'יוני ובראס הסתכסכו, מאחר שבעלי "פנטהאוז" רצה יותר סקס - והבמאי פוטר "בשל התנהלות כספית בזבזנית". אחרי שהצילומים כבר הסתיימו ולאחר גלגולי עריכה שונים ומשונים, גוצ'יוני נטל את המושכות וניסה לסיים את הסרט. הוא שכר את שירותיו של חברו ג'אנקרלו לואי כדי ש"קליגולה" ייראה סקסי יותר, וביחד הם צילמו סצנות שאפשר להגדיר אותן כפורנוגרפיה בוטה וחושפנית. גוצ'יוני לא הסתפק בכך: הוא ליהק נערות שכיכבו בעמודי האמצע של "פנטהאוז" במקום "הנשים השמנות והמכוערות וכל מיני טיפוסים מגעילים שבראס צילם".
"גוצ׳יוני אמר שהוא רוצה שתהיה ל'קליגולה' את אותה ההשפעה כפי שהייתה בשעתו ל'האזרח קיין' על הקולנוע ויוצריו, אז מצחיק שכולם נכנסו לפרויקט הזה עם רעיונות כל כך גדולים - אבל בלי שום מושג איך ליישם אותם", אומר נגובן. "הבעיה הייתה שלא היה מפיק מנוסה. זו הייתה חבורה גדולה של אנשים יצירתיים עם רעיונות טובים, אבל לא היה אף אחד שידע להניע אותם לעבוד יחד. כולם היו כל כך עסוקים בלהתחרות אחד בשני, שבסופו של דבר זה מה שהרג את הסרט. אז אני לא חושב שהסרט היה מקולל, כמו שפשוט לא היה מבוגר אחראי".
בראס ו-וידאל ניהלו קרבות בבתי המשפט עם גוצ'יוני ושמו של וידאל הוסר לבקשתו מרשימת הקרדיטים. אחרי מסכת התלאות וקיצוצי העריכה, הסרט יצא למסכים בנובמבר 1979, וב-15 בנובמבר עותקי הסרט הוחרמו על ידי המשטרה האיטלקית בשל "סצנות מגונות בעליל". בארצות הברית, גוצ'יוני נמנע להגיש את "קליגולה" ל-MPAA (איגוד הסרטים של אמריקה) מכיוון שחשש שהסרט יקבל דירוג שנראה לו "משפיל". במקום זאת, הוא הורה לבעלי האולמות לא להכניס אף צופה מתחת לגיל 18. גוצ'יוני בחר גם להימנע מהקרנות מוקדמות לביקורת. המבקר רקס ריד, שנאלץ לשלם על הכרטיס, כתב ב"דיילי ניוז": "הסרט חלאה מתועבת ומשעממת. להחמיץ בכל מחיר".
מקדואל מצידו לא הפסיק להשמיץ את הסרט וביקש שלא יצפו בו. "אפשר להבין אותו", סבור נגובן. "הוא עבד על הסרט שמונה חודשים ובקושי קיבל כסף, כל מי שהיו מעליו בהיררכיה רבו בלי סוף. ואז אחרי שהסרט נגמר, הם פיטרו את הבמאי וגוצ'יוני שזר חלקים ממנו בפורנוגרפיה בצורה שלא תאמה את התסריט, ואת הדרך שבה שהוא שיחק. אז מבחינה מקצועית ואישית זו הייתה עבור מלקולם שנה נוראה. ואז בוב הולך לכל העיתונים ומספר כמה מיליונים הסרט הזה עושה - ומלקולם היה אמור לקבל נתח מזה, אבל מעולם לא ראה דולר. אז בכל רמה לא הייתה שום הצדקה לחוויה שהוא עבר. לא הייתה אפילו נקודת אור אחת עבורו. אגב, אני לא חושב שהפריעו לו סצנות הסקס. לדעתי זה אולי היה הדבר החיובי היחיד בצילומים מבחינתו...".
