בסיבוב ההופעות האחרון והמצוין של ביונסה, היה פיצ'ר חביב שבו היא מנצלת את הבמה והקהל כדי להרים לאמניות חשובות בעבר ובהווה. היה זה אקט אופייני של מלכת הפופ בעשור השלישי לכהונתה: מצד אחד פירגון לנשים שאינן היא, ומצד שני סימון של עצמה כסמכות היסטורית. רק חבל שהלילה לא היה לביונסה ולצוות שלה אפילו קורט מהנדיבות הזאת כלפי אשר.
כוכב האר אנ' בי הוא לא הבחירה האידיאלית עבור מופע המחצית של הסופרבול, שהתקיים באצטדיון בלאס וגאס. ספק אם הוא מעפיל לרשימת 20 האמנים והאמניות הכי מבוקשים למעמד היוקרתי, שממגנט אליו כמאה מיליון צופים וצופות בארצות הברית לבדה ועוד עשרות מיליונים ברחבי העולם. אבל אשר, שעשה כמה דברים עד הנה, הוא לא רק אדם מוכשר אלא גם מקצוען לעילא: המופע שלו מיצה את מלוא הפוטנציאל של הפורמט מבחינה מוזיקלית, ויזואלית וכיפית. ואחרי שהסתיים הביצוע המתבקש והמעיף ל-Yeah!, מהלהיטים הממכרים של המאה ה-21, לא נשאר אלא להמתין את כל השלוש שניות עד שהרשת תרעיף עליו את האהבה שמגיעה לו.
אלא שלביונסה היו תוכניות אחרות: מיד לאחר המופע שודרה הפרסומת של חברת verizon בכיכובה, שבה היא לא רק שיווקה (ובהצלחה, הפרסומת מאוד מוצלחת) את מוצרי התאגיד, אלא גם הודיעה על אלבום חדש ומיד הוציאה שני שירים מתוכו. מילא שכל המשחק המצוין והמותח עמד בצילה של טיילור סוויפט שהגיעה לצפות בבן זוגה, שחקן הפוטבול טראוויס קלסי; את מה שנשאר מהרעם ביונסה שאבה בשלוק אחד. וכל האירוניה היא שמי שאחראי על מופעי המחצית הוא ג'יי-זי, שמן הסתם יכול היה לנחש לאן תנדוד תשומת הלב. מצד שני, לפחות הפעם ביונסה לא בצד הנבגד.
ומעט יותר ברצינות, הסיפור הוא לא חוסר הטאקט השיווקי של ביונסה, אלא מה שהיא עושה איתו. "רנסנס: חלק 2" (למה לא "רנסנס: החגיגה נמשכת"?), ההמשך לאלבום שהוציאה ב-2022, יורכב משירי קאנטרי. כזכור, ביונסה הקדישה כבר אלבום שנועד לשכתב את ההיסטוריה ולהציג אותה כדיוות האוס ודיסקו, ז'אנרים שלא היה לה רבע עניין בהם עד שהגיעה לצומת דרכים בקריירה. עתה מתברר שהגיע תורו של הקאנטרי. היעד כפול: ביונסה גם תהיה האישה השחורה שתכבוש את הז'אנר הלבן מכולם (ואולי בעצם היחיד) והיא גם תעשה את זה כשהקאנטרי נמצא בפריחה אדירה בארצות הברית, על רקע הקיטוב העמוק שקורע את האימפריה.
3 צפייה בגלריה
כוכבת הקאנטרי הבאה? ביונסה בסיבוב ההופעות "רנסנס"
(צילום: Kevin Mazur/Getty Images for Parkwood)
לזכותה של ביונסה ייאמר שהיא כבר פלירטטה אם הקאנטרי בעבר (ב-Daddy Lessons מהאלבום Lemonade) ולא במקרה אחד משני השירים קרוי על שם טקסס, שהיא גם מכורתה וגם תת-ענף בקאנטרי, בזכות אמנים אגדיים כמו וויילון ג'נינגס או קודם לכן טאונס ואן זנט. עבור רבים ורבות, עבודת שורשים בתחום הזה יותר מתבקשת מאשר ההשתלה בדיעבד של ביונסה במועדונים של שיקגו וניו יורק.
אולם בשני השירים שיצאו, Texas Hold 'Em ו-Carriages 16 - זה לא נשמע מבטיח. מילא שביונסה מגיעה למסיבה כמעט שש שנים אחרי Old Town Road המהפכני של ליל נאס אקס; לא נשמע שהיא אפילו מנסה לנצל את כישוריה ומעמדה כדי לחולל שינוי דרמטי. אפילו הטקסט האישי והמעט משתפך ב-Carriages 16 לא נשמע כמו הרגע המכונן שהוא מתיימר להיות. היא שרה "המורשת / גם אם זה יהיה הדבר האחרון שאעשה / אתם תזכרו אותי / כי יש לנו משהו להוכיח / בזיכרון שלכם / בכביש המהיר בדרך לאמת", ואכן התחושה היא שהמאבק של ביונסה על ה"מורשת" גובר בנוקאאוט על הדבר לשמו התכנסנו, האמנות. לא נורא, אולי ב"רנסנס 3" היא תצדיע לפופ המזרחי ושם נראה ישועות.
