אפולו קריד, המתאגרף הטוב בעולם, כמעט והפסיד לאנדרדוג חסר הסיכוי ב"רוקי" (1976). הוא הפסיד לרוקי בסרט השני (1979), הפך להיות המאמן וחבר נפש שלו בסרט השלישי (1982), ומת בקרב ראווה מול דראגו, מכונת האגרוף הסובייטית, ברביעי (1985). סדרת סרטי "קריד" משתמשת במעבר הבין-דורי בין דמות האב והבן כדי לבצע איתחול מחדש של סדרת סרטי "רוקי", ועושה זאת בדרך שאולי לא תוכל להיות איקונית כפי שהסרטים האלה היו בשנות ה-70 וה-80, אבל יש לה ערך משל עצמה. "קריד 3", הסרט השלישי בסדרה, ממוקם באיכותו בין הסרט הראשון והמוצלח שביים ראיין קוגלר (2015) והשני והבינוני של סטיבן קייפל ג'וניור (2018). זוהי עבודת בימוי ראשונה של השחקן מייקל בי. ג'ורדן, שגם מגלם בכל סרטי הסדרה את דמות הגיבור אדוניס קריד, בנו של אפולו.
"קריד 3"- טריילר
(החומרים באדיבות טוליפ אינטרטיימנט)
ב"קריד" הייתה לנו הצצה ראשונה לרקע של אדוניס: בנו הממזר של אפולו, שאימו מתה ממחלה והוא התגלגל בין מוסדות רווחה שהיו עשויים להסליל אותו לחיי פשע. באקט של חסד אלמנתו של אפולו מארי אן קריד (פלישיה רשאד) מאמצת אותו, ואז הוא גם מתוודע למורשת של אביו. שנים אחר כך הוא מנסה לשחזר ולהתחרות בהישגי אביו בעזרת המאמן שלו רוקי (סילבסטר סטאלון). דרך מורשת זו מתקיים דיאלוג מתמשך בין שתי סדרות הסרטים, כהמשך ותיקון של מה שהתחולל בהם.
עוד ביקורות קולנוע:
היריב הגדול של אדוניס בסרט הראשון הוא דמות האב המיתית של אפולו, והניצחון בקרב המכריע הוא חלק מההשלמה עם זהותו כבנו של אביו. ב"קריד 2" יש עיבוד מחדש של אירועי "רוקי 4", כאשר אדוניס מתמודד מול ויקטור דראגו (פלוריאן מונטינו) בנו של איוואן דראגו (דולף לונדגרן), שאביו עיצב אותו כמכשיר נקמה באלו שהובילו למפלתו. העבר חוזר, אבל כולל אלמנט של פיוס שמאפשר לשבור את מעגל האלימות/נקמה. בקרב המסיים את הסרט דראגו מעדיף שבנו ייכנע מאשר שחייו יהיו בסכנה. גם רוקי זוכה ב"קריד 2" לסגירת מעגל כשהוא מתפייס עם בנו המנוכר ממנו.
בסרט השלישי רוקי כבר לא חוזר. למרות שסטאלון תירץ זאת בענייני תוכן ("זה סיפור אישי של מייקל בי. ג'ורדן ואין בו מקום בשבילי"), לצד טון (כביכול קודר מדי לטעמו), נראה שהסיבות לכך הן אגו וכסף. למרות שסטאלון שיחק בשמונה סרטים את דמותו של רוקי, כתב תסריטים לשבעה סרטים וביים ארבעה, מי שמחזיק בבעלות על סדרות רוקי וקריד, ולכן גם גורף את מרבית הרווחים, הוא המפיק אירווינג וינקלר בן ה-91. התסכול רב השנים של סטאלון הגיע לנקודת הפיצוץ אחרי "קריד 2" (בוודאי תרם לכך הגילוי שווינקלר ובניו מפתחים, מבלי להתייעץ עימו, סדרת ספין-אוף שתתבסס על הדמויות של דראגו ובנו ויקטור). הוא ניתק קשרים עם הסדרה וככול הנראה גם לא יחזור יותר לגלם את דמותו של רוקי. זו אולי בשורה מצערת עבור מעריציו של סטאלון, אך יש הגיון סמלי בכך שהמעגל הושלם, וסדרת סרטי קריד תמשיך ללא נוכחותו.
אם "קריד 2" קיים דיאלוג עם "רוקי 4", הרי ש"קריד 3" יכול להיות מובן כעיבוד של אלמנטים מתוך "רוקי 3". בסרט ההוא רוקי התמודד מול ג'יימס "קלאבר" לאנג, כך גם אדוניס מוצא עצמו מול יריב שיש בו אלמנט ברוטאלי שמפתיע אותו. ההבדל הוא שזו לא דמות רע המגיחה באופן שרירותי, אלא כזו הקשורה לעברו של אדוניס. בתסריט שכתבו קינן קוגלר (אחיו של הבמאי-תסריטאי ראיין קוגלר) וזאק ביילין ("משפחה מנצחת"), יש לדינמיקה בין הגיבור ויריבו פוטנציאל למטען רגשי משמעותי יותר. הם לא נזקקים לתחבולה המניפולטיבית נוסח הריגת המאמן הזקן של רוקי כדי לטעון את המוטיבציה של הגיבור לנקמה. ולכן נדרשים כאן יותר ניואנסים דרמטיים בעיצוב הדמויות, כמו גם במקום אליו תתפתח העלילה שהוא קצת יותר מורכב ממיגור הרוע.
