עוד לא התחילה עונת הקיץ של "האח הגדול" וכבר הסלון שלי התמלא בריח חזק ומוכר: הייאוש. לא, לא שלי, תודה ששאלתם - אני דווקא אתן לזה צ'אנס. זהו הייאוש של רשת, שמתפרץ מהעיניים של לירון וייצמן וגיא זוארץ כשהם מנסים לשכנע את הצופים להגיע לפרק הפתיחה ואולי להישאר לכמה דקות לפני שהם ממשיכים הלאה. חוץ מלמסור את האיברים הפנימיים שלהם נדמה לי שהזוג המוזר הזה עשה הכל כדי לגרום לצופים להאמין שהפעם "האח הגדול" יהיה אחר לגמרי: מדהים, מוגזם, מופרע! הוריד צ'ייסר אחד יותר מידי ועכשיו הוא מתפשט וקופץ לירקון. תראו! רגע אחד נכנסים הדיירים שלושה ימים לפני הפתיחה, אחר כך מתברר שארבעה מהם עוברים לחיות על אומגה לארבעה ימים, וכל זה תוך הגמשה אכזרית של המושג VIP (ולנו לא נשאר אלא לצפות ולדעת שמחר בבוקר המושג הזה יקום עם התכווצות שרירים מהשטן, ושאין מספיק בנגיי בעולם).
אז כן, היאוש לפעמים מביא את האדם (או הזכיינית) לכדי מעשים קיצוניים. לדוגמה, הקונספט המעניין של ההפקה, שנועד לדלג על המשחק המקדים בעונה קצרה יחסית (גג חודשיים) ולעבור ישר לבשר: במקום פרק פתיחה קיבלנו פרק אמצע עונה, עם דיירים בפיג'מה, סכסוכים ושלושה התקפי חרדה. הפרט היחיד שמעיד על זה שאנחנו בתחילת העונה הוא שדנה רון עוד פה. מי שהתגעגע לכניסה הנוצצת ולא הסתפק בה ובאורן חזן, קיבל בהמשך את כל המייק אפ והסרפן בפריצה לשידור החי, שאפשרה לדיירים החדשים ללבוש את הבגדים שתכננו להיכנס אתם לבית ולהוציא את זה מהסיסטם (טיטי את הרבה יותר יפה בלי איפור! נשבעת).
ככל שעובר הזמן אני מבינה ש"האח הגדול" מתרחקת מחללית האם שלה בלי כוונות לחזור. שהיא נחושה לחקור טריטוריות חדשות שאין להן שום קשר לפורמט המקורי, אפילו אם זה אומר שהיא תגמור על כוכב נידח, נטול חמצן, ותיאלץ ליטול את חייה תוך שהיא נשבעת שזה הולך להיות משהו שלא ראינו מעולם. "האח הגדול" כל כך משתוקק להמציא את עצמו מחדש, בהתקף היפרוונטילציה של המצאות ושיבושים, שלרגע לא חצתה את התודעה שלו האפשרות להעניק צ'אנס, כאילו, לפורמט המקורי? זה שבו אנשים אנונימיים, אבל ממש, שמעולם לא קיבלו חשיפה לקהל גדול ולא הושחתו על ידי מצלמה, פשוט מגיעים לבית אחד וחיים חיים מנותקים במשך כמה שבועות וגורמים לנו להתאהב, לתעב, לדמוע ובעיקר להכיר אותם מאפס כדי להתמסר לסיפור שלהם.
אומרים שאם אתה מקבל משהו בחינם, סימן שאתה המוצר. אז לצורך העניין אני לגמרי חשה עצמי מטבע עובר לסוחר בעולם הריאליטי. אני הארנק שיספק ליוצאי ריאליטי נידחים את ההכנסה הבאה שלהם או לאושיות אינסטוש את ליטרת העוקבים הנוספת שתעלה אותם מדרגה בסולם התוכן השיווקי. ובאמל"קית: אני מתגעגעת ל"האח הגדול" הבסיסי והפשוט. אם זה לא שבור אל תנסה להמציא את זה מחדש ואל תנסה לתלות את זה בגובה מאה מטר כי יש לזה פחד גבהים.
מכיוון שכל הדיירים בעונת ה-VIP הנוכחים תלויים בלימבו שבין אנונימיות לפרסום, אין ברירה אלא להודות לאל הטוב על הדיירים שנראה שיש להם פוטנציאל לחשוף משהו אותנטי בבית ועוד לא מכרו את נשמתם לאלוהי הריאליטי בפורמטים אחרים. ג'קו אייזנברג כבר יכול לשריין לעצמו פסיכולוג טוב לעוד חודשיים ואני מקווה בשבילו שיצליח לשקם את המוניטין שלו כי נראה שיש לו מה לתת בתור דייר. הוא אומנם בוגר ריאליטי אחר (העונה הרביעית של "כוכב נולד". וואו), אבל מאז התרוקנו כמה מאפרות בפינת העישון של האח ונדמה שהוא מגיע לפה רענן. מאיה בצלאל בהחלט מביאה איתה נוכחות חיובית, וגם מירי כהן, אימא של, עשויה להפתיע לטובה. תמיר ורדי 2.0 מביא איתו את ארסנל ההבעות המופתעות אבל גם הומור עצמי בריא וג'קי מנחם מחודש-השיניים, שכבר לא יהיה האנדרדוג הפעם, אולי יצליח להוריד עוד שכבה. שרית פולק, אשתו של סטטיק, בחרה להיכנס לבית האח במקום לבלות על אי יווני, ומצד שני נוכח הגבלות הקורונה אולי היא יודעת משהו שאנחנו לא.
אור שפיץ, עומר ברזני, רוני גיאור ואייל ברקובר ("הייתי כוכב ריאליטי מאוד גדול בפרו") הם על תקן חומרי מילוי כל עוד לא יוכח אחרת. על אורן חזן ודנה רון אני אפילו לא רוצה להתחיל לדבר. גם למחזור יש גבול וכשהיחס בין הקריקטורה לאדם נוטה שלא בטובתו לטובת הקריקטורה, זה הרגע שבו הוא או המלהק צריכים להוריד את השאלטר ולשחרר את הצופים מנוכחותם. אני אפילו לא בטוחה שאורן חזן או דנה רון זוכרים מה זה להיות עצמם בריאליטי. הם כבר כל כך לכודים בטייפקאסט שיצרו עבורם שהם לא מסוגלים להנפיק משהו מלבד הביצ'ית או הפרובוקטור בשקל, ומשום כך אנחנו לא מקבלים אנשים אלא עטיפה ריקה של קלישאה חד ממדית. אני לא יודעת איזה עם ישראל בדיוק שלח את חזן להילחם עבורו ב"האח הגדול", אחרי שכבר נישלו אותו אפילו מהפריימריז במפלגת הליכוד. אני בהחלט מקווה שאותו עם גם יבין את הטעות ויפסיק ללהק אותו לסדרות ריאליטי. בברכת עונה חמה ומוצלחת, יש לנו עוד גל קורונה וחתונמי על הראש, בואו נעשה את זה הפעם כמו שצריך.