גם בישראל פחדו
"קליגולה" לא זכה להיות מופץ מסחרית בישראל. "ספק אם הצופה הישראלי יוכל לצפות בקרוב בסרט 'קליגולה'", כתבה אז רחל נאמן ב"הארץ". "כדי 'להכשיר את הסרט יצטרך הצנזור הישראלי לחתוך בכל סצנה וסצנה שבו, וגם לאחר מכן סביר שלא יאשרו כלל, כי הסרט כולו הוא בבחינת פרסקו פורנוגרפי ענק". זה לא מנע מהתקשורת הישראלית לעסוק בהרחבה בשערוריית "קליגולה" ולחלוק פרטים על ההפקה הנועזת ("3,592 תלבושות שונות לאלפי המשתתפים", "מוזיקת ערש מרגיעה נוגנה באוזניו של סוס יוגוסלבי המגלם את סוסו של קליגולה, בסצנה שבה מבלים השניים יחד במיטה") והסצנות המתירניות ("אורגיות המוניות, הכוללות כל צורה של יחסי מין"). בסופו של דבר, באמצע שנות ה-80, הגיע "קליגולה" לספריות הווידאו. על העטיפה הופיעה אזהרה: "למבוגרים, בעלי עצבים חזקים בלבד". "הסרט נחטף מייד כשהוא חוזר לספריה", נכתב ב"ידיעות אחרונות" ב-1985. "הקהל רעב, כנראה ללימודי היסטוריה בכלל ולתולדות רומא בפרט".
במהלך השנים שחלפו, האגדות סביב "קליגולה", הלכו ותפחו וכך גם הפולחן. הוא נחשב לאחד הגרועים בכל הזמנים. אגב, ב-2006, בית האופנה ורסאצ'ה הנפיק טריילר מזויף לגרסה מחודשת לכאורה, כקידום מכירות לקו אביזרים. כעבור שנה, יצאה ב-DVD מהדורה מיוחדת של "קליגולה", שכללה גרסה שיותר קרובה לחזונו המקורי של בראס. ואילו לאונרדו דיקפריו התוודה ש"קליגולה" העניק לו השראה כשגילם את ג'ורדן בלפורט ב"הזאב מוול סטריט".
לאור המעמד המיתי של "קליגולה", רק התבקש היה שיגיע הזמן שבו ינסו להשיב את כבודו האבוד ולהחזיר את הסרט לגרסה המקורית שלו, ככל שניתן. וכך נגובן החליט לחזור לחזונו של וידאל.
לא חששת לגעת בסרט הזה בגלל הקללה שרובצת עליו?
"לא. מעולם לא דאגתי שהסרט ישפיע עליי לרעה. אני מאמין שאם יש לך את הכוונות הנכונות - והכוונות שלי היו ממקום מכבד ואוהב - אז משהו כזה לא יכול לגעת בך. רציתי למצוא דרך 'לרפא' את הסרט ואני חושב שהצלחתי"
בראס לא התלהב מהצעד שנקטו הבעלים החדשים של "פנטהאוז" ואיים בנקיטת הליכים משפטיים ופרסם הצהרה. "לאחר משאים ומתנים רבים וחסרי פרי שהיו במהלך השנים, תחילה עם 'פנטהאוז' ולאחר מכן עם אנשים לא ברורים אחרים, בניסיון לערוך את החומר שצילמתי ונמצא בארכיון 'פנטהאוז', נוצרה גרסה שלא השתתפתי בה ואני משוכנע שהיא לא תשקף את החזון האמנותי שלי. הקהל של קאן הוטעה על ידי השימוש השרירותי בשמי".
