רק ההיסטוריה תעיד כמה סיפורים טובים כבר איבדנו על הגשר שמחבר בין המציאות לדרמה הטלוויזיונית. כמה שופדו על חרב הפיתוי העצום, במטרה לחקות את המציאות, לגבב שורה של אירועים מסעירים אחד אחרי השני, ולהאמין שהמחזה של ויקיפדיה היא הברקה תסריטאית. כמה טוב זה מרגיש כשמגיעה דרמה שמצליחה לשבור את הקללה, ומזכירה שלמסך יש חוקים משלו. אני מדברת אלייך, "אלף", הדרמה החדשה שעלתה ב-yes, בהשראת פרשיית משה קצב, נשיא המדינה לשעבר.
מתוך "אלף"
(באדיבות yes)
קצב כזכור הורשע באונס, הטרדה מינית ומעשים מגונים, ריצה עונש מאסר בן חמש שנים, ועשה היסטוריה כנשיא הישראלי הראשון שישב בכלא. הסדרה מבוססת גם על ספרה של אודליה כרמון, הלא היא "'א' ממשרד התחבורה", יועצת התקשורת שעבדה תחת קצב בימיו כשר התחבורה, ושהעדות שלה נגדו הניעה את הגשת כתב האישום. כרמון הצטרפה לכותבי הסדרה, תמר מרום ("מקימי") ואברהם שלום לוי, שגם מגלם בסדרה את אבינועם, העוזר האישי הנאמן ומכבה השריפות של כבוד הנשיא.
לביקורות טלוויזיה נוספות:
חמישה מתוך ששת הפרקים של הסדרה מניעים קדימה את העלילה, כשכל פרק מתמקד בדמות אחרת. יש את אושרת, א' מבית הנשיא (נלי מירה רובין), המתלוננת הראשונה שקצב התריע שהיא מנסה לסחוט אותו בפני היועץ המשפטי לממשלה, אבינועם. יש את אביגיל (דנה מיינרט הורביץ), המקבילה של כרמון בסדרה, ושולה (עירית נתן-בנדק בתפקיד אשתו של הנשיא). אחרון הוא הנשיא עצמו, יעקב זדה דניאל, שמתמזג היטב עם דמות לא פשוטה.
4 צפייה בגלריה
השילוב המוצלח של אירועים מדומיינים והתכתבויות עם המציאות, יקשו עליכם מאוד להפסיק את הצפייה באמצע. מתוך "אלף"
(צילום: צחי צלינקר, באדיבות yes)
הפרק הראשון של "אלף" לא קל לצפייה. הוא מתאר את האופן שבו הנשיא כפה את עצמו על אושרת, הכפופה לו, ניצל את מעמדו ואת השאיפה שלה להתמיד בתפקיד, כדי לבצע את זממו. הסליזיות שדניאל זדה לכד באישיות של קצב היא קשה לעיכול ומקוממת, והיא חיונית להבנת הפרשייה, אבל היא לא לב הסדרה אלא רק הפתיח שמשגר אותה הלאה.
החל מהפרק השני, "אלף" הופכת למותחן פוליטי-משפטי על אחורי הקלעים של הפוליטיקה. נכון, יש פה חוקרת אחת שהולכת כנגד כל הסיכויים - אבל אפשר לסלוח על קלישאה אחת לסדרה שמסמנת וי נאה בשאר הקטגוריות. במקביל להמחשה יפה ונוגעת ללב של נשים שונות שמתמודדות באופנים שונים עם תקיפה מינית, ההצצה למהלכים הפוליטיים הנבזיים, שלפחות חלק מהם מבוססים על המציאות, הופכת את "אלף" למותחן יעיל ורהוט, שלא נופל מצאצאי הז'אנר המקבילים אצל הגויים.
4 צפייה בגלריה
מספקת ההצצה למהלכים הפוליטיים הנבזיים, שלפחות חלק מהם מבוססים על המציאות. מתוך "אלף"
(צילום: צחי צלינקר, באדיבות yes)
הסיפור של משה קצב רלוונטי לא רק בגלל מהפכת ה-MeToo# שהגיעה אחריו, אלא גם בגלל שהוא דוגמה מובהקת כל-כך להסתאבות וטשטוש הדעת שמביאות איתן השנים בג'קוזי מנעמי השלטון. האיש ויתר על עסקת טיעון כשהוא משוגר מתוך להט משיחי נרקיסיסטי, ומשוכנע שהוא ינצח גם הפעם. לאורך כל הסדרה לנשיא אין שם - רק תארים מנופחים. כולם פונים או מתייחסים אליו כאל "הנשיא", והוא משוכנע שהתואר הזה יגן עליו מכל דבר שיעשה. גם אחרי חמש שנות מאסר, קצב לא הביע חרטה, ונדמה שיותר מניסיונו ליצור מראית עין של חפות, הוא פשוט לא מסוגל להכיר בעובדה שגרם לנשים האלו עוול.
מכיוון שאנחנו יודעים איך הסיפור נגמר, היוצרים לא יכולים לבנות על אלמנט ההפתעה, כך שבניית המתח מאתגרת הרבה יותר. אבל השילוב המוצלח של אירועים מדומיינים והתכתבויות עם המציאות, יקשו עליכם מאוד להפסיק את הצפייה באמצע, עד לפרק השישי והאחרון, "כולנו אלף", שיסגור לכם את הפינה.
למרות הסבל והטראומה שנגרמו לנשים שעבדו תחת כבוד הנשיא, "אלף" היא סדרה אופטימית. אודליה כרמון, כמו המקבילה המתוסרטת שלה, החליטה לדבר כשהבינה שלא רק שלא הייתה היחידה, אלא שציר הרשע עומד לנצח, כאשר קצב האשים עובדת בסחיטה שאיימה להתלונן שתקף אותה מינית. הסולידריות הנשית שהרימה את ראשה היפה ניצחה למרות כל הקשיים בדרך (יועץ משפטי לממשלה שכמעט הקריס את התיק, עסקת טיעון שכמעט נחתמה), והצדק יצא עם ידו על העליונה.
4 צפייה בגלריה
הסליזיות שדניאל זדה לכד באישיות של קצב היא קשה לעיכול ומקוממת. מתוך "אלף".
(צילום: צחי צלניקר)
כשהנרטיב הרגשי מגובה היטב במהלכים אמינים שמעידים על בקיאות באחורי הקלעים של הפוליטיקה הישראלית, לצד משחק מצוין של כל הנוגעים בדבר, התוצאה היא בינג' מוצלח ומעורר מחשבה. אז נכון שעל פי רוב המציאות עולה על כל דמיון, אבל לפעמים, רק לפעמים, גם הדמיון מצליח להתעלות על עצמו.
