זה תמיד זמן טוב לסדרת טלוויזיה על מכשפות, אבל עכשיו יותר מתמיד. "מרשעת" (Wicked), מחזמר הקאלט, מגיע בנובמבר הקרוב לבתי הקולנוע בעיבוד שבו מככבת אריאנה גרנדה. "עלייתן של המכשפות" עתירת-התקציב, סדרת פנטזיה שמצולמת בערב הסעודית ומבוססת על סדרת הספרים המצליחה של אסומה אל מוסלים, מעוררת גם היא הרבה הייפ. בזמן שאנחנו רואים כיצד משתיקים נשים בחברה שלנו שוב ושוב באופן הרסני, קשה שלא לחשוב על סיילם ועל כל נביאות הזעם שנזרקו לים או נשרפו על המוקד.
המכשפה היא הדמות החתרנית האולטימטיבית: במהלך ההיסטוריה מכשפות היו תמיד הנשים שהתנגדו לקונבנציות השמרניות וחסרות הצדק של העולם הגברי. כזו היא גם אגתה הארקנס, מכשפה מדפי הקומיקס של מארוול, שמסכנת הכול במסע לקבל את כוחותיה בחזרה ב"אגתה לאורך כל הדרך" - הסדרה החדשה מבית מארוול, שעלתה אתמול (ה') בדיסני+ - מבלי להעלות בדעתה את האפשרות לחיות חיים נוחים ונחמדים של חוסר משמעות.
הכרנו אותה בסדרת האם: "וונדה-וויז'ן", שהפכה לסדרת הדגל של שירות הסטרימינג ב-2021. בסיומה של זאת, "מכשפת השני" וונדה מקסימוף (אליזבת אולסן) הותירה את אגתה ללא כוח - היא שאבה את כולו ממנה, ועכשיו היא מכשפה שלא יכולה לכשף. איך היא תשיג את הכוח שלה בחזרה? זו שאלה שכולנו שואלים את עצמנו בימים אלו.
אגתה היא הדמות שאף פעם לא מקבלת סדרה משלה, כי אנחנו לא אמורים להזדהות איתה, אלא עם הגיבורה לכאורה - וונדה. אך למעשה, בצפיות חוזרות של "וונדה-וויז'ן", מתברר שוונדה היא הנבלית, ואגתה היא הגיבורה האמיתית. קתרין האן, שמגלמת אותה, הפיחה חיים בתבנית העייפה של השכנה בבית שליד, הקרצייה שתמיד מביאה צרות - כמו סטיב ארקל ב"אריזה משפחתית", או קימי גיבלר מ"צער גידול בנות". אבל ב"אגתה לאורך כל הדרך", הארקנס היא כבר לא השכנה שליד, זאת שתמיד שם כדי לקדם את העלילה, בעוד האופי, הרצונות והמשאלות שלה הם לא באמת חלק מהסיפור. וזאת למרות שזו הייתה היא לאורך כל הדרך, כפי שהיא מוכיחה לנו בשיר שזכה בפרס האמי וגם נכנס למקום ה-36 במצעד הבילבורד.
בגילומה של אגתה, האן נכנסה אל היכלי האל-מוות של הומור האינטרנט כשהיא הפכה למם. הרגע שבו אגתה קורצת, באופן מלאכותי במופגן, הפך לתבנית מם פופולרית על פייק ניוז ובכלל. והקריצה הזו ממשיכה גם לסדרה החדשה: כמו בסדרת-האם, גם "אגתה לאורך כל הדרך" מצחיקה, הומוריסטית ומשתמשת באופן אנרכיסטי בקונבנציות של ז'אנרים טלוויזיוניים, כמו פשע אמיתי.
האן פושטת ולובשת דמויות בטבעיות ובכישרון, והיא שחקנית פיזית נפלאה. היא ממצה כל שניית מסך שלה ולא מבזבזת את ההזדמנות להפוך מדמות המשנה לגיבורה הראשית. היא מאסטרית של מיקרו-הבעות: הרגעים שבהם המכשפה לשעבר מבינה שהיא נותרה ללא כוח, ומבכה את קיומה האנושי הדל והעלוב, הם מופת קומי ומעוררים הזדהות חומלת עם המכשפה.
בעוד ש"וונדה-וויז'ן" עסקה באובדן, אבל וצער, הסדרה החדשה עוסקת בהישרדות והמצאה עצמית. האן מביאה כאן את סיפורה של מי שמצליחה לשרוד כנגד כל הסיכויים ומתעקשת להמשיך למרות שכולם אומרים לה שזה חסר סיכוי, מבוי סתום. אגתה היא האישה ששרדה הכול ומתעקשת להתחיל מחדש. ויתור הוא לא אופציה, והדרך אל החופש - ואל הכוח - רצופה במפגשים משעשעים ומצחיקים, כשהטון של הסדרה קליל בהרבה מזו של סדרת-האם. וכן, גם כאן יש מעט ניסיון להתחנף לקהל, כנהוג לשמצה ביקום הקולנועי-טלוויזיוני של מארוול.
הסיפור עוקב אחר הארקנס בעודה מנסה למצוא את המכשפות שיהוו את המסדר שלה (Coven) - היא חייבת ארבע מכשפות לצדה כדי להצליח. כי אנחנו לא יכולות להתגבר על הקשיים שלנו לבד, אנחנו חייבות נשים נוספות שיסייעו לנו. והאן לא לבד בתרגום הרעיון הזה אל המסך: בין השחקניות שמגלמות את גיבורות המשנה הנפלאות אפשר למצוא את דברה ג'ו ראפ (אמא של אריק ב"מופע שנות ה-70"), עלי אן ("הדיפלומטית"), סאשיר זמטה מ"סטרדיי נייט לייב" ופטי לופון האגדית. יש כאן נוכחות יפה לנשים מעל גיל 70 - לא מובן מאליו אף פעם בהפקה הוליוודית. האן עצמה בת 51 - ולמרות שזה נחשב גיל בית אבות בסטנדרטים של הוליווד, ההצלחה של הסדרה מוכיחה שאין גיל לסיפורים מעניינים.
וישנה גם אוברי פלאזה ("מחלקת גנים ונוף", "הלוטוס הלבן"), שמגלמת נבלית-על - ותאמינו לנו, אתם רוצים לראות את זה. פלאזה מגלמת את האויבת של אגתה/האן - אויבת סקסית מאין כמותה, אם כי באף שלב "אגתה" לא הופכת לסדרה על סקס, אלא כוח. מעריצי ומעריצות מארוול ייהנו מכל רגע של פלאזה והאן על המסך, לא רק בשל כישרונן והטון הסוחף והמשעשע של הסדרה, אלא גם מכיוון שהיא מוסיפה לקאנון המכשפות דמות עוצמתית וחסרת-פשרות שמזכירה לנו שאסור לנו לוותר.