לנגובן יש השגות על צעדו של בראס. "כתבתי לטינטו ישר כשקיבלתי את המשימה לשחזר את 'קליגולה'. אחרי זמן, אשתו ענתה ואמרה שטינטו ירצה להיות מעורב, ואמרתי לה שנהדר, והאם אני יכול לדבר אתו - והיא אמרה לי שלא. אז אמרתי: 'אם כך, יהיה לנו קשה מאוד להבין איך לעבוד ביחד', ואשתו ענתה שנצטרך לדבר דרכה. אמרתי לה שאני מבין ש'קליגולה' היה פרויקט מאוד כואב עבורו, אבל צריכה להיות לי היכולת לדבר איתו, ואז הם הפסיקו לענות לי".
למה לדעתך בראס הגיב והתנהג ככה?
"לפי סרט תיעודי על טינטו שיצא לפני שנים אחדות יש לו דמנציה, ואני חושב שרעייתו לא רצתה שאף אחד ידבר איתו, כי יש שעות שונות ביום שבהן הוא אולי פחות נוכח וצלול. היסטורית, טינטו לא רצה שום קשר ל'קליגולה' - כי מדובר בפרויקט שהוא פוטר ממנו. גם אני פוטרתי מעבודות בעבר ולעיתים נדירות רציתי לחזור למקומות הללו".
בריאיון שנערך עם גוצ'יוני לכבוד צאת "קליגולה" הוא אמר: "היינו מוכרחים להוציא כמה קטעים מאוד נועזים מהתסריט של וידאל, משום שכל מה שהוא תיאר היו משגלים הומוסקסואלים ואני רציתי דווקא להדגיש את הפעילות ההטרוסקסואלית".
נגובן בהחלט סבור שקליגולה היה בעניין של גברים. "גור וידאל כתב את זה כך שבסאבטקסט ניתן יהיה להבין שלקליגולה ולחברו מאקרו הייתה מערכת יחסים רומנטית. אז כשערכתי מחדש את הסרט ניסיתי להבהיר שמאקרו מאוהב בקליגולה, אבל קליגולה מתייחס למערכת היחסים הזו בקלות דעת ובילדותיות. כשקליגולה בוגד במאקרו ומוציא אותו להורג, מדובר לא רק בבגידה פוליטית, אלא גם בבגידה ברמה האישית. רק שני אנשים בסרט אהבו את קליגולה, ללא תנאי, בשל מי שהוא: אחותו ומאקרו. אז כשהוא רוצח את מאקרו זה השלב שבו הכול משתבש לו.
"ספציפית, כשהוא הרג את מאקרו הוא מנע מעצמו את האפשרות שיאהבו אותו בגין מי שהוא, ומנע מעצמו להיות ליד אדם שהיה שומר עליו בדרך הישר. גם למלקולם היה מאוד ברור שלקליגולה היו יחסים גם עם גברים וגם עם נשים, אבל לא נראה שהוא הרגיש עם זה יותר מדי בנוח, למרות שלא היה שום דבר בוטה - באחת הסצנות, קליגולה מנשק את מאקרו על השפתיים. לא נאמר בסרט באופן מוצהר שיש להם מערכת יחסים רומנטית ומינית, אבל זה מאוד ברור".
"קליגולה" המקורי גם נחשב לקלאסיקה של קאמפ.
"נכון, וניסיתי לכבד את זה שמדובר בסרט קאמפי. גם אחרי מה שעשינו איתו בעריכה, עדיין יש בו נשים עירומות בנעלי סטילטו כסופות ופלמינגו ורודים, אבל יש גם דרמה רגשית. בסרט הישן היה רק את הקאמפ ולא את הרגש".
הסרט קיבל תיקון בקאן
הקרנת הבכורה של "קליגולה: הגרסה האולטימטיבית" בפסטיבל קאן עברה בשלום. "הלן מירן הייתה אמורה להגיע להקרנה הזאת. היא אמרה בראיונות: 'לעולם לא אגיד מילה רעה על 'קליגולה', כי הסרט מימן לי את הבית הראשון (אגב, כשראיינתי את מירן בפסטיבל ירושלים האחרון היא אמרה לי "אני לא מתחרטת על 'קליגולה' - א"ק). בסוף היא לא הגיעה. היא עסוקה בעבודה על פרויקטים חדשים ולא במחשבה על מה שקרה לפני יותר מארבעים שנה.
