כשיצא הרומן "חולית" ב-1965, הוא הפך לסנסציה מיידית בתחום סיפורת המדע הבדיוני. 59 שנים ויותר מ-20 מיליון עותקים לאחר מכן, עדיין מדובר בסנסציה. רק השבוע, לצורך העניין, עלה על האקרנים "חולית: חלק שני" – חלקו השני (דה) של העיבוד הקולנועי החדש לרומן של פרנק הרברט (כבר נעשה עיבוד קודם של הבמאי דייויד לינץ' ב-1984, ומספר מיני-סדרות טלוויזיוניות). וכבר כעת, לאור הביקורות הנלהבות, אין ספק שכמו קודמו מ-2021 הסרט יהפוך ללהיט גדול, בואכה מאסיבי.
"חולית: חלק שני"
(צילום: באדיבות טוליפ אנטרטיינמנט)
אבל מה בדיוק הותיר את "חולית" במעמדו הרם והנישא כמעט שישה עשורים אחרי שפורסם לראשונה? זאת אומרת, מעבר לכל הדברים הברורים, כמו הודה של אופרת-החלל המסעירה שרקם הרברט, העלילה הסוחפת והתרבות הגלקטית המדוקדקת שברא? איך קרה שהסיפור הזה ממשיך לרתק מיליונים אחרי כל כך הרבה זמן, להביא לכדי הפקת סרטים בתקציב משולב של צפונה מ-400 מיליון דולר, ואף להניב סדרת טלוויזיה עתירת-תקציב המופקת בימים אלו ("חולית: הנבואה", אשר צפויה להפציע בסוף השנה ב-HBO MAX)? מהו סוד הקסם הנמשך של "חולית"?
ובכן, לכו תדעו. כמו ביצירות עשירות אחרות בסיפורת ובכלל, כל קורא/צופה/מאזין ימצא ב"חולית" את מה שעושה לו את זה ספציפית. אנחנו לגמרי בתחום הסובייקטיבי פה. ובכל זאת, אפשר לנסות ולאפיין משהו מהאפיל הנמשך של הרומן של הרברט - והרבה ממנו ניתן לייחס לאלמנטים שהפך את הספר לסוג של בשורה כאשר יצא לראשונה: צבעו המזרח-תיכוני הבולט של הסיפור, ועושרו התרבותי/חברתי/פוליטי של העולם שיצר הרברט.
עד "חולית", סופרי מדע בדיוני - וספרות בדיונית בכללה - ביססו את סיפוריהם על התרבות האירופית/מערבית, באופן כללי. הרברט, לעומתם, התיך יחד בסיפורו אלמנטים מהתרבות האמריקנית-ילידית, מיתוסים משיחיים מעולמות התיאולוגיה האיסלמית והיהודית, פילוסופיית זן, מיסטיקה סופית ומאפיינים תרבותיים של בדואים, של עמים נודדים מהמגרב ושל קבוצות אתניות משיפוליה של האימפריה הרוסית (הקווקזים והקוזאקים). ערב-רב של השפעות, חריגות בז'אנר דאז, שהפכו יחד לחברה הגלקטית המסועפת של "חולית" – ונשאו מסר פוליטי רדיקלי שעדיין מהדהד. במיוחד בנקודת זמן זו, ועוד נגיע לזה כמובן.
אך הנקודה היא שאת כל אותן השפעות, וגם את אותו מסר פוליטי, ניתן לפרש באופנים שונים, כאלה שתלויים בנקודת המבט הסובייקטיבית של המתבונן. אלא שהרברט לא הקל על המבקשים לפרש את "חולית", כך שגם קריאתו דרך פילטר כזה או אחר לא ממש מספקת תובנות קונקרטיות לגבי הממדים האלגוריים של הסיפור. מעבר לכך, עלילת "חולית" וחלק מהתמות שבו נושאות אופי אוריינטליסטי ברור – פועל יוצא של התקופה שבה נכתב וראשוניותו של העיסוק המד"בי בסביבה מזרח תיכונית – שלגמרי יכול להיתפס כקיים לשם עצמו. קרי: הרברט בחר אלמנטים כאלו ואחרים מאחר שנראו לו אקזוטיים ומעניינים גרידא, כך שייתכן ולא עמדה מאחוריהם איזושהי אג'נדה ברורה.