3 צפייה בגלריה
בשנים שחלפו אדוניס הפך לאגדת אגרוף בעוד חברו נרקב מאחורי הסורגים. מתוך "קריד 3"
(צילום: באדיבות טוליפ אינטרטיימנט)
הסרט מתחיל במה שאמור להיות הקרב האחרון בקריירה המפוארת של אדוניס. הוא מסיים כשהוא עדיין בשיאו, ופורש לחיים שאמורים להיות נטולי סיכון פיזי בחברת אשתו המוזיקאית ביאנקה (טסה תומפסון), ובתו אמארה (מילה דיוויס-קנט). הקשר שלו לעולם האגרוף נותר דרך מכון האגרוף שהוא אחד מבעליו, יחד עם המאמן טוני "ליטל דיוק" אוונס (ווד האריס).
לתוך אידיליה זו נכנסת דמות מהעבר של אדוניס. בגיל 15, עוד לפני שאומץ, היה לאדוניס הצעיר (תדאוס ג'יי. מיקסון) חבר נפש בשם דמיאן "דיים" מור (ספנס מור השני) שהיה מתאגרף צעיר ומבטיח. רגע של אלימות מצד אדוניס, והתערבותו של דמיין למען חברו, הוביל לשליחתו של דמיין ל-18 שנים בכלא. אדוניס הצעיר ניתק את הקשר עם החבר הכלוא, וכאשר אלמנתו של קריד אימצה אותו, היא עצמה דאגה להעלים את המכתבים שדמיין שלח מהכלא. בשנים שחלפו אדוניס הפך לאגדת אגרוף, עם תהילה, עושר ומשפחה אוהבת בעוד חברו נרקב מאחורי הסורגים.
לאחר שחרורו מהכלא דמיאן (כעת בגילומו של ג'ונתן מייג'ורס) יוזם התקלות עם אדוניס, וזאת כצעד ראשון בניסיונו להשיג את המטרות שעוד תתגלנה במהלך העלילה. לאדוניס יש רגשות אשם כלפי חברו, והוא מנסה לעזור לו להגשים את החלום הלא סביר שיש לו - לממש בגילו המאוד-מתקדם את הקריירה האבודה שלא הייתה לו. דמיאן, שמופיע בהתחלה כביישן וגמלוני, מתגלה כמי שיש לו חלומות לא קטנים, ומעט מעצורים בדרך להגשמתם.
3 צפייה בגלריה
פורש לחיים שאמורים להיות נטולי סיכון פיזי בחברת אשתו המוזיקאית ביאנקה. מתוך "קריד 3"
(צילום: באדיבות טוליפ אינטרטיימנט)
כחלק מהתנועה לעבר זהות המופרדת מסדרת סרטי "רוקי", "קריד 3" לא מסתדר רק ללא נוכחותו של סטאלון, אלא גם מעוצב כמעט ללא נוכחות לדמויות משנה לבנות. זה מאפשר לו להיות ממוקד יותר באופן שבו נושאי הפגיעה והשיקום הרוחני שבהם הוא עוסק מהדהדים רובד של משמעות חברתית-פוליטית, שהיא באופן מודגש יותר אפרו-אמריקנית. בוודאי הרבה יותר מכפי שהיה בשני סרטי "קריד" הקודמים. לשלושת השחקנים הראשיים (ג'ורדן, מייג'ורס ותומפסון) יש נוכחות משמעותית במיינסטרים הבלוקבסטרי, ובאופן ספציפי סרטי גיבורי-העל של מארוול (אריק קילמונגר ב"הפנתר השחור", "קאנג הכובש" בפאזה החמישית, ו"ואלקירי" בסרטי "ת'ור", בהתאמה). כל השחקנים עושים היטב את מלאכתם, אבל מייג'ורס מתבלט במיוחד כמי שמגלם דמות מורכבת ומתעתעת, שמעוררת לפרקים חמלה ורתיעה.
מייקל בי. ג'ורדן מפגין יכולות שמצדיקות את קבלת תפקיד הבמאי בסרט. העבודה שלו בהחלט מספקת, גם אם לעיתים היה כדאי ללחוץ קצת פחות על דוושת הרגש. בבימוי סצנות האגרוף יש רגע מפתיע שבו מוצעת קונספציה סגנונית שלא הייתה באף אחד מסרטי "רוקי" או "קריד" עד היום. בעוד ב"קריד" הבמאי ראיין קוגלר לכד קרב בריאליזם של מרחב וזמן באמצעות שוט אחד ארוך, ג'ורדן בוחר ללכת ברגע השיא לכיוון הפוך. החלטה נועזת, שגם אם היא לא עובדת באופן מושלם, מרמזת שיש כאן ניסיון להפגין נוכחות יצירתית מקורית. בהחלט יהיה מעניין לבחון את הפרויקט הבא שאותו ג'ורדן יביים.