8 צפייה בגלריה
הסרט מימן את הבית הראשון שלה. הלן מירן ומלקולם מקדואל, מתוך "קליגולה"
(צילום: באדיבות פסטיבל קאן)
"התגובות בקאן היו חיוביות מאוד. האולם היה מלא ורק 30 אנשים יצאו כשהתחיל האונס בסצנת החתונה. רציתי לשאול את הצופים שעזבו: 'איזה סרט חשבתם שאתם הולכים לראות?'. לדעתי הגרסה שלנו פחות מזעזעת - בסרט שלנו יש התפתחות רגשית ממשית. חלק מהדברים, דוגמת האלימות המינית, מרגישים כבדים יותר - כי אכפת לך יותר מהדמויות. בסוף ההקרנה, מחיאות הכפיים נמשכו הרבה זמן. גם אנשים שהיו חשדנים, אמרו שהם מאוד הופתעו לגלות שהסרט יצא מאוד יפה. אני רוצה לחשוב שהקללה נשברה".
גם מקדואל לא הגיע לבכורה בקאן, אבל ביקש לראות את "קליגולה: הגרסה האולטימטיבית". "העבודה שמלקולם עשה לפני הרבה שנים הייתה למעשה מה שתפסנו בסרט שלנו. הגרסה שלנו שינתה את 'קליגולה' לגמרי, בכל מובן. אחד הדברים שתמיד הסעירו את מלקולם היה שהוא יצר דמות שהעולם לעולם לא יזכה לראות. זה היה הפצע הכי גדול מבחינתו, וכשהוא שמע שהסרט שלנו כן מראה את עמלו, עניין אותו לראות האם אכן כך הדבר". מקדואל היה מאושר מהתוצאה והכריז באינסטגרם: "בגלל עבודתו המבריקה של תומאס נגובן - אחת ההופעות הטובות ביותר שלי התגלתה סוף סוף לאחר 47 שנים!".
בעידן הפוליטיקלי קורקט ומתאמי.ות האינטימיות, אין מצב שסרט כמו "קליגולה" היה נעשה כיום.
"'קליגולה' הוא מסוג הסרטים שאי אפשר היה לעשות היום, ולכן הקהל נלהב לראות אותו כעת".
אגב לאחרונה יש המשווים את הקיסר קליגולה לראש ממשלתנו בנימין נתניהו. מה אתה חושב על כך?
"באיזה מובן משווים אותם?".
בין היתר בגלל שנתניהו נוהג למנות את האנשים הלא נכונים לתפקידים שהכי לא מתאימים להם, כמעט כמו קליגולה שמינה את הסוס שלו לקונסול.
נגובן פורץ בצחוק. "בארה"ב זה קרה עם דונלד טראמפ. קליגולה הוא סמל נצחי. מה שכל כך מעניין בקליגולה כדמות בסרט החדש שלנו הוא שעד סופו, קליגולה מבין שהאימפריה הרומית חשובה יותר מהאינדיבידואל. אז זה סיפור מעניין על אדם שמגיע לעמדת כוח בלי שום שליטה עצמית - ומתחיל לשבור אנשים כאילו הם צעצועים - ואז כשאחותו מתה הוא מאבד את האחיזה על המציאות, עד שבסוף הוא מבין שאף אחד אינו גדול יותר מהמדינה שלו. יש שם מוסר השכל שלא היה בגרסה שיצאה בשעתו לבתי הקולנוע".
ההקרנות של "קליגולה: הגרסה האולטימטיבית" בפסטיבל חיפה: שבת (30 בספטמבר), 14:45, מוזיאון טיקוטין; שישי (6 באוקטובר), 17:00, מוזיאון טיקוטין.