בריף זריז למי שלא רכב על עקלתון מימיו, לפחות בנופי דמיונו: "חולית" פורש סיפור אפי על מאבק בין בתי אצולה המתרחש באימפריה גלקטית עצומה, יותר מ-10,000 שנים בעתיד. אותה אימפריה, המתנהלת כמשטר פאודלי, נשענת על משאב יקר-ערך בשם "מרקוח" (Spice במקור, אבל תרגומו האקזוטי של עמנואל לוטם ז"ל יישאר נצחי) – סם המעצים תכונות מסוימות והכרחי לצורך מסע בחלל, ולפיכך מהווה את אבן הפינה של הסחר הגלקטי. אך המרקוח נמצא רק במקום אחד – הפלנטה המדברית אראקיס, שמדי כמה שנים עוברת מידי בית אצולה אחד למשנהו בהוראת הקיסר. על בית האצולה הנבחר להפיק את הסם למרות הסכנות שטומן בחובו אראקיס, כולל תולעי-ענק שנעים מתחת ועל פני הדיונות האינסופיות, והתושבים המקומיים הקשוחים, דררים שמם (Fremen במקור).
נקודת הפתיחה של "חולית" רואה את מעבר האפוטרופוסות על אראקיס מידי בית הארקונן לבית אטראידיס – הראשונים מגיעים מכוכב הלכת התעשייתי והקודר גיאדי פריים ומתחזקים סגנון חיים מנוון וברוטלי, כשהאטראידים האציליים מגיעים מקאלאדן הנאווה ועתירת-הטבע. אלא שבני הארקונן ממש לא ששים להעביר את החזקה היוקרתית והמניבה על אראקיס לידי אטראידיס, והם מתכננים הפתעה לא נעימה, בלשון המעטה, עבור בעלי הבית החדשים.
מהון להון יוצא שפול אטראידיס, בנו ויורשו המיועד של הדוכס לטו אטראידיס, מוצא את עצמו נמלט על חייו למדבריות אראקיס. שם הוא לומד על הדררים ומנהגיהם, מתאהב בצ'אני עזת-הנפש ומוצא את עצמו נשאב למאבקם החירות של מארחיו – חירות מעול הקיסרות הגלקטית, חירות מהשלטון האכזרי של ההארקוננים. במקביל, פול לומד לפתח ולשלוט בכוחו העל-טבעי המולד, זה שקשור בתוכנית גנטית בת אלפי שנים של מסדר נשים מסתורי ורב-עוצמה: בנות גשרית (Bene Gesserit, במקור). זה ייגמר בעלייתו של פול לדרגת משיח - וג'יהאד מדמם שהוא מוביל, ועתיד לטלטל את האימפריה הגלקטית כולה.
כן, ג'יהאד – אותו מונח איסלמי שמתאר מלחמת-דת נגד הכופרים. מונח עשיר-היסטורית וטעון עד מאוד, מה שמעורר שאלות מסקרנות לגבי אופן השימוש שלו בידי הרברט. האם הסופר האמריקאי הקביל בין גיבורו והעם הלוחם שהוא מנהיג ובין מנהיגים ומלחמות דת מההיסטוריה שלנו? ייתכן, ובהחלט עוזר שבגדול, המאבק ב"חולית" ניטש סביב המשאב הזהוב ויקר-הערך שבו אוחזים הדררים של אראקיס, אשר מהדהד בבירור את המשאב השחור ויקר-הערך שבו אוחזות האומות האיסלמיות של המזרח התיכון. פול אטראידיס, מצידו, מכונה על ידי הדררים "מהדי" – המשיח, לפי האיסלם.
אך בעיה אחת בקריאה הזו נובעת מאופי המלחמה של הדררים, ומסגורם של אויביהם כ"כופרים". הרי ב"חולית" לא מדובר במלחמת דת פר אקסלנס, אלא במאבק לחירות של עם כבוש באויב אימפריאליסטי. מאבק אלים, כן, אבל כזה שלפחות תחילה לא מעורר תהיות באשר למוסריותו אלא יוצר הזדהות וסימפטיה בקרב קוראיו. לא לחינם מודגש לעיתים קרובות הדמיון של עלילת "חולית" לסיפורו האמיתי של תומאס אדוארד לורנס – לורנס איש ערב, איש הצבא הבריטי שהפך לאחד ממנהיגי המרד הערבי נגד האימפריה העותמאנית. כמו לורנס, גם פול הוא אדם "לבן" הנטמע בקהילה "ערבית", הופך למנהיגה ומוביל אותה למלחמת שחרור, להבדיל ממלחמת דת (ואף מילה על תסביך "המושיע הלבן", בעיקר כי הוא כבר זועק את עצמו). אלא שדרך הפילטר הזה, גם ההקבלה ליהודים ומאבקם ההיסטורי לכינונה של מדינת ישראל היא משהו שיכול לעבוד.
קריאה "יהודית" ב"חולית" נתמכת בשימוש שעשה הרברט במילים וסמלים יהודיים במהלך סיפורו. תוכנית הרבייה המדוקדקת של מסדר בנות גשרית, לצורך העניין, נוהלה במשך מילניומים על מנת ליצור את "קפיצת הדרך" – משיח, במילים אחרות, ישות שתשים קץ למאבקים בין בתי האצולה ותשלוט על האימפריה הגלקטית. מטעם בנות גשרית, כמובן. והרברט לא ממש הסתיר את העניין, כשבחר לתאר את "קפיצת הדרך" גם בשפת המקור של הרומן בדיוק כך: Kwisatz Haderach. גם הדררים עצמם אוחזים באי-אלו מאפיינים שניתן לראות כ"יהודיים", לפחות בחלק מגלגולם ההיסטורי של בני העם היהודי (ודרך עיניים המבקשות לראותם כך): מדובר בקהילה סגורה וקשת-עורף אשר חיה בתוואי מדברי תחת עול שלטון זר ונוגש - ונלחמת בו עבור חירותה. לטקסט הקדוש של הדררים, אגב, קוראים ברומן "א-זהר". רפרנס מובהק לספר הזוהר הקבליסטי.
אך כפי שכבר הבנתם מן הסתם, ניתן לראות את הדברים גם אחרת. מי שירצה יוכל לפרש את "חולית" גם כטקסט אנטישמי ביסודו. למשל בעצם העובדה שהרברט בחר להעניק למסדר סודי, שבמשך אלפי שנים מנהל תוכנית השבחה גנטית, שם בשפה העברית: Benne Gesserit. ולא שמדובר בארגון אלטרואיסטי: בנות גשרית פועלות עבור שליטה וכוח, בוחשות במשך עידנים בפוליטיקה הגלקטית, כשמניעיהן - הנכלוליים? – ידועים להן בלבד. האם פרוטוקול זקני ציון חלחל ליצירתו של הרברט? האם פול תכול-העיניים - שנולד בחטא לאחר שאימו ג'סיקה לא שעתה להוראות המסדר ושיבש את התוכנית הגנטית העתיקה – הוא ה"אוברמנש" (מושג ה"על-אדם" שטבע ניטשה) אשר ישים קץ לתוכניות הזדוניות של בנות גשרית? כי זה ליטרלי מה שהוא עושה. או שאולי ההקבלה הראויה לבנות גשרית ותוכניותיהן היא דווקא המשטר הנאצי ושאיפתו לטוהר הגזע דרך השבחה גנטית? אולי פול, שנולד כתוצאה משיבוש אותה תוכניתה השבחה ומהווה שיקוץ מוחלט עבור בנות גשרית, מייצג את הגואל שיביא את התוכנית הזדונית לכדי קריסה?
אם אתם מבולבלים זה בסדר גמור. הממדים האלגוריים בסיפורו של הרברט עמומים, וכאמור, פתוחים לפרשנות כבר יותר משישה עשורים. קחו, למשל, את נושא הג'יהאד – שבו מצדד הרברט במהלך "חולית", ושהקנה לרומן שלו שלל קטגורים הטוענים שמדובר בטקסט פאשיסטי ביסודו, כזה המהלל אלימות לשם השגת מטרות פוליטיות. עצם העובדה שדמותו של פול אטראידיס הפכה לסוג של אייקון עבור קהילות הימין הקיצוני – גיחה קצרה לפורומים בנושא "חולית" תחשוף אתכם לכל הדרעק הזה - משרתת את נקודת המבט הנ"ל.
5 צפייה בגלריה
בתמונה: מישהו שצועק עליך בפורום "חולית" על כך שאתה לא מבין על מה זה בכלל. מתוך "חולית: חלק שני"
(צילום: באדיבות טוליפ אנטרטיינמנט)
אלא שכבר ב"חולית" – וביתר שאת בהמשכונים שכתב הרברט בעקבותיו - מודגש דווקא המחיר הנורא שתבע הג'יהאד הזה ממחולליו, ובראשם פול. הוא אומנם הופך לקיסר עטור-תהילה וכוח, אך צופה בבעתה בזוועות שנעשות בשמו, בעוד הדררים טובחים מיליונים ברחבי הגלקסיה במהלך מסע כיבושה. בנו, לטו, עתיד להקריב את עצמו בעבור שלום גלקטי, ויעבור בהמשך טרנספורמציה מזעזעת שתושיב אותו על כס השלטון במשך אלפי שנים כקיסר-אל. גם הוא וגם פול משלמים מחיר כבד בעבור הניסיון לשקם את הגלקסיה מהריסות הג'יהאד ההרסני של הדררים. ואם כך הוא הדבר, האם הרברט אכן מהלל את רעיון הג'יהאד? או שמא רק את האידיאל שמאחוריו, כשהוא מקונן על אופיו הפונדמנטליסטי ועל האמצעים האלימים הנדרשים על מנת להגשימו? ומה בדבר המסר הפאשיסטי-לכאורה של הסיפור? האם הוא אכן תקף, אם הרברט נדרש לכאלו מאמצים על מנת להבהיר את מחירה של האלימות שבה נוקטים הדררים? מה בעצם השורה התחתונה פה?
נו, כבר גילינו שלאו דווקא ישנה כאן כזו. מעשה-האיסוף האקלקטי של פרנק הרברט - קצת מהתרבות האיסלמית פה, קמצוץ מהמיסטיקה היהודית שם, ועוד כיד דמיונו האוריינטליסטי - עלול כאמור להיות בדיוק זה, פשוט קולאז' של דברים שהגניבו אותו, כבן תקופתו. אולם כמו בכל יצירת אמנות עשירה, האמת פה טמונה בעיניי המתבונן. ובתקופה ספציפית זו של עימות מזרח-תיכוני מדמם, פוליטיקת-המסדרונות הענפה שמתדלקת אותה מאחורי הקלעים, מיליון תיאוריות קונספירציה משוכללות והיעדר אמת אבסולוטית אחת שבה ניתן להיאחז אל מול הנעשה והנאמר ברשתות החברתיות - ובכן, כולנו מתבוננים, ולכל אחד מאיתנו הגרסה המועדפת עליו ל"חולית". על זה שמדובר בבנזונה של ספר, ולא משנה לאן נוטה קריאתך אותו, כולנו יכולים להסכים.
